סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטויים: "הלכה כבתראי"; "רב ושמואל"; "רב ותלמיד"; "רבה ורב יוסף"

שבת קלה ע"א


איתמר, רב אמר: הלכה כתנא קמא, ושמואל אמר: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר.
רב אדא בר אהבה אתילידי ליה ההוא ינוקא כשהוא מהול, אהדריה אתליסר מהולאי עד דשוייה כרות שפכה. אמר:
תיתי לי דעברי אדרב.
אמר ליה רב נחמן: ואדשמואל לא עבר? אימר דאמר שמואל בחול, בשבת מי אמר? –
הוא סבר: ודאי ערלה כבושה היא.
דאיתמר,
רבה אמר: חיישינן שמא ערלה כבושה היא, רב יוסף אמר: ודאי ערלה כבושה היא. אמר רב יוסף: מנא אמינא לה - דתניא, רבי אליעזר הקפר אומר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על נולד כשהוא מהול - שצריך להטיף ממנו דם ברית, על מה נחלקו - לחלל עליו את השבת. בית שמאי אומרים: מחללין עליו את השבת, ובית הלל אומרים: אין מחללין עליו את השבת. לאו מכלל דתנא קמא סבר מחללין עליו את השבת? - ודילמא: תנא קמא דברי הכל אין מחללין קאמר? - אם כן, רבי אליעזר הקפר טעמא דבית שמאי אתא לאשמעינן? - דילמא הכי קאמר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה. 

 
מבנה הסוגיה:

איתמר, רב אמר: הלכה כתנא קמא,

שהלכה כתנא קמא שבית הלל סוברים שבנולד מהול לא צריך הטפת ברית.

ושמואל אמר: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר.

שהלכה כרשב"א שלכל הדעות צריך הטפת ברית.

רב אדא בר אהבה אתילידי ליה ההוא ינוקא כשהוא מהול, אהדריה אתליסר מהולאי עד דשוייה כרות שפכה. אמר: תיתי לי דעברי אדרב.

רב אדא "מצטער" על כך שעבר על דברי "רב" והוא מל בשבת את בנו שנולד מהול.

אטלס "עץ חיים":

רב אדא בר אהבה - אמורא בבלי בדור הראשון השני.
תלמידו המובהק של רב (ברכות מ"ב ע"ב). חברו של רב הונא (ברכות ה' ע"ב). נולד ביום שמת רבי (קידושין ע"ב ע"ב). זכה לאריכות ימים (תענית כ' ע"ב). לפי שיטת רש"י חי עד תקופת ר' נחמן בר יצחק (קידושין ע"ב ע"ב), ותוס' חולקים
וסוברים ששני ר' אדא בר אהבה היו (שם).

מהנ"ל יוצא בפשטות שמדובר בתלמיד מובהק של "רב" שכנראה היה חייב לנהוג כמותו. ויש לשאול: האם היה צריך לנהוג כ"רב" מפני שהיה תלמידו, או אולי אפילו מפני שהכלל הוא שהלכה כ"רב" נגד שמואל באיסורים. ["הלכה כרב באיסורים"]. האפשרות השניה תהיה נכונה רק אם נאמר שכבר בדור של תלמידי רב כבר נקבע הכלל שהלכה כרב באיסורים [נגד שמואל].

נבדוק בהמשך:

אמר ליה רב נחמן: ואדשמואל לא עבר? אימר דאמר שמואל בחול, בשבת מי אמר? –
הוא סבר: ודאי ערלה כבושה היא.
דאיתמר, רבה אמר: חיישינן שמא ערלה כבושה היא, רב יוסף אמר: ודאי ערלה כבושה היא.

ורב אדא עשה כרב יוסף.

אמר רב יוסף: מנא אמינא לה - דתניא, רבי אליעזר הקפר אומר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על נולד כשהוא מהול - שצריך להטיף ממנו דם ברית, על מה נחלקו - לחלל עליו את השבת. בית שמאי אומרים: מחללין עליו את השבת, ובית הלל אומרים: אין מחללין עליו את השבת. לאו מכלל דתנא קמא סבר מחללין עליו את השבת? - ודילמא: תנא קמא דברי הכל אין מחללין קאמר? - אם כן, רבי אליעזר הקפר טעמא דבית שמאי אתא לאשמעינן? - דילמא הכי קאמר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה.

רבי אליעזר הקפר סובר שלכל הדעות צריך הטפת ברית ונחלקו רק אם דוחה שבת.

רמב"ם הלכות מילה פרק א הלכה יא:

קטן ו שנולד כשהוא מהול, ומי שנולד בחדש השמיני לעבורו קודם שתגמר ברייתו שהוא כנפל מפני שאינו חי, ויוצא דופן ז ואנדרוגינוס ומי שיש לו שתי ערלות אין דוחין את השבת אלא נימולין באחד בשבת שהוא יום תשיעי שלהן.

