סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

ונותנין עליה איספלנית וכמון – כמון

 

"משנה. עושין כל צרכי מילה בשבת, מוהלין ופורעין ומוצצין, ונותנין עליה איספלנית וכמון. אם לא שחק מערב שבת לועס בשיניו ונותן, אם לא טרף יין ושמן מערב שבת ינתן זה בעצמו וזה בעצמו וכו'" (שבת, קלג ע"א – קלד ע"א).

פירוש: משנה תינוק שהיום השמיני ללידתו חל בשבת וצריך להימול בו ביום, עוֹשִׂין את כָּל צָרְכֵי המִילָה אף בַּשַּׁבָּת: מוֹהֲלִין את הערלה וּפוֹרְעִין מסירים את העור החופה את הערלה וּמוֹצְצִין את הדם משם וְנוֹתְנִין עָלֶיהָ אִיסְפְּלָנִית (תחבושת) וְכַמּוֹן לרפואה. ואִם לֹא שָׁחַק את הכמון מֵעֶרֶב שַׁבָּת לוֹעֵס אותו בְּשִׁינָּיו וְנוֹתֵן אותו על מקום המילה לרפואה. אִם לֹא טָרַף [עירב] יַיִן וְשֶׁמֶן מֵעֶרֶב שַׁבָּת שהיו עושין תערובת זו לרפואה ולחיזוק יִנָּתֵן זֶה היין בְּעַצְמוֹ וְזֶה השמן בְּעַצְמוֹ (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ)


שם עברי: כמון   שם באנגלית: Cumin   שם מדעי: Cuminum cyminum

שמות בשפות אחרות: אכדית – קמונו, ארמית – כמונא, ערבית - כמון


נושא מרכזי: מדוע השתמשו בכמון לחבישה?


הכמון מפורסם כתבלין נפוץ אך ממשנתנו אנו לומדים גם על חשיבותו כתרופה שנועדה לעצור דימום או לחטא פצעים. "עושין כל צרכי מילה בשבת, מוהלין ופורעין ומוצצין ונותנין עליה אספלנית וכמון וכו'" (שבת, פי"ט מ"ב). הכמון ידוע כבעל פעילות אנטי-בקטריאלית ולכן סביר שזו הייתה אחת מהסיבות להניחו על פצע המילה. במהלך העשור האחרון נערכו מחקרים רבים על מנת לזהות ולבודד את המרכיבים הפעילים בשמן המופק מהכמון. מאידך גיסא מחקרים אחרים סקרו את השפעת הכמון על מגוון מיני חיידקים ובהם התגלו מיני חיידקים עמידים. היבט מחקרי נוסף שנבדק היה השפעת הכמון כאשר הוא ניתן במשולב עם אנטיביוטיקה אחרת. המאמץ הרב שהושקע במחקרים אלו ואחרים נבע מהצורך למצוא תחליפים מתאימים לאנטיביוטיקה הקונבנציונלית שיעילותה הולכת ויורדת במהלך השנים והשימוש בה גובה מחיר בריאותי יקר. (1) מחקר שבדק היבט אחר מצא שתוספת כמון לתפריט של אפרוחי תרנגולות שיפרה את קצב הגידול והפחיתה במידה משמעותית את רמת הכולסטרול בדמם.(2)

לכמון יש מספר שימושים מוכרים ברפואה העממית. השתמשו בפירות שנקלו והורתחו להקלה על כאבי בטן והאצת פעילות העיכול (הכמון מאיץ הפרשת אנזימי לבלב הדרושים לעיכול טוב). בעבר הוסיפו כמון לחלב חם כהקלה על הצטננות ותה כמון שימש לזירוז צירים לנשים הרות. ברפואה העממית הפרסית השתמשו בכמון נגד כאבי שיניים.

Franz Eugen Köhler
 
 

    
זרעי כמון         
צילם: Sanjay Acharya
   זרעי  "כמון שחור" (Bunium bulbocastanum)        
 צילם: Sanjay Acharya

 

הרחבה
 

על התפקיד הכפול של תבלין ותרופה אנו לומדים במהלך משא ומתן בהמשך הסוגיה (קלד ע"א): "לא שחק מערב שבת. תנו רבנן: דברים שאין עושין למילה בשבת עושין לה ביום טוב. שוחקין לה כמון, וטורפין לה יין ושמן. אמר ליה אביי לרב יוסף: מאי שנא כמון ביום טוב דחזי לקדרה, יין ושמן חזי נמי בשבת לחולה?". מוצאים אנו אם כן ששחיקת הכמון כתבלין מאפשרת להשתמש בו גם לתרופה.

