חידות וחידודים על הדף / אריה פלהיימר
מסכת שבת דפים קטו-קכא
1. על מי נאמר:
א. שאם היא בת 85 מצילים אותה.
ב. שהוא קודר, ואין הדבר מעיד מאומה על הופעתו החיצונית.
ג. שייהרג ואל יעבור, למרות שלא בג"ע, בע"ז ובש"ד קא עסקינן.
ד. " מי עדיפת לנא מינך"= האם אתה עדיף לנו ממנה?
2. באיזה עניין נזכר:
א. מקק.
ב. "אקפח את בני".
ג. טבריא וצפורי במשפט אחד.
ד. המספר 13 שלוש פעמים באותו עמוד.
ה. כפר שיחין וכפר חנניה.
3. מי הוא זה ואיזה הוא:
א. שברוח המשפט המוכר "אני עוד זוכר את הסבא שלך" אמר: "זכור אני ברבן גמליאל אבי אביך וכו' "?
ב. שייתכן שעלה לדוכן בברכת כוהנים למרות היותו ישראל.
ג. שעלה בסולם ונשאר "תקוע" על אחת ממדרגותיו לפרק זמן.
ד. שפסל את עצמו לדון על אף היעדר קִרבה משפחתית או חברתית קודמת עם בעלי הדין.
ה. שבקיץ הושיב את תלמידיו דווקא בשמש ואילו בחורף – בצל.
ו. שהורה לוותר למישהו על חוב כספי בזכות היותו תלמיד חכם.
4. מניין ש:
א. אין לסמוך על המינים חרף היכרות קודמת עימם.
ב. בימי חז"ל לא נהגו להשתמש בכפפות.
5. מה המשותף ל:
א. חבלו של משיח, דינה של גיהנם, מלחמת גוג ומגוג.
ב. תבשיל של תרדין, דגים גדולים, ראשי שומין.
ג. מעשר, תורה, שבת.
ד. רחיצה, סיכה, עמידה במקום הטינופת.
6. השלם:
א. "עשה ....... חול ו... תזדקק ל.....................
ב. " כל ה......... את השבת............. לו ............. בלי .............
ג. " אין ה........ מתקיים אלא בשביל ...... תינוקות של בית..........." .
7. שונות:
א. הגמרא ידועה בדיוק המוחלט שלה, כולל כמובן גם ציטוטים מדויקים של אנשים מכל גוני הקשת. בענייננו בכל זאת אין הגמרא מדייקת לחלוטין בכך. היכן ועל שום מה?
ב. אליבא דמ"ד מסוים, באיזו נסיבה תתנהל הכנת קורבן הפסח בשני שלבים, כאשר יש הפסקה ממושכת בין הראשון לשני?
ג. אליבא דמ"ד מסוים, באיזו נסיבה מנוע בעל בהמה שנפלה לבור ביום טוב לחלץ אותה בו ביום ממצוקתה?
ד. האם מותר "לתפוס טרמפ" על מצווה מסוימת כדי "להלביש" עליה מצווה נוספת?
ה. "ואל תביאנו לא לידי מתנת בשר ולא לידי הלוואתם"(ברכת המזון): איזו אִמרה הדומה ברוחה לזו מופיעה בענייננו?
ו. אילו שתי מילים חוזרות ברצף, המופיעות ב"לכה דודי" המאוחר יחסית, מופיעות בענייננו?
ז. באיזה אירוע בענייננו באות לידי ביטוי מוחשי האִמרה "בדרך שאדם מודד מודדין לו"?
תשובות
1. על מי נאמר:
א. "ספר תורה שבלה, אם יש בו ללקט שמונים וחמש אותיות כגון פרשת ויהי בנסע הארן מצילין ואם לאו אין מצילין", קט"ו: 4 מלמטה.
ב. "הגליונים וספרי מינין אין מצילין אותם מפני הדליקה רבי יוסי אומר בחול קודר את האזכרות שבהן וגונזן והשאר שורפן", קט"ז. 9 אחרי הרחבות.
ג. "שאפילו אדם רודף אחריו להורגו ונחש רץ להכישו נכנס לבית עבודה זרה ואין נכנס לבתיהן של אלו(=מינים) שהללו מכירין וכופרים והללו אין מכירין וכופרין", קט"ז. 12 מהרחבות.
ד. "רבה בר רב הונא איקלע ... אמרו ליה מי עדיפת לן מינה"(= מן השבת), קי"ט. 1 ברחבות.
2. באיזה עניין נזכר:
א. "...ומקק(=רקבובית) שלהן טעונים גניזה", קט"ו. 6 מההתרחבות.
ב. "א"ר טרפון אקפח את בני שאם יבאו(=ספרי מינין) לידי שאני אשרוף אותם ואת
האזכרות שבהן", קט"ז. 11 אחרי ההתרחבות.
ג. "וא"ר יוסי יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא וממוציאי שבת בצפורי, קי"ח: 9 אחרי ההתרחבות.
ד. 1. "רבי אבא זבין בתליסר אסתירי פשטי בישרא מתליסר טבחי וכו' ", קי"ט. 3 מההתרחבות.
2. "...אשכח (=יוסף מוקיר שבת) ביה מרגניתא זבניה בתליסר עיליתא דדינרי", קי"ט. באמצע העמוד.
