גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתמ"ט, מדור "עלי הדף"
מסכת שבת
דף קיז ע"ב
מדוע אין מברכים ברכת המצוות על סעודות שבת?
תנו רבנן, כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת, שלש. רבי חידקא אומר, ארבע. אמר רבי יוחנן, ושניהם מקרא אחד דרשו (שמות טז, כד): "ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה", רבי חידקא סבר, הני תלתא 'היום' לבר מאורתא, ורבנן סברי בהדי דאורתא (קיז ע"ב).
ישנה מחלוקת בין הראשונים אם סעודות השבת הן חובה מדאורייתא או מדרבנן, לדעת ה'יראים' (סי' צב) חובתן היא מן התורה, וכלשונו: "צוה יוצרנו בפרשת ויהי בשלח, שיאכלו בני ישראל ג' סעודות בשבת דכתיב 'אכלוהו היום'". וכן כתב החרדים (פרק יד מ"ע מה"ת התלויות בושט אות ג): "לאכול שלש סעודות בשבת, דהרי דרשו ז"ל בפרק ט"ז דשבת מדכתיב תלתא 'היום' במאכל שבת, 'ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאהו בשדה', ופרש"י, 'תלתא היום למנין שלש סעודות בא' עכ"ל, משמע מלשונו דדבר תורה הוא ולא אסמכתא". וכלשון זה כתב גם ה'לבוש' (או"ח סי' רצא ס"א): "ויהא זהיר מאד לקיים סעודה שלישית, והיא מן התורה גם כן, שכן דרשו מדכתיב תלתא זימני היום בפסוק אחד" וכו'.
וכן פסק ה'טורי זהב' בהלכות חנוכה (סי' תרעח סק"ב), במי שאין ידו משגת לקנות נר חנוכה ופת דלחם משנה לסעודת שבת, שפת דלחם משנה לסעודת שבת עדיף, "דהא לחם משנה לכולי עלמא דאורייתא, כדאמר רבי אבא בפרק כל כתבי (שם) דכתיב 'לחם משנה', ושלש סעודות גם כן דאורייתא, ופת בעינן כדאיתא בסי' רע"ד, ואם כן כל שכן שהיא קודם לנר חנוכה - שאינו אלא מדרבנן".
מאידך גיסא, ב'ספר הישר' לר"ת (סי' ע אות ד) מבואר שחובת שלש סעודות בשבת היא מצות עשה דרבנן, וכן כתב המהרי"ל (מנהגים הל' יו"ט): "דע, דג' סעודות נמי דרבנן, וקרא דג' 'היום' - אסמכתא" (וע"ש הוכחה מדעת הר"ת), וכן כתב בתשובותיו (סי' צד מובא בא"ר סי' רצא סק"א), ומוזכר ב'פרי מגדים' בכמה מקומות (או"ח מ"ז סי' רמב סק"א; א"א סי' רסג סק"ט וסי' רצא סקי"א), וכלפי דברי הטו"ז הנז' כתב הפמ"ג (א"א סי' רסג שם): "וכבר כתבנו, כי לפעמים קורא לאסמכתא דין תורה, ודוחה על כל פנים לדרבנן שאין בו אסמכתא בתורה".
והנה בספר 'פתח דביר' (או"ח ח"ג סי' עדר סק"א) הביא: "ראיתי להרב 'בית עובד' ז"ל בחידושיו לאו"ח כת"י, לקמן סי' רצ"א, שחקר חקירת חכם אמאי אין מברכין על מצות ג' סעודות דשבת, ולא בא לכלל יישוב".
