סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תת"נ, מדור "עלי הדף"
מסכת שבת
דף קכט ע"ב

 

בענין "זיקא ושמיה טבוח" שיוצאת בערב חג העצרת

 

בין הימים שאין להקיז בהם דם נמנים גם ערבי ימים טובים, וכדאיתא בגמרא (קכט ע"ב): "מעלי יומא טבא חולשא (כלומר, הקזת דמים בערבי ימים טובים גורמת חולשה), מעלי יומא דעצרתא סכנתא (ואילו בערב שבועות - סכנה), וגזרו רבנן אכולהו מעלי יומא טבא משום יומא טבא דעצרת, דנפיק ביה זיקא ושמיה טבוח, דאי לא קבלו ישראל תורה הוה טבח להו לבשרייהו ולדמייהו" (וגזרו חכמים שלא להקיז דם בכל ערבי ימים טובים כדי שלא יבואו להקיז דם בערב חג השבועות, כי בו סכנה היא, משום שבו יוצאת רוח בשם 'טבוח', ואילו לא קבלו בני ישראל את התורה היה טובח את בשרם ודמם), ולכן סכנה היא להקיז דם בערב חג העצרת.

והקשו המפרשים, הלא בני ישראל כבר קבלו את התורה מאז ומקדם, ולמה אם כן ישנה סכנה בכל שנה ושנה בערב חג השבועות. ובספר 'עין אליהו' כתב לבאר, שהוא מעין אמרם ז"ל (מכות יא.) ש"קללת חכם אפילו על תנאי היא באה", ועל כן הגם שנתקיים התנאי, עדיין יוצאת אותה רוח בכל שנה ושנה, ויתר מכן, כי אף שבני ישראל כבר קבלו את התורה, יוצאת היא להזיק משום שמא אינם מקיימים חלילה את התורה, ומחמת זה הוי סכנה.

ומבואר באר היטב ב'מחצית השקל' (סי' תסח סקט"ו) בביאור דין זה: "ונודע, דבכל הזמנים שאירע לאבותינו ענין מה, בשיגיע זמן ההוא שוב מתעורר קצת מעין אותו דבר וענין ההוא", וביתר ארוכה בספה"ק 'מאור עינים' (פר' יתרו ד"ה במסכת שבת) בזה"ל: "אם לא קבלו ישראל את התורה היה נפיק זיקא דשמיה טבוח לפי שקבלו התורה נקרא טבוח ואי לא קבלו היה טובח ח"ו וכו', ונודע שכל מועדי ה' החוזרים חלילה בכל שנה נעשה התיקון בהם כמו בתחילת נתינת המועדים לישראל, כמו פסח הוא גם היום יציאת מצרים, ובשבועות הוא בחינת מתן תורה כנודע, ולכך בבוא יום טוב של עצרת צריך כל אחד להיות בגדר צדיק, בכדי שיהא צור ויסוד עולם לבל יתפשט הזיקא דשמיה טבוח". והיינו, כי שפיר מתעורר הענין של קבלת התורה בכל שנה ושנה, ובני ישראל מקבלים התורה מחדש, וגם הזיקה יוצאת בכל שנה ושנה מחדש על ענין קבלת התורה של אותה השנה.

והנה, המהרש"א מדייק בחידושי אגדות עמ"ס סנהדרין (מג: ד"ה כל הזובח) למה שמה נקראת בשם 'טבוח', ולא 'טובח', דלכאורה, הרי הרוח באה לטבוח את אלו שאינם מקבלים את התורה. ומבאר על פי מה שמצינו שהגמרא (שם) מכנה את הכובש את יצרו בשם "הזובח את יצרו", ובכן כתב: "ועל פי דרך זה יתיישב מה שאמרו פרק מפנין, מעלי יומא דעצרת נפיק ביה זיקא ושמיה טבוח כו', דלכאורה קשה דלא הוי ליה לקרותו 'טבוח' אלא 'טובח' - שבא לטבוח אחרים, אבל לפי מה שאמרו הכא שהכובש את יצרו ומנצחו הוא זובח יצרו, במתן תורה נמי דודאי 'ההוא זיקא' - שהוא השטן הוא יצר הרע הוא רוח מלאך המות שבא לטבוח את ישראל - אילו לא קבלו התורה, אבל כיון שקבלו התורה וכבשו את יצרם, הרי אדרבה זבחו ישראל את היצר הרע ושפיר מקרי טבוח".

