הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטויים: "סתם משנה רבי מאיר"; "אמר רב... משום רב..."

שבת קלד ע"א

לא שחק מערב שבת תנו רבנן דברים שאין עושין למילה בשבת עושין לה ביום טוב: שוחקין לה כמון, וטורפין לה יין ושמן. אמר ליה אביי לרב יוסף: מאי שנא כמון ביום טוב - דחזי לקדרה, יין ושמן חזי נמי בשבת לחולה! דתניא: אין טורפין יין ושמן לחולה בשבת.
אמר רבי שמעון בן אלעזר משום רבי מאיר: אף טורפין יין ושמן.
אמר רבי שמעון בן אלעזר: פעם אחת חש רבי מאיר במעיו, ובקשנו לטרוף לו יין ושמן, ולא הנחנו.
אמרנו לו: דבריך יבטלו בחייך?
אמר לנו: אף על פי שאני אומר כך, וחבירי אומרים כך - מימי לא מלאני לבי לעבור על דברי חבירי. הוא ניהו דמחמיר אנפשיה, אבל לכולי עלמא - שרי! –
התם לא בעי ליכא, הכא בעי ליכא. - הכא נמי, ניעביד ולא לילך! - היינו דקתני: נותן זה בפני עצמו וזה בפני עצמו. 
 
  
מסוגיה זו ניתן ללמוד כמה עקרונות כלליים בהלכה ובאופן אישי על התנא "רבי מאיר":

1.
רבי מאיר תמיד החמיר על עצמו כשיטות שחלקו עליו! אולם לאחרים הוא פסק כדעתו שלו [כמובן כל עוד לא הוכרעה המחלוקת עם חבריו].

2.
ויש לשאול האם גם במחלוקות שבין רבי יהודה ורבי מאיר [באופן כללי בש"ס] גם שם רבי מאיר החמיר על עצמו כרבי יהודה, והאם זה היה עוד לפני שנקבע שהלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר. כי בסוגייתנו נאמר "מימי לא מלאני לבי לעבור על דברי חבירי", ואולי נאמר דווקא כשחלקו עליו רבים ולא חכם יחיד.

3.
מתי באמת נקבע הכלל שהלכה כסתם משנה ושהלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר? האם דברים אלה נקבעו עוד בימי חייהם של רבי מאיר רבי יהודה?

4.
לפי הנ"ל אולי אפשר לומר בביאור הכלל של "סתם משנה רבי מאיר", אולי כלל זה לא נאמר ולא נקבע דווקא על ידי רבי יהודה הנשיא לצורך הכרעה כרבי מאיר, אלא רבי מאיר עצמו השמיט את שמו וביקש שלא ירשמו את שמו באותן הלכות שהוא כן "סמך" על עצמו ולא עשה כדעת חבריו!

5.
רבי שמעון בן אלעזר היה תלמיד מובהק של רבי מאיר, ונאמר בסוגייתנו שאמר משמו ["משום"] של רבי שמעון.
וכבר למדנו שאצל תנאים כאשר תנא אומר בשם רבו הניסוח הוא "משום" ולא כאצל האמוראים שהביטוי "משום" משמעו שלא היה תלמידו ואף לא שמע ממנו ישירות.

6.
לפי כל הסעיפים לעיל ניתן לומר: בסוגייתנו נאמר שרבי שמעון בן אלעזר אמר משום רבי מאיר, שהוא [רבי מאיר] לא עבר על דברי חבריו, ומה עם רבי שמעון בן אלעזר? גם הוא התנהג כך? אולי לא!
ולפי זה יוצא שהביטוי "משום" מלמדנו שהתלמיד לא בהכרח מקבל את דברי רבו, וזה בניגוד למה שנראה בדיוק להיפך, שמהביטוי "משום" משמע שהתלמיד מאמץ את דעת רבו.