הרמב"ם פוסק שבכל הספקות – וכן לגבי קטן שנולד מהול - אין המילה דוחה שבת. וזה כדעת בית הלל כמבואר בגמרא ולהלן:

כסף משנה הלכות מילה פרק א הלכה יא

[יא] קטן שנולד כשהוא מהול וכו'. כבר כתבתי בפרק זה שדעת רבינו לפסוק כרבי אלעזר הקפר דאמר לא נחלקו בית שמאי וב"ה על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית על מה נחלקו לחלל עליו את השבת שבית שמאי אומרים מחללין ובית הילל אומרים אין מחללין וידוע דהלכה כב"ה:
ומ"ש ומי שנולד בחדש השמיני וכו'. יתבאר בסמוך בס"ד:

הרמב"ם פוסק כרבי אליעזר הקפר וכדעת בית הלל.

ויוצא דופן ואנדרוגינוס ומי שיש לו שתי ערלות. כבר נתבאר בפרק זה איש איש במקומו ופרק רבי אליעזר דמילה (שם קל"ד קל"ה) פליגי רבנן ורבי יהודה באנדרוגינוס ופסק רבינו כתנא קמא:

מסוף דבריו יוצא, שהלכה כ"תנא קמא", וגם נלמד, ש"תנא קמא" מוגדר כ"רבנן".

רמב"ם הלכות מילה פרק א הלכה ז:

גר שנכנס לקהל ישראל חייב מילה תחלה, ואם מל כשהיה עכו"ם ב צריך להטיף ממנו דם ברית ג ביום שנתגייר, וכן קטן שנולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו ד דם ברית ביום השמיני, אנדרוגינוס והוא הילוד שיש לו זכרות כזכר ונקבות כנקבה צריך למול אותו בשמיני, וכן יוצא דופן ומי שיש לו שתי ערלות מלין את שתיהן בשמיני.

לגבי גר שנולד מהול וכן לגבי קטן שנולד מהול פוסק הרמב"ם שצריך להטיף ממנו דם ברית.

כסף משנה הלכות מילה פרק א הלכה ז:

... וכתב הרי"ף דאף ע"ג דפליגי רב ושמואל בהא מילתא קיימא לן כבתראי דאינון רבה ורב יוסף דאיתמר רבה אמר חיישינן שמא ערלה כבושה היא כלומר ואין מחללין

הוא מביא בשם הרי"ף דבר מעניין: בסוגייתנו יש מחלוקת בין רב ושמואל, ויש מחלוקת בין רבה ורב יוסף. בין שתי מחלוקות אלה יש לפסוק כפי המחלוקת של "בתראי", שהם רבה ורב יוסף. ובמחלוקת עצמה בין רבה ורב יוסף הכלל הוא, שהלכה כרבה !!!

מפאת חשיבות העקרונות הפסיקתיים בדברי ה"כסף משנה" נדגיש אותם:

ואמר רבה מנא אמינא לה דתניא רבי אלעזר הקפר אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית על מה נחלקו לחלל עליו את השבת שב"ש אומרים מחללין וב"ה אומרים אין מחללין מכלל דת"ק סבר דברי הכל אין מחללין עליו את השבת ומדגמר רבה דהוא בתרא מהא מתניתא שמע מינה דהלכה היא ואף על גב דרב יוסף פליג הא קי"ל דהלכה כרבה לגבי רב יוסף הילכך כרבה ס"ל דאמר חיישינן שמא ערלה כבושה וצריך להטיף ממנו דם ברית בחול אבל לא בשבת דמספיקא לא מחללינן וכן הלכה:

הוא חוזר על דבריו שהלכה כרבה נגד רב יוסף ו"רבה" [הוא מתכוון לכך שגם רבה וגם רב יוסף] נחשב כ"בתראי".

... כך נראה שפירשו הגאונים הילכך נקטינן בנולד כשהוא מהול שאע"פ שצריך להטיף ממנו דם ברית בחול אין מחללין עליו את השבת דספק ערלה כבושה היא ולענין גר שנתגייר כשהוא מהול כתב הרי"ף בסמוך שצריך להטיף ממנו דם ברית
...
והרא"ש כתב תמהני על הרי"ף שכתב דהלכה כרבה שהוא בתרא ובשאר דוכתי כתב דמאביי ואילך קי"ל כבתראי אבל קודם לכן קיימא לן כרב לגבי תלמיד ואילו נחלקו רבה ורב יוסף על רב יהודה היה הלכה כרב יהודה שהיה רבו של רבה ורב יוסף כל שכן שהלכה כרב רבו של רב יהודה כנגד רבה ורב יוסף עכ"ל.

הרא"ש סובר שהכלל "הלכה כבתראי" תקף רק מתקופת אביי ורבא, ולכן רבה ורב יוסף [שהיו רבותיהם של אביי ורבא] לא נחשבים "בתראי" לעומת רב ושמואל ולמעשה יותר קשה, כי רב היה רבו של רב יהודה שהיה רבם של רבה ורב יוסף. למעשה הוא מקשה מדברי הרי"ף על דברי עצמו.