הכמון הוא תבלין הנעשה מזרעיו היבשים של הצמח כמון השייך למשפחת הסוככיים. הכמון הוא עשבוני חד שנתי בעל גבעול עדין מסתעף בגובה של 20-30 ס"מ. יחד עם התפרחת מגיע גובה הצמח ל – 30-50 ס"מ. העלים גזורים מנוצים או מנוצים פעמיים בעלי עלעלים חוטיים באורך 5-10 ס"מ. הפרחים קטנים בצבע לבן או וורוד ונישאים בסוככים. הפרי פחוס בצורת כישור או ביצה באורך 4-5 מ"מ ומכיל זרע בודד. זרעי הכמון מאורכים, בעלי רכסי אורך ומזכירים בצורתם את זרעי הכרוויה (קימל). צבע הזרעים חום-צהבהב כבני משפחה אחרים בסוככיים כמו הכרוויה, פטרוזיליה והשבת הריחני. תפוצתו הטבעית של הכמון היא ממזרח הים התיכון ועד מזרח הודו. אולם לפי מקורות שונים מוצאו של הכמון הוא מסרי לנקה, פקיסטן, סוריה וטורקיה. בארץ ניתן למצוא צמחי כמון כ"פליטי תרבות". על גידולו בארץ אנו יכולים ללמוד מהמשנה בדמאי (פ"ב מ"א): "ואלו דברים מתעשרים דמאי בכל מקום: הדבלה והתמרים והחרובים, האורז והכמון וכו'". משתמע ממשנה זו שלא רק שגדלו את הכמון בארץ אלא שגם ייצאו אותו. את הזן מארץ ישראל ניתן היה לזהות ולכן הוא היה חייב במעשרות. הזן מארץ ישראל היה בעל זרעים ישרים ואילו הזן הקפריסאי היה בעל זרעים עקומים. על הזן מארץ ישראל כותב הרמב"ם בפיהמ"ש (דמאי, פ"ב מ"א): "וכמון. שגרגריו מיושרים (בגרסה אחרת "שוים"), ואותו ר"ל באמרו כמון" ואילו הזן הקפריסאי מתואר בירושלמי (דמאי פ"ב דף כב טור ב /ה"א): "והא אורז בחולתה אכתר הוא סימוק הוא, והא כמון בקיפרוס עקום הוא? אמר ר' לעזר לא שנו אלא הלוקח מן הגוי אבל הלוקח מישראל דמאי". ייתכן והזן בעל הזרעים העקומים הוא מין אחר ממשפחת הסוככיים הנקרא "כמון שחור" (Bunium bulbocastanum) משום שעד היום אין מבחינים בינו לבין הכמון בשפות האירופאיות.

צמח הכמון עמיד ליובש וצומח במקומות חמים ובשמש מלאה, בקרקע חולית, פורייה ומנוקזת היטב. גידול מוצלח של כמון דורש קיץ ארוך של כשלושה עד ארבעה חודשים עם טמפרטורת יום של 30 מעלות בממוצע. בדרך כלל מגדלים את הכמון באקלים ים-תיכוני.

את הכמון אנו פוגשים, כבר במקרא, בהקשר חקלאי: "הלוא אם שוה פניה והפיץ קצח וכמן יזרק ושם חטה שורה ושערה נסמן וכסמת גבלתו" (ישעיהו, כח כ"ה). מפרש שם הרד"ק: "והפיץ קצח וכמון - כי לכל אחד מן הזרעים יש משפט היאך יזרע, והקצח והכמון צריך לזרען במקום שהעפר כתות הרבה ודק מאד". התאור התנכ"י על פי פירוש הרד"ק ("שהעפר כתות הרבה") מתאים לידוע לנו על התאמתו של הכמון לקרקע תחוחה. גם התאור של הדיש מתאים לנהוג בגידול הכמון בימינו: "כי לא בחרוץ יודש קצח ואופן עגלה על כמן יוסב כי במטה יחבט קצח וכמן בשבט" (ישעיהו, כח כ"ז). מפרש הרד"ק: "כי לא בחרוץ יודש קצח - ואופן עגלה על כמון יוסב ... פירוש כי הקצח והכמון הם מיני זרעים דקים ולא ידושו אותם לא בחרוץ ולא בעגלה אלא במטה יחבטו, ומטה ושבט אחד". איסוף זרעי הכמון מתבצע באופן ידני משום שהגבעולים קצרים ועדינים מאד ואינם מתאימים לאיסוף ממוכן. עובדה זו מקשה על גידולו המסחרי של הכמון. בעת האחרונה התחילו במשק היהודי לקצור כמון בעזרת קומביין. זיהויו של הכמון כמעט וודאי משום ששם זה בשינויים קלים משותף לשמות השמיות ומהן הועבר לשפות האירופאיות. המקור הראשוני הוא המילה השומרית "גאמון". הרמב"ם בפיהמ"ש (תרומות, פ"י מ"ד) מפרש: "כמן, "אלכמון", ואצלינו כלל ריחא לאו מילתא היא. וזה נוהג בכל האיסורין שבתורה". באופן זהה פירש גם במשנה בשבת (פי"ט מ"ב). כוונתו, קרוב לוודאי, לזהות את הכמון במשנה עם הכמון (كمون) כפי שנקרא בערבית. תפארת ישראל (שם) פירש: "וכמון. קימעל שחוק". אין להחליף עם הכרוויה התרבותית (קימל) הנקראת בגרמנית Echter Kümmel בניגוד לכמון הנקרא Kreuzkümmel.

