סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"

איך יוסף התגלח הא היה נזיר

שבת קלט ע"א


וא"ר מלאי משום ר"י מגדלאה מיום שפירש יוסף מאחיו לא טעם טעם יין דכ' ולקדקד נזיר אחיו.
 

(א)

ויעוי' בח"א מהרש"א שכ' וז"ל, ולקדקוד וגו', לאו נזיר ממש קאמר, דהא כ' [בפ' מקץ מא', יד'] ויגלח ויחלף וגו', אלא נזיר יין היה, ונראה טעם שפירשו מיין לפי שקלקול המכירה בא להן מתוך אכילה ושתיה וכו'. אך קשה דודאי יוסף שהכירם שהם אחיו ניחא שהותר לו הנדר אבל הם שלא ידעו עדיין אם הוא יוסף למה הותר היום נדרם יותר מכל הימים שהיה יוסף פרוש מהם, וי"ל מפני אימת המלכות התירו היום נדרם וכו', ולפי"ז איכא למימר נמי דיוסף נזיר ממש היה אלא מפני כבוד מלכות גילח עצמו תוך ימי נזירותו וכו', עכ"ל יעו"ש.

אולם יל"ע כיצד הותר ליוסף "מפני כבוד המלכות" לעבור על איסור מה"ת בידים להתגלח. וי"ל דלא התגלח "בידים" ע"י עצמו כ"א ע"י גוי, וכן יעוי' באבן עזרא במקץ שם שכ' ויגלח, המגלח. והיינו דאחד מאנשי פרעה גילחו ולא שגילח עצמו, וגם י"ל דלא היה ניח"ל בזה כלל כ"א "בעל כרחו" גילחוהו וא"כ אינו אסור מה"ת כ"א בידים או כשאחר מגלחו מדעתו ולא כשהוי בע"כ, וא"כ במקום "כבוד המלכות" מותר כה"ג, וכמבואר בפ"ג דברכות (יט:) דאר"א בר צדוק מדלגין היינו ע"ג ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל וכו', ואמאי לימא אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה', כדרבא וכו' ומשום כבוד מלכים לא גזרו בהו רבנן יעו"ש, ומבואר א"כ דבמקום "כבוד מלכים" מותר לעבור על איסור דרבנן, וכ"ה ברמב"ם בפ"ג דאבל הי"ד יעו"ש, וכ"ה בטורא ביור"ד (סי' שעב' ס"א) יעו"ש. וכן עתוס' בבכורות (כט.) בד"ה היכי וכו', וא"כ זהו מש"כ המהרש"א דלכבוד מלכים "גילחוהו" והיינו אחרים ובע"כ, דבכה"ג נר' ודאי דאינו אסור מה"ת. אולם יל"ע ממנ"פ דאם היה "אנוס" א"כ אי"צ להא דהוי "לכבוד מלכים" דפ' י"ל דאונס רחמנא פטריה, ואם אכתי היה בידו למונעו שלא יגלחוהו א"כ נר' דאיסורו מה"ת ונחשב דגילחוהו "ברצון".

וע"כ יל"פ בזה, דהנה כל המצות שלא נצטוו ע"ז ב"נ כ"א "קיבלוהו" האבות והשבטים על עצמם לקיימם, י"ל דלא נחשב איסור דאורייתא כלל כ"א דומיא דאיסור דרבנן ותו לא, דהא אכתי לא נצטוו ע"ז בתורה כלל דעדיין לא ניתנה התורה ורק מעצמם קיימוהו, וכדפירש"י בחולין (צא.) בד"ה ופרע להן וכו' וז"ל, לפי שבני יעקב שומרי מצות היו דאע"פ שלא ניתנה תורה מקובלין היו מאבותיהם, עכ"ל ע"ש. וא"כ איך אפ"ל דמה שקיימוהו מעצמם נחשב מצוה דאורייתא או איסור דאורייתא הא התורה לא ניתנה להם עדיין כלל, וע"כ דנחשב רק כעין דרבנן. וא"כ אפי' את"ל דבעצמו התגלח ולא ע"י אחר מ"מ שפיר י"ל דמפני "כבוד המלכות" היה מותר, דלא היה אצלו חמור יותר מדרבנן דמותר בעלמא במקום "כבוד מלכים". והבן בס"ד.
 

(ב)

והנה יעוי' ברש"י בפ' מקץ שם שכ' וז"ל, ויגלח, מפני כבוד המלכות, עכ"ל. ולכאו' צ"ע מאי קמ"ל בזה הא ז"פ דהתגלח "מפני כבוד המלכות" דהא כ' וישלח פרעה ויקרא את יוסף וגו' ויגלח וגו' ויבוא אל פרעה וא"כ זה פשיטא דהוי לכבוד פרעה המלך, ומאי קמ"ל רש"י. ועוד יל"ע מ"ט א"כ לא כ' רש"י לזה אף על "ויחלף שמלותיו" דג"כ הוי מפני כבוד המלכות. אולם למש"נ אתי שפיר, די"ל דהוק' לו כהמהרש"א איך אכן "התגלח" בעצמו או ע"י אחר הא היה "נזיר", ולזה תי' דהוי "לכבוד המלכות" דבכה"ג שרי וכש"כ המהרש"א. ולזה כתבו רש"י רק גבי "והתגלח" ולא גבי "ויחלף שמלותיו", דבזה לא ק' כלל איך עשהו, ורק גבי "ויגלח" דהוק' לו כנ"ל כ' דה"ט דהותר לו מדהוי "לכבוד המלכות", ודו"ק.

