סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

חידות וחידודים על הדף / אריה פלהיימר

מסכת שבת דפים קכב-קכח

 

1. על מי נאמר:

א. "לא די שלא למדו אלא מלמדים (שיבוש שבידם) לאחרים?"
ב. שהוא משתרש אנכית בעומק האדמה.
ג. שאוכלות שברי זכוכית.
ד. שארס הנחש אינו מזיק לו.
 

2. באיזה עניין נזכר:

א. נחמיה בן חכליה.
 

3. מי הוא זה ואיזה הוא:

א שהזדמן לביתו של ב, הגיע ג ועשה מעשה, סובב א את פניו, עשה ג מעשה נוסף
והחזיר א את פניו.
ב. המחוברת באביה ואיננה אדם.
ג. שלא מנעו עצמם מלקחת אחריות על הכנת מרחב הכיתה לתלמידיהם.
 

4. מניין ש:

א. מחללין את השבת ולו כדי ליישב את דעתו של החולה.
 

5. מה המשותף ל:

א. בעל בית דרומי, חסיד, רבי יהושע.
 

6. מי אמר למי:

א. ללמד אבנים.
 

7. השלם:

א. "אין ........ יום טוב ל........ אלא ...... נפש בלבד".
ב. "........... הכנסת אורחין כ............. בית המדרש".
ג. ".......... הכנסת .......... מ............פני ...........".
 

8. שונות:

א. רש"י בענייננו אומר: " הא דומיא דנר הוא כבש לאחד כבש למאה". האם אכן הגיונית השוואה זו?!
ב. הרומאים הנהנתנים היו ידועים בשיטותיהם לגרימת הקאה כדי לפתוח את התיאבון למאכלים נוספים. מה לזה ולענייננו?
ג. "פקק החלון ר"א אומר בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו וחכ"א בין כך ובין כך פוקקין בו", קכ"ה: 2 מלמעלה.
מה בין "חלון" בענייננו לבין "חלון" בעברית החדשה?
ד. השוני העקרוני בין המוחש למופשט – באיזה עניין הלכתי הוא בא לידי ביטוי?
ה. כאשר שתי "סתם משנה" חלוקות זו על זו, איזה גורם נוסף מכריע את ההלכה?
ו. מה מותר הבהמה הטמאה מן הטהורה?
 

תשובות

1. על מי/מה נאמר:
א. "דרבה הוה קאזיל... אמר לא מיסתייא דלא גמירי מיגמר נמי מגמרי וכו' ", קכ"ד: 8 מלמטה.
ב. על החצב, קכ"ח. 13 למעלה ורש"י למקום.
ג. על הנעמיות (=בנות היענה), קכ"ח. 16 מלמעלה.
ד. על החתול, קכ"ח: 2 ורש"י למקום.

2. באיזה עניין נזכר:
א. "אמר רבי חנינא בימי נחמיה בן חכליה נשנית משנה זו דכתיב בימים ההמה ראיתי
ביהודה דורכים גתות ומביאים הערימות", קכ"ג: 6 מלמטה.

3. מי הוא זה ואיזה הוא:
א. "שמואל(=א) איקלע לבי אבין תורן(=ב) אתא ההוא נכרי(=ג) אדליק שרגא אהדרינהו
שמואל(=א) לאפיה כיון דחזא דאייתי (=ג) שטר וקא קרי אמר אדעתא דנפשיה הוא
דאדליק אהדרינהו איהו(=א) לאפיה גביה שרגא", קכ"ב: 1 למעלה.
ב. "...הכא במאי עסקינן במחוברת באביה", דהיינו שהזמורה מחוברת לגפן, קכ"ה: 11
מלמטה.
ג. "פעם אחת הלך רבי / רבי חייא למקום אחד וראה מקום דחוק לתלמידים יצא לשדה
ומצא שדה מלאה עומרים ועימר רבי/רבי חייא כל השדה כולה", קכ"ז.5/1 לפני
ההתרחבות.

4. מניין ש:
א. מדליקין את הנר ליולדת סומא מפני שדעתה מתיישבת עליה בעצם העובדה, שהיא יודעת, שאם יתעורר צורך, תיעזר חברתה באור ותסייע בידה, קכ"ח. 8 מלמטה.

5. מה המשותף ל:
א. שלושתם היו מועמדים סבירים ביותר להיחשדות במעשה שלילי, אך בגלל צדקות המעורבים בדבר נדונו על ידם לכף זכות, קכ"ז: 2 למעלה עד 2 אחרי ההתרחבות השנייה.

6. מי אמר למי:
א. "פעם אחת הלך רבי למקום אחד ומצא נדבך של אבנים ואמר לתלמידיו ...צאו
ולמדום (= סדרו אותם) קכ"ה: 19 מלמעלה.

7. השלם:
א. "אין בין יום טוב לשבת אלא אכל נפש בלבד", קכ"ד. 9 מלמטה.
ב. "גדולה הכנסת אורחין כהשכמת בית המדרש", קכ"ז. 4 אחרי ההתרחבות.
ג. "גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה", קכ"ז. 6 אחרי ההתרחבות.

8. שונות:
א. "לב חכם לימינו" – רש"י מתכוון לכבש בשין ימנית = מדרגה, קכ"ב. מימין ל-7 מלמעלה.
ב. "אין עושין אפיקטויזין בשבת". רש"י: "להקיא שותה משקים ומקיא ולא לרפואה אלא להריק את מעיו שיוכל לאכול ולשתות (היום) הרבה," קכ"ג: 1 למעלה.
ג. במשנתנו (קכ"ה: 2 מלמעלה), חלון =פתח בקיר, ואילו בעברית החדשה – "מסגרת שקבועות בה שמשות זכוכית והיא סוגרת את הפתח" (אבן שושן).
ד. "חריות של דקל שגדרן לשם עצים ונמלך עליהן לישיבה צריך לקשור רבי שמעון בן גמליאל אומר אין צריך לקשור" (קכ"ו: 5 מלמעלה): הרישא תומכת במעשה – במוחש, ואילו רשב"ג מסתפק במחשבה – במופשט.
ה. "... ואפילו הכי מעשה רב (קכ"ו: 14 מלמעלה), דהיינו היות שבאחת משתי המשניות החלוקות מסופר על חכמים שנהגו לעשות כן (לפקוק את החלון בשבת), אזיי ההלכה נפסקה כך.
ו. בהמה טמאה אין דרכה לרחק את וולדה, בעוד שאצל בהמה טהורה שכיח הדבר, קכ"ח. 15 מלמטה.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר