טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
אייתו לקמיה רישא דטיוסא בחלבא – טווס
"במקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב. לוי איקלע לבי יוסף רישבא, קריבו ליה רישא דטוותא בחלבא, לא אכל. כי אתא לקמיה דרבי אמר ליה: אמאי לא תשמתינהו? אמר ליה: אתריה דרבי יהודה בן בתירה הוה, ואמינא: דילמא דרש להו כרבי יוסי הגלילי" (שבת, קל ע"א).
פירוש: ... ואגב כך סיפרו כי בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל ר' יוֹסֵי הַגְּלִילִי הָיוּ אוֹכְלִין בְּשַׂר עוֹף בְּחָלָב. שסבר ר' יוסי הגלילי שאיסור בשר בחלב אינו כולל את העוף. ומסופר: לֵוִי אִיקְלַע לְבֵי [הזדמן לבית] יוֹסֵף רִישְׁבָּא [הצייד]. קְרִיבוּ לֵיהּ רֵישָׁא דְּטַוְותָא בְּחַלְבָא [הגישו לו ראש טווס בחלב] ולֹא אָכַל. כִּי אֲתָא לְקַמֵּיהּ [כאשר בא לוי לפני] רַבִּי אָמַר לֵיהּ [לו] רבי ללוי: אַמַּאי לֹא תְּשַׁמְּתִּינְהוּ [מדוע לא תחרימם] לאנשים אלה האוכלים עוף בחלב שלא כדברי חכמים! אָמַר לֵיהּ [לו] לוי: אַתְרֵיהּ [מקומו] של ר' יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה הֲוָה [היה], וְאָמִינָא [ואמרתי]: דִּילְמָא [שמא] דָּרַשׁ לְהוּ [להם] שהלכה כְּשיטת ר' יוֹסֵי הַגְּלִילִי המתיר אכילת בשר עוף בחלב (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: טווס שם באנגלית: Peacock שם מדעי: Pavo cristatus
שם נרדף במקורות: תוכי
נושא מרכזי: על הזהות בין התוכי והטווס (1)
את הטווס אנו מוצאים כבר במקרא: "כי אני תרשיש למלך בים אני חירם אחת לשלש שנים תבוא אני תרשיש נשאת זהב וכסף שנהבים וקפים ותכיים" (מלכים, א' י' כ"ב). פסוק דומה מופיע בדברי הימים (ב' ט' כ"א): "כי אניות למלך הלכות תרשיש עם עבדי חורם אחת לשלוש שנים תבואנה אניות תרשיש נשאות זהב וכסף שנהבים וקופים ותוכיים". מוסכם על רוב החוקרים שהתוכיים הם טווסים. מוצא הטווס הוא תת-היבשת ההודית, בה הוא מהווה ציפור לאומית. על פי הפסוקים נמשך המסע להודו וחזרה 3 שנים. ניתן להניח שהמסע התחיל בחורף בגלל התלות ברוחות המונסון. בעונה זו נעזרו ברוחות המונסון הנושבות ממערב למזרח. המסע חזרה התחיל בסוף האביב או תחילת הקיץ והתבסס על הרוחות הנושבות ממזרח למערב. בציר מסחר זה הובאו סחורות נוספות מהודו כמו בשמים ובעלי חיים אחרים (ראה עוד במאמר "ואי אתי קוף רמי להו אידי").
התרגומים הארמיים והפשיטתא מתרגמים תוכי = טווס. בתרגום ה – 70 אמנם כתוב אלמוגים אך טעות זו תוקנה בנוסח ה – 70 מהמאה ה – 4 (Hexapla) ונכתב Taonon כלומר טווס. גם בוולגטה ובספרות ימי הביניים היהודית מתורגם תוכי לטווס. רש"י בסוגייתנו מתרגם: "טווסא - פואו"ן". בניגוד לגרסה "דטיוסא" שלפנינו גורס רש"י כמו שנכתב בכמה כתבי יד "טווסא". ד"ר משה קטן מתרגם ב"אוצר לעזי רש"י" פואו"ן (paon) = טווס. בדברי הימים (שם) מפרש רש"י: "שנהבים - שן פיל ופיל עצמו. וקופים - מע"ר קאצ"ן. ותוכיים – טווסין". הרד"ק מפרש במלכים (שם): "שנהבים וקופים ותוכיים - תרגם יונתן שן דפיל וקופין וטווסין שן הפיל ידוע והקוף גם כן שדומים פניו לפני אדם וטווס הוא העוף הנקרא בלע"ז פאוו"ן". בטמילית שהיא השפה המדוברת בדרום מזרח הודו ובסרילנקה נקרא הטווס בשם טוקיי ומשם הובאו הטווסים יחד עם הפילים והקופים.