והנה יעוי' בפ"ק דר"ה (י:) דתניא ר' אליעזר אומר בר"ה יצא יוסף מבית האסורין יעו"ש, וא"כ יל"ע כנ"ל איך "התגלח" בו ביום כמדוייק בפסוק דתיכף שיצא משם התגלח, הא היה ביו"ט ובודאי שמר יוסף שלא לעשות בו מלאכה. אולם גם בזה י"ל כנ"ל דמדהיה לכבוד המלכות ע"כ אפי' בידים היה מותר לעשותו מדלא נחשב לו לאיסור מה"ת כלל, וביותר למש"נ באב"ע דאחר גילחו דודאי דמותר לכבוד המלך. וא"כ י"ל עוד דאף זה הוק' לרש"י איך התגלח הא היה בר"ה ולזה כ' דהוי מפני כבוד המלכות. אך גבי "ויחלף שמלותיו" לק"מ, דלית ביה איסור כלל, ודו"ק.

אולם יל"ע בהא דקי"ל דמפני "כבוד המלכות" ומפני "כבוד הבריות" מותר לעבור על איסור דרבנן בידים, וכן מותר לבטל מצ"ע מה"ת בשוא"ת כמבואר בפ"ג דברכות שם, וכן יעוי' ברמב"ם בס"ה כלאים (פ"י הכ"ט) בזה, אי הוי דוקא במקום איסור אחד מדרבנן או אף במקום דעובר על ב' איסורים, דאת"ל דדוקא במקום איסור א' ה"ה נדחה מפני כבוד המלכות וכבוד הבריות, א"כ עדיין יל"ע ביוסף כיצד גילח עצמו לכבוד המלכות הא אכתי הו"ל ב' איסורים מדרבנן, דהיה ביו"ט דר"ה וכן היה "נזיר", ובכה"ג לא נדחים ולא התירוהו חז"ל. אולם אפי' את"ל דדוחה רק איסור א', מ"מ נר' דאצל יוסף שאני דאפי' איסור דרבנן לא נחשב, דכיון דקיבלו ע"ע מאליו א"כ נחשב רק "מעשה טוב" ומצוה בעלמא, וא"כ בשעת הצורך וכגון "לכבוד מלכים" שפיר עבר ע"ז, והבן בס"ד.
 

(ג)

והנה יעוי' בתרגום אונקלוס במקץ שם עה"פ "ויגלח" ויחלף שמלותיו שכ' וספר ושני כסותיה, והקשה הגר"י רוזין ז"ל בעל ה"צפנת פענח" להגר"א וסרמן ז"ל מ"ט תרגם כן הא בכל דוכתי שכ' "ויגלח" תרגם אונקלוס "וגלח", ותירץ הגרא"ו ז"ל דהא היה יוסף "נזיר עולם" דמותר לו רק "להקל בתער" ולא להסתפר, וזהו "וספר" דהיקל משערותיו ולא "וגלח" דהוי כל שערותיו, עכ"ד הגרא"ו לרוגוצובר ז"ל [והובא בספר "דף על הדף" בשבת הכא ע"ש]. ודפח"ח. וא"כ לפי"ז י"ל דהא דפירש"י התם "מפני כבוד המלכות", דקאתי ליישב רק איך עשה כן מדהיה ר"ה אך לא מדהיה "נזיר", דמזה לק"מ די"ל דרק "היקל בתער" ותו לא, ודו"ק. ולפי"ז אי"צ לדברי המהרש"א דעשהו "לכבוד המלכות" ולכן הותר לו, דבלאו הכי י"ל דעשאו בהיתר כש"נ.

אולם מאידך צ"ע בתרג"א, דמה הוצרך להידחק לפרש "וספר" מדהוק' לו מדהיה "נזיר" וכו', הא שפיר י"ל דהתגלח לגמרי וה"ט דהותר לו מדהוי לכבוד המלכות, דבהכרח צ"ל דהוי לכבוד המלכות מדהיה ביו"ט דהא ע"ז א"א ליישב דלא נתגלח ממש כ"א היקל בתער, וא"כ ה"נ י"ל דה"ט דהתגלח ואע"פ שהיה נזיר, וא"כ מ"ט נדחק לתרגם "וספר" ולא "וגלח", ויל"ע. ושמא י"ל דס"ל לתר"א דבמקום "כבוד המלכות" אפשר לדחות ולעבור רק על חד איסור דרבנן ולא תרי איסורים, ולזה תרגם "וספר" דקעבר על חד איסור דיו"ט שקיבל ע"ע לשמור ולא אף על איסור נזירות דמפני כבוד המלכות התיר לו רק איסור אחד, והבן בס"ד.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר