סקר
הסבב ה-14 - באיזה סבב של דף יומי אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטויים: "ואיתימא"; "צריך לומר" בתפילה או בקידוש

שבת קיט ע"ב


אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי: אפילו יחיד המתפלל בערב שבת צריך לומר ויכלו. דאמר רב המנונא: כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכלו - מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, שנאמר ויכלו, אל תקרי ויכלו אלא ויכלו. אמר רבי אלעזר: מניין שהדיבור כמעשה - שנאמר +תהלים . 

בגמרא משמע בפשטות שיחיד צריך לומר "ויכולו" בתפילת ליל שבת.

רמב"ם הלכות שבת פרק כט הלכה ז:

כיצד הוא עושה לוקח כוס שהוא מחזיק רביעית או יתר ומדיחו מבפנים ושוטפו מבחוץ וממלאהו יין ואוחזו בימינו ומגביהו מן הקרקע טפח או יתר ולא יסייע בשמאל, ומברך על הגפן ואחר כך מקדש, ומנהג פשוט בכל ישראל לקרות בתחלה ט פרשת ויכלו ואחר כך מברך על היין ואחר כך מקדש י ושותה מלוא לוגמיו ומשקה לכל בני חבורה ואח"כ נוטל ידיו כ ומברך המוציא ואוכל.

מגיד משנה הלכות שבת פרק כט הלכה ז:

מנהג פשוט הוא בכל ישראל לקרות בתחלה פרשת ויכלו וכו'. כן נהגו ויש להם סמך ממ"ש בפ' כל כתבי (שבת קי"ט) שאפילו יחיד צריך לומר ויכלו ולפיכך סמכוהו על הכוס:

מהרמב"ם משמע שאת "ויכולו" היחיד צריך לומר בקידוש שבליל שבת ולא בתפילת ערבית, ובסדר התפילות שברמב"ם באמת לא מזכיר את "ויכולו" בתפילת ליל שבת.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רסח סעיף א:

(א) <א> אומר ויכלו בתפלת ערבית.

ראה עוד על דיני "ויכולו" ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים"

ונראה לי לחדש בדבר המקור לשיטת הרמב"ם:

נעיין במשפט המפתח בגמרא:

אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי: אפילו יחיד המתפלל בערב שבת צריך לומר ויכלו.

הדגש הוא על "אפילו יחיד..." ולא רק ציבור, או שהדגש הוא "אפילו.... שהתפלל..."

מדוע לא נאמר בגמרא: "חייב לומר ויכולו בתפילת ערב שבת...", אלא כנראה שכוונת המשפט לומר שאע"פ שהתפלל כבר חייב לומר ויכולו – "צריך לומר ויכולו". אבל הרי כבר התפלל ואיפה יאמר? אלא בקידוש!

דאמר רב המנונא: כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכלו - מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, שנאמר ויכלו, אל תקרי ויכלו אלא ויכלו.

גם בדברי רב המנונא ניתן להסביר כמו בדברי רבא.

לגבי סדר האמוראים יש להעיר :

"רבי יהושע בן לוי" – דור ראשון, תלמידו של רבי ורבו של רבי יוחנן ולא הגיוני שהגמרא תציין את שמו של "רבא" לידו [כי בדרך כלל האמוראים שמוזכרים ליד הביטוי "ואיתימא" הם בני אותו דור]. לכן אומר ה"מנחת יהודה" [אפשטיין] שבמקום "רבא" יש לגרוס "רב", ובאמת "רב" וריב"ל, היו שניהם תלמידי "רבי" [ושייך לומר ביניהם "ואיתימא"].

אותם אמוראים לעיל מסתמכים על דברי רב המנונא, ומוכרחים לומר שמדובר ברב המנונא שחי לפניהם או, לפחות, בימיהם של "רב" וריב"ל, וזה מתאים ל"רב המנונא" א להלן:

היו כמה חכמים בשם רב המנונא:

א – בדור המעבר שבין התנאים לאמוראים, רבי יהודה הנשיא שמע עליו (ירושלמי, תענית, פ"ד ה"ב)

ב – אמורא בבלי בדור השני, תלמיד מובהק של רב (כמו רב הונא)

ג - בדור השלישי - תלמידו של רב יהודה ותלמידו של רב הונא. תלמיד חבר של רב חסדא

ד – בדור הרביעי – חבר מובהק של רבא ושל אביי. רבו של רב פפא.

גם בניסוח דברי רב המנונא: "דאמר רב המנונא: כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכלו..." יש לשאול מדוע לא מנוסח: "כל האומר ויכולו בתפילת ערב שבת...", לכן כנראה הכוונה היא, שאומר ויכולו [בקידוש] אחרי התפילה.

ויש להעיר: מדוע הגמרא מביאה הוכחה מאמורא [רב המנונא] לאמורא ["רב" או "ריב"ל"]? אלא כנראה ששלושתם מתייחסים לדברים שכנראה שמעו מרבם - רבי יהודה הנשיא...



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר