הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: מלאכה שאינה צריכה לגופה

שבת קכא ע"א-ע"ב

משנה. כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה, ועל צואה של קטן, ועל עקרב שלא תישך. אמר רבי יהודה: מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב, ואמר: חוששני לו מחטאת. . 

1.
ראה במתיבתא", הערה לא, שהרישא היא שיטת רבי שמעון שבמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור [אבל אסור] וכאן התירו מפני הסכנה [אבל לא מסביר את הדין שכופין קערה גם על צואה של קטן], והסיפא היא שיטת רבי יהודה ורבי יוחנן בן זכאי שסוברים שמלאכה שאינה צריכה לגופה – חייב.

2.
ומובא שם בשם בה"ג שמשנתנו היא המקור ששיטת רבי יהודה היא שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב.

3.
תוס' מסביר בשבת דף צג עמוד ב שמקור המחלוקת בין רבי יהודה ורבי שמעון היא במשנה שם. ושם [ב"מתיבתא", כאן הערה לא] מסביר את ההבדל בין רבי יהודה לריב"ז בקשר למלאכת ציד [כשכופה את הקערה על עקרב].

4.
ונראה להעיר: אולי זהו המקור לרמב"ם שמכריע כעיקרון [בש"ס] שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב כשיטת רבי יהודה, וזה מפני שרבי יהודה מסתמך על דינו של רבי יוחנן בן זכאי שחי כמה דורות לפניו.

5.
יש לציין שהמחלוקת בין רבי שמעון ורבי יהודה מוזכרת במפורש בהמשך הסוגיה:

ועל עקרב שלא תישך. אמר רבי יהושע בן לוי: כל המזיקין נהרגין בשבת. מתיב רב יוסף: חמשה נהרגין בשבת, ואלו הן: זבוב שבארץ מצרים, וצירעה שבנינוה, ועקרב שבחדייב, ונחש שבארץ ישראל, וכלב שוטה בכל מקום. מני? אילימא רבי יהודה - הא אמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה! אלא לאו - רבי שמעון, והני הוא דשרי, אחריני - לא! - אמר ר

לפי רבי שמעון שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור אבל אסור הרי שלגבי רשימה של מזיקים חכמים התירו.

6.
נעיר: ראינו כבר כמה פעמים שלשיטת רבי שמעון שפטור אבל אסור יש מקרים שחכמים לא אסרו אלא התירו לכתחילה. משמע, שהעיקרון הידוע שכל איסור במלאכת שבת שהוא "פטור אבל אסור" זהו דין דרבנן, שחכמים בפועל אסרו את הפעולה ולכן מובן מדוע לעיתים הם התירו [ואי אפשר לומר שהעיקרון של "פטור אבל אסור" הוא עיקרון מהתורה].

7.
נראה שמגמרא זו שמוסבת על משנתנו ועל ברייתא מוכח כדברים לעיל, שה"תנא קמא" במשנתנו הוא "רבי שמעון" שחולק על רבי יהודה בסיפא של משנתנו.