הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הכלל: סיוע מאמורא לאמורא

שבת קכד ע"ב

ואף רב סבר לה להא דרבא, דאמר רב: מר שלא יגנב - זהו טלטול שלא לצורך, ואסור. טעמא - שלא יגנב, אבל לצורך גופו ולצורך מקומו - מותר. איני? והא רב כהנא איקלע לבי רב, ואמר: אייתו ליה שותא לכהנא ליתיב עליה. לאו למימרא דדבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו - אין, לצורך מקומו - לא? - הכי אמר להו: שקולו שותא מקמי כהנא, ואי בעית אימא: התם מחמה לצל הוה.

1.
הביטוי "ואף רב סבר לה" - מופע יחידאי בש"ס. הניסוח קצת בעייתי. היה עדיף לומר "וכן אמר רב" [למרות שקדם לרבא, אמנם לא מצינו כזה], או פשוט להתחיל ציטוט: "אמר רב...". בכל אופן
2.
יש פוסקים [כהרמב"ם] כרבא מפני ש"רב" כך פסק, וקצת תמוה: הרי אם רבא כך פסק [שהוא "בתראי"] בשביל מה צריך את הסיוע מ"רב"?

3.
אלא נראה לומר: משמעות הביטוי בסוגייתנו הוא כך: על פי דברי רבא נראה שניתן לדייק מדברי רב שגם הוא כך סובר. אבל עיקר הדין נקבע להלכה דווקא על ידי רבא ולא על ידי "רב"!