השם "תוכי" שניתן לעוף Parrot בעברית חדש יחסית והתחילו להשתמש בו רק במאה ה – 20. לדעת מ. דור מקור הטעות הוא בשמו של התוכי בטורקית "טוי". שלושת המינים שהובאו מהודו (פיל, קוף וטווס) אכן היו המינים המבוייתים הבולטים והמרשימים ביותר שניתן היה להביא מדרום מזרח הודו. לטווס היו יתרונות רבים כחיית מחמד וכחיה למאכל. הוא העוף הגדול ביותר, איננו רגיש למחלות ומסתגל בקלות לסביבת האדם. כנראה שגידלו אותו ולכן היה שכיח בדומה לעופות בית אחרים. כך ניתן להבין מדברי רבי (בבא קמא, נה ע"א): "וכן חיה ועוף כיוצא בהן וכו'. אמר ר"ל, כאן שנה רבי: תרנגול טווס ופסיוני - כלאים זה בזה. פשיטא? אמר רב חביבא: משום דרבו בהדי הדדי, מהו דתימא מין חד הוא, קמ"ל". אם אנו מזהים נכון את המינים ברשימה של רבי הרי שאכן עשויות להתרחש הכלאות ביניהם משום שכולם משתייכים למשפחת הפסיוניים (2). בע"ה ארחיב בנושא זה לקראת מועד לימוד הסוגיה בבבא קמא.
הטווס מפורסם בעיקר בזכות צבעיו המרהיבים ואף הפך לסמל לגנדרנות צבעונית. ייתכן ודברי הגמרא "עוף אחד יש בכרכי הים וכרום שמו, וכיון שחמה זורחת מתהפך לכמה גוונין וכו'" (ברכות, ו ע"ב) מכוונים אליו. התאור של השתנות גוונים בהשפעת השמש מאפיינת את הטווס המצטיין במגוון צבעים פיזיקליים (ראה ב"הרחבה" במאמר "עוף אחד יש בכרכי הים"). במדרש תנחומא (פרשת תזריע סימן ג) נאמר: "בא וראה הטווס שבו שלש מאות וששים [וחמשה] מיני צבעונין". בירושלמי (סוכה, פ"ג נג ע"ד) אנו מוצאים: "אי זהו ירקרק שבירוקים? ... סומכוס אמר: ככנפי טווס". הביטוי "עוף אחד יש בכרכי הים" מתאים לטווס שמוצאו בהודו וסרילנקה אך מאידך גיסא הטווס היה מוכר היטב מהסביבה הקרובה, ואף גידלו אותו, ואילו הביטוי "עוף אחד יש בכרכי הים" מתאים יותר לעוף נדיר ולא מוכר.
 |
|
 |
|
|
|
צילם: מויש יאול |
צילם: By Aaron Logan
(1) תודה לד"ר עוזי פז על הערותיו המועילות למאמר זה.
(2) מין ביולוגי מוגדר כקבוצת פרטים בעלי הסטוריה גנטית משותפת המסוגלים להכליא ביניהם, ולהעמיד צאצאים פוריים. קבוצה זו מבודדת מקבוצות אחרות בעלות הסטוריה גנטית שונה. הגדרה זו, כפי שהיא, סותרת את הנאמר במשפט למעלה משום שעצם העובדה שניתן להכליא בין טיפוסים שונים מעידה על כך שהם אינם מינים נפרדים. למעשה מקובל להוסיף להגדרה לעיל הסתייגות האומרת שהיא מוגבלת רק לתהליכים טבעיים ולא להכלאות מאולצות על ידי אדם (בעלי חיים המוחזקים בשבי). מסיבה זו יעל ועז נחשבים למינים שונים למרות שניתן להכליא ביניהם ולקבל צאצאים פוריים (יעז). קיימים גם דיווחים על הכלאות נדירות בין כבשים ועיזים ועוד.
רשימת מקורות:
מ. דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 134-135).
לעיון נוסף:
ז. עמר, כשרות הטווס, שנה בשנה תשס"ג . ראה כאן.
על התפתחות השם תוכי במשמעותו בימינו (parrot): ז. עמר ות. רוזמרין-זאב, 'ברבורים ותוכיים: שמות מוטעים שהתקבעו בעברית בת ימינו', לשוננו, פ (תשע"ח), עמ' 365 – 384. לקריאה הקש כאן.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
