טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
דשקל ברא דתומא ומנח בברזא דדנא – שום הגינה
"אמרו ליה רבנן לרב אשי: חזי מר האי צורבא מרבנן, ורב הונא בן רבי חיון שמיה, ואמרי לה רב הונא ברבי חלוון שמיה, דשקל ברא דתומא ומנח בברזא דדנא, ואמר: לאצנועיה קמיכוינא". (שבת, קלט ע"ב). "אמר רבא בר שבא: הוה קאימנא קמיה דרבינא ובחשי ליה בשופתא דתומא, ואכל" (שבת, קמ ע"א).
פירוש: כיון שדובר בענין הערמה מסופר שאָמְרוּ לֵיהּ רַבָּנַן [לו חכמים] לְרַב אַשִׁי: חֲזִי מָר הַאי צוּרְבָא מֵרַבָּנַן [יראה אדוני תלמיד חכם] וְרַב הוּנָא בְּר' חַיּוֹן שְׁמֵיהּ [שמו], וְאָמְרִי לָהּ [ויש אומרים] שרַב הוּנָא בְּר' חַלְוָון שְׁמֵיהּ [שמו] דִּשְׁקַל בְּרָא דְתוּמָא וּמַנַּח בְּבַרְזָא דְּדָנָא, וְאָמַר: לְאַצְנוֹעֵיהּ קָמִיכַּוֵּינָא [שלוקח בן שום, פלח שום, ומניחו בנקב החבית ואומר: להצניע אותו, את השום, אני מתכוון] והריהו סותם נקב בשבת ... אָמַר רָבָא בַּר שַׁבָּא: הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ [היייתי עומד לפני] רָבִינָא וּבַחְשִׁי לֵיהּ בְּשׁוּפְתָא דְּתוּמָא [ובחשו לו חרדל בעמוד העלי של השום] וְאָכַל (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: שום הגינה שם באנגלית: Garlic שם מדעי: Allium sativum
שם נרדף במקורות: תומא שמות בשפות אחרות: ערבית - תום
נושא מרכזי: מבנה ראש השום ומהם "ברא דתומא" ו"שופתא דתומא"?
לריכוז המאמרים שנכתבו על שום הגינה הקש/י כאן.
אחד מהאמצעים בעזרתם ניתן לבצע פעולות נחוצות בשבת הוא "שינוי". הכוונה היא לביצוע בדרכים שאינן מקובלות בדרך כלל. בבית רבינא בחשו את החרדל בעזרת "שופתא דתומא". מפרש רש"י במקום: "בשופתא דתומא - אמצעי של שום" כלומר "גבעול" (על כתיבת המילה גבעול במרכאות ראה להלן ב"הרחבה") השום המתקשה לאחר התייבשותו. את המונח "שופתא דתומא" אנו פוגשים גם כחלק מתרופה לכאב אזניים (עבודה זרה, כח ע"ב): "ואמר רבא אמר לי מניומי אסיא: כולהו שקיינו קשו לאודנא לבר ממיא דכולייתא ... ואי לא, למלייה לאודניה מישחא, וליעבד שב פתילתא דאספסתא, וליתי שופתא דתומא, וליתוב ברקא בחד רישא וליתלי בהו נורא, ואידך רישא מותבא באודנא, וליתוב אודניה להדא נורא, ויזדהר מזיקא, ונישקול חדא וננח חדא" (1). ייתכן והמונח "שופתא" כשלעצמו הוא יתד ואכן צורת "גבעול" השום היא כשל יתד הנעוצה בראש השום. את ה"שופתא" במשמעות יתד אנו פוגשים כחלק ממבנה פטיש (שבת, קב ע"ב): "עייל שופתא בקופינא דמרא, רב אמר: משום בונה, ושמואל אמר: משום מכה בפטיש". רש"י (שם): "עייל שופתא בקופינא דמרא - שופתא יתד קטן שתוחבין בתוך בית יד של מרא בהיותו בנקב הברזל, להדקו שלא יצא, שקורין קאיינ"ל". ד'"ר משה קטן (2) גורס את הלע"ז קוי"ן ומפרש שהוא טריז טריז. רש"י מפרש בגיטין (לב ע"א): "שופתא - בית יד" ובהוריות (יג ע"ב) "שופתא - ביתד של מרא דעץ הוא גייץ" (3).
מרכיב נוסף בראש השום, המוזכר בדברי הגמרא, הוא שן השום או הבצלצול הנקרא בפי רש"י "צלע של שום" (ראו ב"הרחבה"). מבנה שן השום ההולך ומתרחב מאפשר לנעוץ אותו ביעילות בחור החבית כפי שנהג רב הונא. ניתן לראות בתיאורי השום בסוגיות אלו משום אסמכתא נוספת לזיהוי השום כפי שהוא מקובל עלינו.