ובספה"ק 'מאור עינים' (שם) כתב כעין דברי המהרש"א וביתרון דברים מופלאים, וז"ל: "להבין הענין גם לפי מה שפירשו המפרשים, דה'זיקא' הוא היצר הרע שהוא שטן הוא מלאך המות, ובקבלת התורה נעשו חירות ממלאך המות, שיתכן לפי זה שיקרא 'טובח' ולא 'טבוח'...", ויבואר בהקדם היסוד: "דנודע, כי כל העולם עם כל הנבראים צריכים לקבל החיוּת מהבורא ב"ה בכל עת ובכל רגע, כמו שכתוב 'ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית', כי במעשה בראשית היה הבריאה על ידי חיות חדש שנאצל מהבורא ב"ה בכל הנבראים, וכמו כן גם בכל עת ובכל רגע צריכים שלא יופסק מהם החיות תמיד ויושפע עליהם בתמידות בהשתלשלות מלמעלה למטה מעילה לעלול, שאם יצוייר ח"ו העדר חיותו מן העולם אפילו רגע אחד היה העולם ומלואו בטל ממציאות כנודע".

והנה המשכת החיות אל הנבראים בכל יום תמיד הוא בכח "מה שהצדיקים פועלים - על ידי התורה, המורה להם דרך אשר ילכו בה, ואיך לדבק בו ית' על ידי התורה והמצוות שנתנו בסיני, כמו שאמרו רז"ל (שבת פח.) 'יום הששי' (בראשית א, לה), הידוע הוא ששי בסיון שהתנה הקודשא ב"ה עם מעשה בראשית, 'אם ישראל מקבלין את התורה מוטב ואם לאו אחזיר אתכם לתוהו ובוהו', כי ממילא על ידי שלא היה נתינת התורה שבה עושים הצדיקים שביל ומעבר השפע לנבראים ממילא היו חוזרים כל הנבראים לתהו ובהו... ואם לא היו ישראל מקבלים התורה ח"ו לא היה צינור כלל לעולם... ולא היה החיות יורד מאין סוף ב"ה ח"ו, ובהעדר החיות היה התפשטות המות ח"ו... ובנתינת התורה נפסק המות מן העולם על ידי החיות שיש לו צינורות על ידי עובדי ה' על ידי התורה".

וממשיך לפרש: "ולכך נקרא ה'זיקא' שהוא יצר הרע הוא מלאך המות נקרא 'טבוח' שהוא טבוח ונשחט ונחתך מן העולם, הכל לפי רוב מורידי החיות, אם יש הרבה צדיקים נחתך יותר לפי ריבוי הצדיקים, וכל זה על ידי התורה, ואם לא קבלו ישראל את התורה היה 'נפיק זיקא דשמיה טבוח', ולפי שקבלו התורה נקרא 'טבוח' ואי לא קבלו היה 'טובח' ח"ו.... ולכך בבוא יום טוב של עצרת צריך כל אחד להיות בגדר צדיק, בכדי שיהא צור ויסוד עולם לבל יתפשט הזיקא דשמיה 'טבוח' ושיקרא טבוח ולא טובח ח"ו כאמור. ולא כל אדם זוכה לזה שיהא בגדר צדיק כזה, והקזת דם הוא סכנה, והשטן מקטרג בשעת הסכנה ח"ו, ומה גם שזה העת שצריך להתחזק כנגדו מתחזק גם הוא, לכך הוא סכנתא להקיז דם".

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר