הכנסת אורחין והשכמת בית המדרש
שבת קכז ע"א
"אמר רבי יוחנן: גדולה הכנסת אורחין כהשכמת בית המדרש, דקתני: 'מפני האורחין ומפני בטול בית המדרש'.
ורב דימי מנהרדעא אמר: יותר מהשכמת בית המדרש, דקתני: 'מפני האורחין', והדר: 'ומפני בטול בית המדרש'".
לדברי רבי יוחנן השכמת בית המדרש גדולה מהכנסת אורחין, שכן תלה הכנסת אורחין בהשכמת בית המדרש, והלא "מי נתלה במי? - הוי אומר: קטן נתלה בגדול" (מסכתות תענית דף ז ע"א; ובבא בתרא דף יב ע"א). ואילו לרב דימי מנהרדעא גדולה הכנסת אורחין יותר מהשכמת בית המדרש, כפי שאמר במפורש.
ולכאורה מחלוקת יש פה. וכן נראה מלשון הצגת המימרות שהיא כלשון המחלוקות במסכת בבא מציעא דף כא ע"ב: "יאוש שלא מדעת. אביי אמר: לא הוי יאוש, ורבא אמר: הוי יאוש", ושם בדף כב ע"ב: "סימן העשוי לידרס, רבה אמר: לא הוי סימן, ורבא אמר: הוי סימן".
אלא שאי אפשר לומר כן, שאם לענין חשיבות – להדיא שנינו בריש מסכת פאה כמובא להלן בגמרא: וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם, ובכלל כנגד כולם גם הכנסת אורחין שהיא בכלל גמילות חסדים המוזכרת ברישא, כמבואר להלן בסוגיא דידן. ואם לענין קדימות – ודאי לא יחלקו האמוראים דכאן על דברי התנאים "דקא רמו קראי אהדדי; כתיב (משלי ד') פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכנו, וכתיב (משלי ה') ארח חיים פן תפלס! - לא קשיא: כאן - במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, כאן - במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים" (מסכת מועד קטן דף ט ע"א). ועוד, שדוחק לומר שרב דימי מנהרדעא שהיה בימי אביי ורבא יחלוק בדבר שלמעשה על רבי יוחנן שקדם לו ג' דורות. וגם לא שמענו לפוסקים שיכריעו במחלוקת דכאן.
אלא שרק משמעות דורשין איכא בינייהו, ומר אמר חדא, ומר אמר חדא ולא פליגי.
רבי יוחנן קאי על דברי עצמו במסכת ברכות דף ח ע"א: "אמרו ליה לרבי יוחנן: איכא סבי בבבל. תמה ואמר: (דברים י"א) למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה כתיב, אבל בחוצה לארץ לא! כיון דאמרי ליה: מקדמי ומחשכי לבי כנישתא, אמר: היינו דאהני להו. כדאמר רבי יהושע בן לוי לבניה: קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא, כי היכי דתורכו חיי. אמר רבי אחא ברבי חנינא: מאי קרא – (משלי ח') אשרי אדם שמע לי לשקד על דלתתי יום יום לשמור מזוזת פתחי, וכתיב בתריה: כי מצאי מצא חיים". ומוסיף רבי יוחנן שכשם שתורה מאריכה ימיו של אדם כמפורש בקראי, וכמו שנהג רבה (מסכתות ראש השנה דף יח ע"א; ויבמות דף קה ע"א) ונתארכו ימיו בשל כך; כך הכנסת אורחין וגמילות חסדים מאריכין ימיו של אדם, כמו שנהג אביי (שם), ונתארכו ימיו בשל כך.
ורב דימי מנהרדעא שהקדים הכנסת אורחין איירי במקום חשש סכנה, כגון בעירו נהרדעא שהיתה סמוכה לסְפָר (מסכת בבא קמא דף פג ע"א), ורבו בה מקרה שבי (מסכתות כתובות דף כג ע"א; וגיטין דף מה ע"א. רב נחמן היה בנהרדעא – מסכת קידושין דף ע ע"א). וכעין שאמרו במסכת סוטה דף מו ע"ב: "ת"ר: (דברים כא) ... ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו - וכי על לבנו עלתה שב"ד שופכין דמים? אלא, לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות, ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה".