הרחבה
מבנה שום הגינה
שום הגינה או בקיצור שוּם (שם מדעי: Allium sativum) הוא מין בסוג שום שבמשפחת השומיים (בעבר הוא נכלל במשפחת השושניים). לסוג שום (Allium) שייכים גם בצל הגינה (הנקרא גם שום נבוב על שם עליו הנבובים) וכן הכרשה (ראו במאמר "בין תכלת לכרתי"). בארץ גדלים בר כ- 42 מיני שום במגוון בתי גידול. אב המוצא של שום הגינה לא נקבע בוודאות משום שלא ניתן היה לבצע ניסויי הכלאה בין המינים בגלל עקרות השום אך משערים שהיה זה Allium longicuspis הנפוץ בדרום מערב אסיה.
שום הגינה הוא צמח זקוף וגבוה, בעל עלים שטוחים דמויי סרגל (בניגוד לעלים החלולים של הבצל). ה"גבעול", איננו גבעול אמיתי, אלא בנוי מעלים החופים זה על זה סביב עמוד הפריחה, בדומה לבננה, ומכונה "גזעול" או גבעול מדומה. הגבעול האמיתי, נמצא מתחת לפני הקרקע והוא גבעול מקוצר מאד המכונה עוגת השום (בדומה לעוגת הבצל בבצל הגינה) (תמונות 3-4).
 |
|
 |
|
תמונה 3. שום - עלים מבצבצים מבצלצול ריבוי |
|
תמונה 4. צילם: JJ Harrison |
מהגבעול התת קרקעי מתפתחים העלים הירוקים, העולים מעל פני הקרקע, שבחלקם התחתון הם מעובים (גלדים) ומשמשים כאיבר אגירה. בחיקי הגלדים (מתחת לפני הקרקע) מתפתחים ניצני אגירה (המכונים שיניים או בצלצולים). הבצלצולים הולכים וגדלים במשך חיי הצמח וככל שהם גדלים והולכים, מתרוקנים הגלדים שבחיקם הם נוצרים. עם סיום התפתחות בצל השום נמצא בו את בצלצלי הריבוי עטופים בקליפות קרומיות שרידי הגלדים (תמונות 5-6). לכל ניצן אגירה יש עלה מגן (קליפת השום) ועלה אוגר (החלק הנאכל) ושניהם עוטפים ומחביאים בתוכם את ניצן הצמיחה שממנו עשוי להתפתח צמח חדש (תמונה 7). כל שיני השום עטופים במעטפת קרומית יבשה משותפת. כל מבנה זה נקרא גם "ראש שום" והוא המשמש בעיקר לאכילה. לעיתים משווק בשווקים "שום ירוק" שהוא למעשה צמח צעיר שבצלצולי הריבוי עדיין לא התפתחו בו וגלדיו עדיין מעובים. שום זה דומה במראהו לכרשה. בתמונה 8 ניתן לראות בחתך רוחב של "שום ירוק" את "שיני השום" המתפתחים.
במרכז הגבעול מתרומם עמוד תפרחת בודד המכוסה בעודה סגורה ב - 1-3 חפים קרומיים. התפרחת דמוית סוכך או כדור ונושאת פרחים וורדרדים ארגמניים או לבנים (תלוי בזן) עקרים לרוב. לעתים, במקום זרעים, מתפתחים בהם בצלצולים ("שיניים") עיליים. בצמחים פוריים נוכל למצוא את הזרעים בפירות השום כלומר בהלקטים היבשים.
 |
|
 |
|
תמונה 5. שיני שום – בצלצולי הריבוי המתפתחים בחיקי הגלדים. הקרומים הלבנים הם שרידי הגלדים המרוקנים. |
|
תמונה 6. |
תמונה 7. חתך רוחב ב"ראש שום" מתוך: Dr. Nobuaki Ishida
תמונה 8. חתך רוחב ב"שום ירוק" - ניתן להבחין ב"שיני השום" המתפתחים בין העלים. צילמה: Emma Cooper
הרבייה בשום הגינה
שיטת הריבוי העיקרית בשום הגינה היא בעזרת "שיני השום" (cloves) או בצלצולי הריבוי. בכל בצלצול חבוי ניצן שממנו מתפתח צמח חדש (4). שיטת רבייה זו היא רבייה אל-מינית משום שהניצן מתפתח מאחד מהתאים העובריים בבצלצול המכיל את המטען התורשתי המלא ולא כתוצאה מהתמזגות של שני תאי מין. לשיטת הרבייה אל-מינית יש יתרון בגידולים חקלאיים משום שהיא מבטיחה את אחידות הגידולים. בימינו מכונים "שיני השום" בשם "זרעים" למרות שזרעים הם תוצרי רבייה מינית הנוצרים בתפרחת ולא בבצל. גם באנגלית נקראים "שיני השום" בשם זרעים ועל מנת להבחין בינם לבין זרעים במובן הרגיל (תוצרי הרבייה המינית) הם נקראים "true seeds".