ה. "רבי יוסי אומר אף כלי כפר שיחין וכלי כפר חנניה אין דרכן להשתבר", ק"כ: 7 לפני
ההתרחבות.
3. מי הוא זה ואיזה הוא:
א. " מעשה באבא חלפתא שהלך אצל רבן גמליאל בריבי לטבריא ומצאו שהיה יושב על שלחנו של (יוחנן הנזוף) ובידו ספר איוב תרגום והוא קורא בו אמר לו זכור אני ברבן גמליאל אבי אביך שהיה עומד ע"ג מעלה בהר הבית והביאו לפניו ספר איוב תרגום ואמר לבנאי שקעהו תחת הנדבך אף הוא צוה עליו וגנזו", קט"ו. 7 לפני הסוף.
ב. " וא"ר יוסי מימי לא עברתי על דברי חברי יודע אני בעצמי שאיני כהן אם אומרים לי חברי עלה לדוכן אני עולה", קי"ח: 9 מהסוף.
ג. " יומא חדא הוה(=רבה) קא סליק בדרגא איפסיק ליה חוטא ולא נחית ואתא כמה דלא רמיה", קי"ח: 2 לפני הסוף.
ד. " אמר מר בר רב אשי פסילנא ליה לצורבא מרבנן לדינא מאי טעמא דחביב עלי כגופאי ואין אדם רואה חובה לעצמו", קי"ט. 4 מלמעלה..
ה. " רב ששת בקיטא מותיב להו לרבנן היכא דמטיא שימשא בסיתוא מותיב להו לרבנן היכא דמטיא טולא כי היכי דליקומו הייא", קי"ט. 2 לפני הסוף.
ו. " אבא בר מרתא...אמר להו צורבא מרבנן הוא שבקוהו", ו קכ"א: 5 מהסוף.
4. מניין ש:
א. "מר בר יוסף אמר אנא מינייהו אנא ולא מיסתפינא מינייהו זימנא חדא אזיל בעו לסכוניה", קט"ז. 3 מהסוף.
ב. בין שמונה עשר הבגדים שאותם מותר ללבוש כדי להצילם בשבת מהדליקה לא נמנה פריט הלבוש הזה, לפחות לא על פי פירוש הרב שטיינזלץ, ק"כ. 3 לפני המשנה השנייה.
5. מה המשותף ל:
א. "כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורענויות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג, קי"ח.5 לפני ההתרחבות.
ב. "...במה מענגו(= את השבת) ... בתבשיל של תרדין ודגים גדולים וראשי שומין, קי"ח: 13 מלמעלה.
ג. הסיבה לזכייתם של אנשים מארצות שונות בעושר, קי"ט. באמצע העמוד.
ד. "הרי שהיה שם כתוב לו על בשרו הרי זה לא ירחוץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטינופת", ק"כ: 5 מההתרחבות.
6. השלם:
א. "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות", קי"ח. מעל אמצע העמוד.
ב. "כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים", קי"ח. 2 מלמטה.
ג. "אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן," קי"ט: 8 מלמטה.
7. שונות:
א. "אמר ליה (ההוא פילוסופא לרבן גמליאל) מן יומא דגליתון מארעכון איתנטילת אורייתא דמשה ואתיהבת ספרא אחריתי וכו' " (קט"ז: 5 מלמעלה). במהדורת הרב שטיינזלץ מופיעות המילים "עוון גיליון"(= אוונגליון) במקום מה שמתברר כתיקון הצנזורה "ספרא אחריתי". עורכי הגמרא סירסו את השם המקורי למשהו מגונה, כמובן בגלל יחסם הבלתי מתפשר כלפי הדת הנוצרית.
ב. "ארבעה עשר שחל להיות בשבת מפשיטין את הפסח עד החזה דברי רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה, קט"ז: 3 מההתרחבות.
ג. אליבא דרבי אליעזר, כאשר שתי בהמות – אם ובתה או אם ובנה – נפלו ביום טוב לבור, מעלה את האחת כדי לשוחטה, בעוד שאת השנייה הוא מאכיל במהלך יום טוב, שכן אסור לו להוציאה מחמת איסור שחיטת אותו ואת בנו ביום אחד," קי"ז: באמצע העמוד.
ד. לא רק שמותר אלא אף רצוי: "רבי אמי ורבי אסי כי מיקלע להו ריפתא דעירובא שרו עילויה אמרי הואיל ואיתעביד בה חדא מצוה ליתעביד בה מצוה אחרינא", קי"ז: 5 מהסוף.
ה. "עשה שבתך חול ואל תזדקק לבריות", קי"ח. מעל אמצע העמוד.
ו. "רבי ינאי לביש מאניה מעליה שבת ואמר בואי כלה בואי כלה", קי"ט. לפני ההתרחבות.
ז. "ת"ר מעשה ונפלה דליקה בחצירו של יוסף בן סימאי בשיחין... ואל תכבה" (קכ"א. בחצי העמוד): מה הוא נכנס לפנים משורת הדין בכך שלא ניצל את ההיתר להימנע מלהניא את הגיים ממלאכה בשבת, אף בשמיים נכנסו איתו לפנים משורת הדין, ירדו גשמים וכיבו את הדליקה.