וכתב בעל ה'פתח דביר' בזה"ל: "ואשכחנא פתרי לחקירה זו, כמו שכתב הרב מה"ר דוד אבודרהם ז"ל בסדר ליל פסח... דחקר מעין זה, וז"ל: 'יש שואלין מפני מה אין מברכין בא"י אקב"ו לשתות ארבעה כוסות, כמו שמברכין על המרור שהוא מדבריהם בזמן הזה. וי"ל... ועוד טעם אחר, מפני שאין מברכין אלא על מצוה הנעשית בבת אחת בלא הפסק, אבל ארבע כוסות שעושה מצוה על כל אחד ואחד מהם, ואם שתאן בבת אחת לא יצא, אין מברכין", ע"כ. הוא הדין והוא הטעם במצוה זו דג' סעודות דשבת, שהיא מצוה נמשכת, ואי אפשר לעשותה בבת אחת בלא הפסק, שהרי צריך להיות זמניהם חלוקים, הא' בליל שבת, והב' בשחרית, והשלישית במנחה, כמו שכתב הרב מוה"ר דוד אבודרהם ז"ל (ראה 'אבודרהם', דיני שלש סעודות), ואם עשאן כולן בבת אחת בזה אחר זה לא יצא ידי חובתו, דהרי פסק מרן ז"ל לקמן סי' רצ"א ס"ב, דזמן סעודה ג' משש שעות ומחצה ומעלה, ואם עשאה קודם לכן לא קיים מצוה, ע"ש. וגם סעודת הלילה לכתחילה אין לשנותה לעשותה ביום זולת בדאיכא קצת אונס - כמו שכתב הרב 'באר היטב' ז"ל (סי' עדר סק"ג), והיכא דנמשכה סעודת הבוקר עד שהגיע זמן המנחה - דפסק מרן ז"ל (או"ח סי' עדר ס"ג) דיברך ברכת המזון ויטול ידיו ויברך המוציא ויסעוד, היינו דווקא בדיעבד אם נמשכה... הא לאו הכי ודאי דלכתחילה נכון להזהר שלא יאריך בה יותר מדאי, וכיון שכן לא ראו לתקן עליהם ברכה".
ואמנם כבר מצינו ליסוד דבריו ב'אור זרוע' (הל' ברכת המוציא סי' קמ), שכתב: "זה הכלל שאני אומר בברכות, כל מצוה שיש עתים למצותה, כגון ציצית תפלין סוכה מזוזה וכו', וכל כיוצא בהם, שיש זמן שחייב בהם, ופעמים שאינו חייב בהן, הלכך כשמגיע זמן חיובם צריך לברך על עשייתם - מחמת חיבוב וכו'. אבל אותן מצות שלעולם חייב בהם, ואין עתים להפטר מהם, כגון להאמין באלקינו וליראה אותו ולאהבה אותו וכו', אין שייך לברך עליהם, כי לעולם חייב בהם ואין שייך בהם חיבוב". וממשיך וכותב: "והא דלא מברכין לאכול שלש סעודות, משום דיש פעמים שאינו חייב בהם, כגון אם היה שבע, או אדם שאינו רגיל לאכול כי אם פעם אחת ביום, ותורה אחת לכל ישראל. אי נמי, הואיל ואינו אוכלם בפעם אחת, אין לברך עליהם, מידי דהוה אארבע כוסות, שאין מברכין עליהם, הואיל ואינו שותם בבת אחת".
תירוצו הראשון הוא, שלא נתקנה ברכה כי אם במצוה שכל בני ישראל נתחייבו בה, ואילו סעודת שבת -לפעמים אין חייבים בה, "כגון אם היה שבע, או אדם שאינו רגיל לאכול כי אם פעם אחת ביום", ולכן לא נתקנה ברכת המצות במצוה זו. ואילו תירוצו השני הוא, שלא נתקנה ברכת המצות על מצוה הנמשכת, והריהי דומה למצות שתיית ארבע כוסות - שלא נתקנה ברכה עליה מסיבה זו. אמנם, בתירוץ זה יש להעיר, כי עולה מזה ששלש סעודות בשבת כמצוה אחת נחשבת, ולא כשלש מצוות נפרדות, דאילו נחשבות כשלש מצוות נפרדות, היה מן הראוי לתקן ברכה לכל סעודה בפני עצמה, ובשעת ברכת כל אחת מקיימין מיד את מצותה. אלא על כרחך שהן נחשבות כמצוה אחת, וממילא מובן שלא נתקנה ברכה עליה, כי התחלת המצוה היא בליל שבת, ונמשכת עד כלות השבת עם הפסקות ביניהן, ובכגון זה לא תיקנו חכמינו ז"ל ברכת המצות (ראה 'בני יששכר' מאמרים לשבת מאמר ג אות ג; 'פרי צדיק' קו' שביתת שבת אות ה).