ואני אומר שחילוק אחר ראיתי בדבר דכשהתלמיד נחלק בחיי רבו אין הלכה כתלמיד במקום הרב משום דכבר ראה רבו דבריו ודחאם אבל כשנחלק התלמיד אחר מיתת רבו הלכה כבתראי
וכיוצא בזה כתב מגיד משנה בפרק ב' מהלכות שבת ואם כן הכא נמי דאפליגו רבה ורב יוסף על רב אחרי מותו הלכה כוותייהו דבתראי נינהו

כשנחלק תלמיד על רבו אחרי מותו הלכה כתלמיד, הוא מגדיר זאת שהלכה כבתראי. כנראה, שכוונתו לומר כך: אם מדובר בשני חכמים שאינם "רב ותלמיד", הרי שהלכה תהיה כבתראי רק מתקופת אביי ורבא, אבל כשמדובר ברב ותלמיד הרי שבכל תקופה הלכה כתלמיד ["בתראי"].

ואף על גב דכבר נחלק שמואל עם רב והרי ראה רב דברי רבה ור"י ודחאם יש לומר דאע"ג דשמואל כרבה ורב יוסף סבירא ליה מכל מקום אינו אומר הדין מטעמם דשמואל פסק כרבי שמעון בן אלעזר ורב כתנא קמא והדין עמו לפסוק כרבים

יש שיקול לפסוק דווקא כרב כי הוא פוסק כ"תנא קמא", שנחשב כרבים לעומת שמואל שפוסק כרבי שמעון בן אלעזר. וקצת קשה לי, שהוא כלל לא מזכיר את הכלל שהלכה כרב באיסורים נגד שמואל. ואולי הוא סובר שהכלל שהלכה כרב באיסורים חל רק כשהם חלוקים בדעות שלהם ["אליבא דנפשייהו"], ואילו בסוגייתנו הם חלוקים כמי לפסוק.
בתוך דבריו הוא אומר, שרב ראה ["ידע"] את דברי רבה ורב יוסף [קשה מאד: לא נראה שרב שמע את דברי רבה ורב יוסף שהיו תלמידי תלמידו – רב יהודה], ורב לא קיבל את דבריהם ולכן אין הלכה כמותם, וממילא גם אין הלכה כשמואל, אבל באמת שמואל לא אומר כדעת רבה ורב יוסף [תלמידי תלמידו] אלא מטעם אחר הוא חולק על רב, מפני שהוא פוסק כרשב"א, והלכה כרב שפסק כרבים [כתנא קמא]

אבל רבה ורב יוסף מייתו מתניתא דרבי אלעזר הקפר דמשמע מינה דבין לתנא קמא בין לרבי אלעזר הקפר צריך להטיף ודילמא אי הוה שמיע ליה לרב האי מתניתא כוותיה הוה נקיט כוותה

הוא מעיר ש"רב" אולי לא ידע את הברייתא שעליה הסתמכו רבה ורב יוסף ! [כלומר, לא פוסקין כרב בגלל הברייתא]

ועוד דאפשר דכי אמרינן אין הלכה כתלמיד במקום הרב היינו כשלא נחלק אחר עמו אבל הכא דשמואל פליג עליה הוה ליה רב לגבי שמואל ורבה ורב יוסף יחיד לגבי רבים.

בסוף דבריו יש "חידוש גדול": אם רק רבה או רב יוסף היו חולקים על רב אזי לא היתה הלכה כמותם כי הם היו תלמידים כלפי רב [וכבר הערתי על זה שלא היו ממש תלמידיו] אבל גם שמואל מצטרף לדעתם, ויוצא שרב נחשב כיחיד נגד רבים, כשהרבים הם: שמואל, רבה ורב יוסף !!!

וקשה לי: גם בלי שמואל הרי רב נחשב כיחיד נגד הרבים: רבה ורב יוסף. ובכלל, משתמע מדבריו שהלכה כרבים גם אם הטעם של כל אחד מהם שונה מהטעם של חברו.

בסך הכל מכל הדיון הנ"ל נוכל ללמוד שהכלל שהלכה כרב באיסורים הוא כלל שנועד לשימוש הפוסקים, ובסוגייתנו מדובר על הראשונים הפוסקים להלכה מתוך הסוגיה, ובתנאי שנניח שהמסופר בתחילת הסוגיה על רב אדא שהיה צריך לפסוק כרב הוא בגלל שהיה תלמיד מובהק של "רב". אולם בעצם נוכל לקבוע שגם רבה ורב יוסף כבר הכירו וקיבלו עליהם את הכלל שהכרעה בין רב ושמואל היא כרב, אלא שהם התייחסו לדברי תנאים בברייתא ובזה הם רשאים לא לקבל את הכלל שהלכה כרב נגד שמואל, או שהם מצרפים את קולם ["הצבעתם"] לדעתו של שמואל כדי שהלכה לא תהיה כרב !!!



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר