סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 813
 

"ב"ש אומרים מעבירין מעל השולחן עצמות וקליפין וב"ה אומרים מסלק את הטבלא כולה ומנערה"

שבת קמג ע"א

התוספתא מוסיפה הוספה למשנה, והאחרונים תמהו לפרש את דברי התוספתא בפרק י"ז משנה ד' נאמר: "ב"ה אומרים מגביהין מעל השולחן עצמות וקליפין, וב"ש אומרים מסלק את הטבלא כולה ומנערה. זכריה בן אבקילוס לא היה נוהג לא כדברי ב"ש ולא כדברי ב"ה, אלא נוטל ומשליך לאחר המטה (החמיר על עצמו להסיר כלאחר יד) א"ר יוסי ענוותנותו של ר' זכריה בן אבקילוס שרפה את ההיכל".

שתי תמיהות ישנן בתוספתא. א) מדוע הוחלפו שיטות ב"ה וב"ש. ב) מה הקשר של המשפט האחרון של התוספתא, מה שייך כאן שריפת ההיכל.

כידוע הגמ' במס' גיטין בסיפור החורבן שכאשר המלך שלח קרבן והטיל בו בר קמצא מום, חשבו חכמי ישראל להתיר את הקרבת בעל המום, משום דרכי שלום, אבל זכריה בן אבקילוס התנגד ואמר: יאמרו מקריבים בעלי מומים, ולכן נמנעו חכמי ישראל להקריב את הקרבן, ומשום המנעות זו העלו את חמתו של הצורר ושרף את ביהמ"ק. וע"כ אמרה הגמ' במס' גיטין ענוותנותו של זכריה בן אבקילוס שרפה את ההיכל, מה מקום להזכיר את פשעו של רבי זכריה בן אבקילוס כאשר אנו דנים בהלכות שבת. הגאון רבי אליהו גוטמכר בחיבורו על מס' שבת כותב על דברי התוספתא מצווה ליישבם.

מפי השמועה נאמר תירוץ של הגאון רבי מאיר שמחה מדווינסק. כוונת הגמ' במס' גיטין באומרה ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקילוס אינה במשמעות הרגילה של ענוותנות, שהרי מה מקום של ענוותנות בסרובו של רבי זכריה להקריב את הקרבן, ענוותנות פירושה במקרה זה, חוסר יכולת להשתמש בכחה דהיתרא ולהישען על הסמכות העצמית, אדם שמקיים את "ויגבה ליבו בדרכי ה' ", יודע שישנם מצבים, בם הוא צריך לצאת מגדרו, לסמוך על מעמדו הרם, ולפסוק בכחה דהיתרא, אבל רבי זכריה בן אבקולס בענוותנותו, בחוסר היכולת שלו לסמוך על סמכותו העצמית לא חשב שיש בכוחו להתיר איסורים אפי' משום דרכי שלום, ולכן נשרף ההיכל, רבי יוסי בברייתא שלנו מביע בחריפות את שורש הבעיה, כבר בהנהגתו שלא להקל כדברי ב"ה, כאן היה נעוץ שורש שריפת ההיכל, משום שענוותנותו - היינו: הפחד להזדקק לכוחה דהיתרא הוא זה שגרם בסופו של דבר לשריפת ההיכל.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)