מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"

מ"ט בקושי התירו שאילת שלום בשבת

שבת קיג ע"א-ע"ב

ודבר דבר שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול, ופירש"י כגון מקח וממכר וחשבונות.

אמנם יעוי' בתוס' שכ' דאין נראה לר"ת, דהא כבר נפקא ממצוא חפציך שאין לדבר בעניני מו"מ, אלא אומר ר"ת, כדאמר בויק"ר (פ' לד' בסופו) דרשב"י הוה ליה אימא סבתא דהות מישתעיא סגיא אמר לה רשב"י אימא שבתא הוא, שתקה [וכ"ה בירושלמי הכא, ויעו"ש בפני משה שכ' דכשהיתה מרבה בדיבורה היה אומר לה אמי שבת היום ולהזכירה בדרך כבוד, עכ"ל ע"ש], משמע שאין כ"כ לדבר בשבת כמו בחול, ובירושלמי [הכא בספט"ו] אמרי' בטורח התירו בשאילת שלום בשבת, עכ"ל תוס' יעו"ש.
 

(א)

ובדכ' דבטורח התירו וכו', וכ"ה בתנחומא בפ' בראשית (אות ב') יעו"ש, וכן יעוי' ברמב"ם בפכ"ד דשבת ה"ד שכ' דאסור להרבות בשיחה בטילה שנא' ודבר דבר שלא יהיה דיבורך של שבת כדיבורך של חול, ויעו"ש במג"מ שכ' דס"ל לרמב"ם כתוס' הנ"ל, וכ"כ הרמב"ן והרשב"א, עכ"ד. וכ"כ המאירי הכא ע"ש. וכן יעוי' בספר "חרדים" (פרק מז' אות כה', כו') דס"ל כתוס', וע"ש שכ' דהזוה"ק קרי לדברים בטלים "חילול שבת" ע"ש.
 

(ב)

ונסתפקתי מ"ט בקושי התירו "שאילת שלום" [ועד"ז לעיל בפ"ק (יב:) דא"ר חנינא בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת], אי משום דחיישי' שעי"ז יבוא לדבר עם חבירו הרבה דברים בטלים מתוך "שנתן לו שלום" אך בעצם השאילת שלום ליכא מידי ורק חיישי' שימשך עי"ז, או משום דעצם השאילת שלום הוי "דברים בטלים" ולכן בקושי התירוהו דחששו למילה אחת ולא רק מדחששו שמא ימשך עי"ז. ונפק"מ אם ראוי למעט בדיבור א' או ב' אע"פ שודאי לא "ימשך" עי"ז לדיבורים הרבה.

ויעו"ש בירושלמי בפנ"מ שכ' בזה"ל, מדוחק התירו, שאפי' דיבור כזה ראוי היה למעט בשבת, עכ"ל ע"ש. וכן יעו"ש בקרבן העדה שכ' דמדוחק התירו וכו', מפני שהיא אמירה שאינה צריכה, עכ"ל ע"ש. וא"כ מבואר להדיא דס"ל דעצם דיבור מועט זה ג"כ אין ראוי לומר בשבת ולא מדחיישי' "שמא ימשך". וכן יעוי' באיגרת הגר"א שכ' לאשתו ובניו ז"ל וזל"ק, ובשבת ויו"ט אל תדברו כלל מדברים שאינם נצרכים מאוד, וגם בדברים הנצרכים למאוד תקצרו מאוד, כי קדושת שבת גדולה מאוד, ובקושי התירו לומר שלום בשבת, ראה בדיבור אחד כמה החמירו וכו', עכ"ל אדונינו הגר"א ז"ל יעו"ש. ומבואר דס"ל כנ"ל.
 

(ג)

וה"נ מדוייק בתרומת הדשן דס"ל הכי, דיעו"ש בח"ב (סימן קנה') שהביא לתוס' ולהג' אשר"י הכא שכ' דאסור להרבות בשיחה בטילה בשבת וכדמוכח בירושלמי וכו', וע"ז כ' דמ"מ אם מתענגים בסיפור השמועות לא הוי קפידא ומותר, דבכה"ג נחשב דבר מצוה וחפצי שמים וכו'. ולא דמי לשאילת שלום שאסור אע"ג דג"כ הוי מצוה ולא התירו אלא בדוחק, דלית ליה עונג לשואל, והנשאל נמי לא קפיד כיון דמניחו בשביל כבוד שבת וכו', עכ"ד התה"ד יעו"ש, וא"כ מבואר דס"ל כנ"ל דה"ט דהקפידו ע"ז משום "דיבור מועט" זה דהשאילת שלום, דאל"כ ורק חיישי' "שמא ימשך" א"כ אדרבה שימשך בתריה ויקיים מצוה "דעונג שבת" ע"י סיפור דברים עם חבירו ומה בכך, ומ"ט "בקושי" התירוהו, אע"כ שחששו בעצם הדיבור המועט הזה דלית ביה "עונג" ולזה בקושי התירוהו. אך שמא חששו שימשך בתר סיפור שמועות אע"פ שלא מתענגים בזה אלא שעושים לרצון חבריהם דבכה"ג כ' התה"ד שם דאיסורא קעבדי יעו"ש, ולכן בקושי התירו ולא מדחששו לדיבור מועט זה, וא"כ לא מוכח בתה"ד מידי.