כאמור, בדרך כלל, פרחי השום עקרים ולכן כמעט אין אפשרות לגדל שום ברבייה מינית (מזרעים). במשך מאות שנים ואף יותר מרבים את השום באופן אל-מיני דבר המקטין את המגוון הגנטי ומעמיד את המין בסכנה מפני מחלות ומזיקים. כיום נגועים רוב גידולי השום בווירוס העובר מדור לדור דרך הבצלצולים. בשנים האחרונות מושקע מאמץ למצוא דרכים לייצר זרעים מתפרחות השום ולהעלות את שכיחות הגידולים שמקורם ברבייה מינית. ראו עוד על שום הגינה במאמר "שומים ובצלין חייבין".
תאור ציורי של דרך רביית השום והמנתה (אולי נענע) כתב רבי גרשון בן שלמה (5) בספרו "שער השמים" (שער שלישי) :
"וכן השומים לא יצמחו זרע ולא יולידו דומיהם, רק הגרעין יטעו בארץ ויגדל השרש ההוא ויתעבה עד שיהיו ממנו גרעינין רבים. וכן המינט"א לא יצא ממנה זרע ולא תוליד דומה לה אך יטעו נטיעותיה בארץ ויצמחו ממנה ענפים רבים וכו'".
הסבר זה מאפשר להבין את דברי המשנה בתרומות (פ"ט מ"ו): הטבל גדוליו מותרין בדבר שזרעו כלה, אבל בדבר שאין זרעו כלה גדולי גדולין אסורין. איזהו דבר שאין זרעו כלה? כגון הלוף והשום והבצלים. ר' יהודה אומר השום כשעורים". התאור של ה"גרעין" כלומר "שן השום" הניטע בקרקע ומתעבה מסביר מדוע השום נכלל בקבוצה של הצמחים ש"אין זרעם כלה". בנושא זה הרחבתי במאמר "אבל בדבר שאין זרעו כלה".
(1) וְאָמַר רָבָא, אָמַר לִי מַנְיוּמֵי אָסְיָא [הרופא]: כּוּלְּהוּ שַׁקְיָינוּ קָשׁוּ לְאוּדְנָא [כל המשקים קשים, מזיקים לאוזן] לְבַר מִמַּיָּא דְּכוּלְיָיתָא [חוץ ממי כליות] ... וְאִי [ואם] לֹא, לְמַלְיֵיהּ לְאוּדְנֵיהּ מִישְׁחָא [שימלא את אוזנו שמן], וְלִיעֲבַד שַׁב פְּתִילָתָא דְּאַסְפַּסְתָּא [ושיעשה שבע פתילות של אספסת], וְלֵיתֵי שׁוּפְתָא דְּתוּמָא [ושיקח גבעול של שום], וְלֵיתוּב בַּרְקָא בְּחַד רֵישָׁא, וְלִיתְלֵי בְּהוּ נוּרָא [וישים רצועת שיער בקצהו האחד, ושידליק בהם בפתילות אש], וְאִידָךְ רֵישָׁא מוֹתְבָא בְּאוּדְנָא [ואת הקצה השני ישים באוזנו], וְלֵיתוּב אוּדְנֵיהּ לַהֲדָא נוּרָא [ושישים את אוזנו מול האש], וְיִזְדַּהַר מִזִּיקָא [וייזהר מרוח] שלא תנשוב באוזנו, וְנִישְׁקוֹל חֲדָא וּנְנַח חֲדָא [ושיטול פתילה אחת ויניח אחת].
(2) ב"אוצר לעזי רש"י".
(3) פירוש: העכברים מכרסמים אפילו קת של מעדר.
(4) כל שן שום היא למעשה בצל מושלם. בבסיסו ניתן לחוש ברקמה קשה יותר שלפעמים מעט מעוצה. רקמה זו היא למעשה הגבעול ה"מתומצת" או דחוס של הצמח. בעזרת מיקרוסקופ ניתן לראות בחתך רוחב של שן השום בעלים לפני שהחלו להתארך כאשר הם עטופים בעלה אגירה בשרני המכיל עמילן המזין את השורשים המתפתחים מתחת לפני הקרקע. עלי האגירה הם למעשה עיקר החלק הנאכל בשום. 2-3 העלים הראשונים (בתוך השן) מאורגנים סביב הגבעול כאשר בבסיס כל אחד מהם נמצאים מספר ניצנים חיקיים. ניצנים חיקיים אלו שמספרם בשום הגינה מגיע עד לכ – 20 מתפתחים והופכים לשיני השום החדשים.
(5) חכם זה פעל במאה ה – 13 והיה חתנו של הרמב"ן ואביו של הרלב"ג שאף הוא התעניין במדעי הטבע.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
