דיוק וחידוש ברש"י

מסכת שבת דף קכח

עמוד ב

רש"י ד"ה צער בעלי חיים דאורייתא. שנאמר עזוב תעזוב עמו ואיכא מאן דדריש טעמא דקרא משום צער בעלי חיים באלו מציאות (ב''מ דף לב:):
בתחילת דבריו רש"י מביא את הפסוק שנאמר עזוב תעזוב עמו, ומוסיף על כך רש"י ואיכא מאן דדריש טעמא דקרא משום צעב"ח, ומכאן שדבר זה שצעב"ח הוא מדאורייתא הוא מחלוקת וכן מובא בגמרא (שבת קנד:) וברש"י שם קסבר. ר''ג צער בעלי חיים דרבנן ופלוגתא היא באלו מציאות (ב''מ לב:):
וא"כ צריך להבין מדוע רש"י בתחילת דבריו לא כתב בלשון זה "כמאן דדריש באלו מציאות מעזוב תעזוב עמו",
עוד יש להבין דיש שיטות נוספות בראשונים למקור הלימוד דאיסור צעב"ח הוא מדאורייתא, ולהלכה יש דיעה שבשבת הוא מדאורייתא (פרי מגדים ועוד) ובחול הוא מדרבנן, ובשיטה מקובצת באלו מציאות מדייק מדברי רש"י שם שצעב"ח זה הלכה למשה מסיני ואינו נלמד בדווקא מהפסוק "עזוב תעזוב עמו" (וכן מובא בריטב"א),
ונראה לדייק ברש"י שפתח בהבאת לשון הפסוק עזוב תעזוב עמו, היות וכאן מדובר בבהמה שנפלה לאמת המים ואין מדובר בבא לעשות צער ונזק לבעל חיים בידיים ממש דזה וודאי אסור לצער הבהמה מדאורייתא כשזה אינו לצורך אדם (משא"כ שחיטת הבהמה לאכילה וכדומה) ונלמד דבר זה מכמה וכמה מצוות שטעמם הוא משום צעב"ח כגון אבר מן החי, לא תחסום שור בדישו, שילוח הקן, ועוד, אבל כאן הרי אין מצערה בידים כי הרי לא הוא הכניסה לאמת המים וע"כ מביא רש"י את הפסוק עזוב תעזוב עמו בדווקא שמלמד שצריך לעשות פעולה להקל על משא הבהמה מפני שמצטערת וע"כ גם בנפלה לאמת המים ומצטערת הרי שצריך למנוע צער הבהמה ודוחה איסור דרבנן של ביטול כלי מהיכנו, ואף שאינה מצות "עשה" ממש (דלרוב הפוסקים מניעת צער בע"ח אינה מדאורייתא ובוודאי אינה נמנית במנין המצוות) בכל זאת רואים שציוותה התורה על כך וע"כ באופן זה דוחה דרבנן,
ואפשר לומר דלפי זה יתכן לחלק דבדף קנ"ד ע"ב גבי רבן גמליאל דהניח חמורו למות ולא פרק את הדבש שהיה טעון עליו כי הדבש החמיץ והיה מוקצה ושם הובא בגמרא דסבר דצעב"ח הוא מדרבנן ורש"י הסביר דזה לפי מאן דפליג באלו מציאות והיות ושם הרי הוא הטעין חמורו בידים (וזה עצמו מוכח דלצורך משתמשים בבהמה אף שמצטערת בכך ואינו יכול לכווין בדיוק מתי מצטערת מאוד ומתי עוד יכולה לסבול) וע"כ אין להתיר איסור דרבנן בשבת מפני זה, ורק אם איסור צעב"ח באופן זה היה מדאורייתא ממש היה דוחה, משא"כ כאן שהבהמה נפלה לאמת המים הרי היא כבהמה שרובצת תחת משאה שהתורה אמרה שצריך לסייע ולפרוק ממנה.