סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 812
"ואמר רבא מת ביו"ט ראשון יתעסקו בו עממין ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל"
שבת קלט ע"ב
הראב"ד בתמים דעים [ק"כ ה'] דן באורך אי מילה שלא בזמנה דוחה יו"ט שני וכתב שם בזה"ל ועוד ק"ו ומה קבורה מ"מ דאף דאפשר בעממין דחיא יו"ט שני ואע"ג דלא אישתהי מילה שלא בזמנה דלא אפשר בעממין אינו דין שתדחה יו"ט שני, וכ"ת שאני מילה דאפשר לאחר, קבורת מת מצוה נמי אפשר למחר אלא שהוי מצוה לא משהינן ליה ועבדינן ע"י ישראל, ואע"ג דאפשר בעממין כיון דיו"ט שני דרבנן, ה"נ מצוה לא משהינן ומהלינן ליה ביו"ט שני שהוא מדרבנן, עכ"ל.
מהא דכתב הראב"ד שגם קבורת מת אפשר למחר הוכיח המקור ברוך [ח"א סל"ד] דמצות קבורה אינה מצוה נמשכת [ונפק"מ] בקבר ונתגלה אי חייב לחזור ולקברו] דא"ת מצוה נמשכת היא א"כ המצוה שיהא קבור היום אא"ג לקיימה למחר, ודו"ק. כתב הקובץ שיעורים [ביצה אות כ"ה] דמהא דקוברין מת ביו"ט ע"י נכרים ואין ממתינין עד הלילה לקיים מצות קבורה ע"י ישראל מוכח דהמצוה מתקיימת גם ע"י עכו"ם ולא אמרינן בזה אין שליחות לנכרי, והטעם לזה משום דגוף המצוה היא תוצאת המעשה ולא המעשה עצמו ע"ש.
ולכא' לפי מש"כ המקור ברוך בדעת הראב"ד א"א לומר כן דלכא' לדבריו המצוה היא רק מעשה קבורה, וי"ל ודו"ק.
[פירות תאנה]
