הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "דאמרי תרוייהו"

שבת קכט ע"א-ע"ב

רב ושמואל דאמרי תרוייהו: כל המקיל בסעודת הקזת דם - מקילין לו מזונותיו מן השמים. ואומרים: הוא על חייו לא חס, אני אחוס עליו?
רב ושמואל דאמרי תרוייהו: האי מאן דעביד מילתא לא ליתיב היכא דכריך זיקא, דילמא שפי ליה אומנא ומוקים ליה ארביעתא, ואתי זיקא ושאיף מיניה - ואתי לידי סכנה.
רב ושמואל דאמרי תרוייהו: האי מאן דעביד מילתא - ליטעום מידי והדר ליפוק, דאי לא טעים מידי, אי פגע בשכבא - ירקא אפיה, אי פגע במאן דקטל נפשא - מית, אי פגע
בדבר אחר - קשה לדבר אחר.
רב ושמואל דאמרי תרוייהו: האי מאן דעביד מילתא - לישהי פורתא והדר ליקום. דאמר מר: חמישה דברים קרובין למיתה יותר מן החיים, ואלו הן: אכל ועמד, שתה ועמד, ישן ועמד, הקיז דם ועמד, שימש מטתו ועמד.
שמואל הוה רגיל ועבד מילתא בביתא דשב לביניא ואריחא. יומא חדא עבד, וארגיש בנפשיה. בדק, וחסר חד אריחא, . 

1.
על המימרא האחרונה מובא ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קצה, שיש משמעות מיוחדת לביטוי "רב ושמואל דאמרי תרוייהו", שיש חידוש מצד כל אחד מהם. שיטת שמואל הוא להקפיד בענייני רפואה ושמירת הנפש, ולכן מודגש שאף "רב" - שדוגל בסיגוף - סובר כך.

2.
השאלה היא אם החידוש הוא דווקא לשיטת "רב" או שאף לשיטת "שמואל", שהכוונה היא, שיש להקפיד בענייני הקזת דם, ואין בזה הפרזה בענייני רפואה, אלא כנראה יש כאן בעיה של רפואה בסיסית ולכן גם "רב" מסכים לדין זה.
וראה שם - ב"ילקוט ביאורים" - שכך מסביר גם את הדין הקודם בסוגייתנו שמוזכרים בו רב ושמואל.

3.
לפי הנ"ל יוצא שבכל מקום בש"ס שמוזכר הביטוי "דאמרי תרוייהו" הכוונה היא שהדין המובא בסוגיה מתאים לכל אחת משתי השיטות העקרוניות של שני האמוראים!