על השימוש שנעשה בכמון כתבלין לאפיית לחם אנו לומדים במשנה בתרומות (פ"י מ"ד): "תנור שהסיקו בכמון של תרומה ואפה בו, הפת מותרת, שאין טעם כמון אלא ריח כמון". הכמון מכיל שמן אתרי שבעת שריפתו מעניק מריחו ללחם הנאפה. אביי ורבא חולקים בסוגייתנו האם ניתן להסיק ממשנה זו שלריח אין מעמד כדבר אסור שהרי הפת לא נאסרה. לכמון היה מעמד של מותרות ולכן היה מותר לאגרו בשנות רעב בלי חשש שתיגרם מכך הפקעת מחירים: "אין אוצרין בארץ ישראל דברים שיש בהן חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות פירות אבל דברים שאין בהן חיי נפש כגון כמון ותבלין הרי זה מותר וכו'" (תוספתא עבודה זרה, (צוקרמאנדל) פ"ד הל"א). באופן דומה אנו מוצאים בגמרא בשבת (צ ע"ב) אלא שלתבלין כשם כללי התווספו גם הפלפלין: "תניא נמי הכי: אין אוצרין פירות דברים שיש בהן חיי נפש, כגון יינות שמנין וסלתות, אבל תבלין כמון ופלפלין – מותר וכו'". על מעמדו של הכמון כתבלין משובח ניתן ללמוד ממדרש שכל טוב ((בובר) בראשית פכ"ז ד'): "ועשה לי מטעמים. אלו מיני תבשילין שיש בהן תבלין ומיני טעימה, כגון שמן ומלוח ופלפלין או כרכום או כמון וכו'".
 

היסטורית השימוש בכמון

הכמון היה בשימוש החל מהעת העתיקה. בחפירות ארכיאולוגיות בתל-א'-דר בסוריה נמצאו זרעים שתוארכו מהאלף השני לפסה"נ. נמצאו זרעים בשכבות השייכות לממלכה החדשה במצרים העתיקה (מהמאה ה – 16 עד המאה ה – 11 לפסה"נ). הכמון נכלל ברשימת צמחי מרפא שהתגלתה בפפירוס אברס (Ebers) המתוארך ל – 1550 לפסה"נ. באופן מקורי גידלו את הכמון באירן והאיזור הים תיכוני והוא ידוע מיוון העתיקה ורומא כצמח תבלין וכצמח מרפא לטיפול במחלות לב. בתקופת המשנה גידלו את הצמח בארץ ופליניוס הכתיר אותו בתואר "הטוב שבתבלינים". ביוון העתיקה הכמון הונח על שולחן האוכל בכלי נפרד (בדומה לפלפל בימינו) ומשם עבר מנהג זה למרוקו. הכמון איבד מזוהרו באירופה של ימי הביניים מלבד ספרד ומאלטה. הכמון הוכנס לאמריקה על ידי המתיישבים הספרדים והפורטוגזים. לאחר שהכמון חזר למעמדו הקודם באירופה מגדלים אותו בעיקר בארצות איראן, אוזבקיסטן, טג'יקיסטאן, טורקיה, מרוקו, מצרים, הודו וצ'ילי. מגדלים אותו בהיקף מצומצם מאד בבריטניה בעיקר בדרומה וייתכן שאף גידול מצומצם זה פסק.

 


(1) Derakhshan S. et al, 2010. Effect of cumin (Cuminum cyminum) seed essential oil on biofilm formation and plasmid Integrity of Klebsiella pneumonia, Pharmacogn Mag. 2010 6 (21): 57–61.
Iacobellis N. S. et al, 2005. Antibacterial activity of Cuminum cyminum L. and Carum carvi L. essential oils. J. Agric Food Chem. 53 (1) :57-61. 
Nicola S. et al, 2005. Antibacterial Activity of Cuminum cyminum L. and Carum carvi L. Essential Oils. J. Agric. Food Chem., 53: 57-61.
Singh K. K and Goswami T.K., 2000. Thermal properties of cumin seed. J. Food Eng., 45(4): 181-187.
Wanner J. et al, 2010. Chemical composition and antimicrobial activity of cumin oil (Cuminum cyminum, Apiaceae).Nat Prod Commun. 5 (9): 1355-8.
(2) Al-Kassi G. A.M. 2010. Effect of Feeding Cumin (Cuminum cyminum) on the Performance and Some Blood Traits of Broiler Chicks, Pakistan Journal of Nutrition 9 (1): 72-75.


 

 

מקורות עיקריים:

יהודה פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 182-183).
יהודה פליקס, הצומח החי וכלי החקלאות במשנה (עמ' 85).
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 12 (עמ' 93).
הערך Cumin בויקיפדיה




 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר