מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
מ"ט אסור להסיר ביו"ט שני ערלת נפל
שבת קלו ע"א
א"ר אדא בר אהבה מלין קטן ממה נפשך, אם חי הוא שפיר קא מהיל, ואם לאו מחתך בבשר הוא, ופירש"י אם חי הוא, כלומר אם כלו לו חדשיו שפיר קא מהיל. מחתך בבשר, שחוטה הוא ולאו חבורה היא, עכ"ל יעו"ש.
וכה"ג איתא בספ"ק דערכין (ז.,:) דאר"נ אמר שמואל האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת מביאין סכין ומקרעים את כריסה ומוציאין את הוולד, פשיטא מאי עביד מחתך בבשר הוא וכו', ופירש"י דאין חיוב אלא בחובל בחי דמוציא דם, ע"כ יעו"ש. וכן יעו"ש במהר"צ חיות דציין דכה"ג אי' הכא, אולם אח"כ כ' להקשות בזה"ל, ומכאן יש לתמוה על הרב הגהת מרדכי [הכא בפי"ט (אות תעא'), וכ"כ בהג"מ בפ"א דמילה הט"ו ס"ק יו"ד ע"ש] ומובא באו"ח ה' יו"ט (סי' תקכו') ובמג"א (ס"ק כ'), דאפי' במקום שמותר לקבור הנפלים ביו"ט שני כגון שנראו בו סימנים בציפורניים ושערות בכל זאת אסור להסיר המילה שלו, ועי' ג"כ בשו"ת נובי"ק (סימן טז'), וכולם לא התעוררו דליכא שום צד איסור במילת הנפלים, וצע"ג, עכ"ל המהרצ"ח בערכין יעו"ש.
אמנם נר' דאי"ז קשה כלל, דנהי דליכא בזה משום איסור חובל דהא הוי בשר בעלמא בלי "דם", מ"מ ה"ט דאסור משום איסור מוקצה, וכן מפורש ברמ"א ביור"ד ה' מילה (סימן רסג' ס"ה) דאיירי על דברי השו"ע דתינוק שמת קודם שיגיע להיות בן ח' מלין אותו על קברו וכו', וע"ז כ' הרמ"א בזה"ל, ואין עושין כן אפי' ביו"ט שני של גליות, דאסור לקבור ביו"ט הנפלים דאפי' לטלטלו אסור וכו', עכ"ל יעו"ש. וא"כ מפורש דאכן ה"ט משום מוקצה ולא משום חובל, וא"כ אדרבה דוקא מדנחשב בשר בעלמא אסור מדין "מוקצה". וכן מפורש בהג"מ במילה שם שכ' בזה"ל, אבל נפלים שנהגו להסיר ערלתו אפי' ביו"ט שני של גליות, אינו דוחה יו"ט, דהא דאמרי' יו"ט שני לגבי מת כחול שויוה רבנן היינו דוקא מת שהיה בר קיימא וכו', אבל נפלים דאין מצוה לקוברן כדמשמע וכו' אין יו"ט נדחה על עסקי קבורתו, ועוד דמה שנהגו להסיר ערלתו אין מנהג של תורה, ואפי' א"ת דאינו אלא כמחתך בשר בעלמא, מ"מ אסור לטלטלו כאבן וכו', עכ"ל ההג"מ יעו"ש. וא"כ מבואר להדיא כנ"ל דאע"פ שאין בזה חבלה מ"מ אסור מדין מוקצה שאסור לטלטלו, וברור. וצ"ע במהרצ"ח שהעלים עיניו מדברי הרמ"א וההג"מ הללו.
אולם עדיין יל"ע בדכ' בגמ' דידן דאפשר למול קטן דאפי' הוי נפל מ"מ הוי "מחתך בבשר" ומותר ולא אסור משום "מוקצה", וא"כ מ"ש מילת נפל דאסור משום "מוקצה". אולם החילוק ברור דהתם ה"ט מדאיירי בתינוק חי רק מספק"ל אם כלו לו חדשיו או שלא כלו חדשיו ועתיד למות אך כעת ה"ה "חי" דבכה"ג אינו מוקצה כלל, ורק גבי מילת נפל דאיירי שהתינוק מת הוא דהוי מוקצה, ודו"ק.
אולם יעו"ש בגמ' בערכין דכ' א"ר נחמן אמר שמואל האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת, מביאין סכין ומקרעים את כריסה [דזימנין דמיקרי דהיא מייתא ברישא, רש"י] ומוציאין את הוולד, פשיטא מאי עביד מחתך בבשר הוא, אמר רבה לא נצרכה להביא סכין דרך רה"ר וקמ"ל דמספיקא מחללים שבת וכו' יעו"ש, והתם איירי שאכן מתה האשה והרי היא "מוקצה" ואעפ"כ כ' דפשיטא שמותר לחתוך כריסה משום דהוי רק מחתך בבשר בעלמא, ומשמע דאף ליכא בזה איסור מוקצה ולא רק שאין בזה מעשה "חובל", וא"כ זהו דהק' המהרצ"ח דא"כ ה"נ גבי "ערלת נפל" הו"ל להתיר למולו ביו"ט שני ומהו שכ' בהג' מרדכי ובשו"ע שאסור.
אולם גם לזה לק"מ, דנר' ודאי דכל דהק' הגמ' פשיטא מאי קעביד, היינו דליכא בזה איסור דאורייתא וא"כ מאי קמ"ל ר' נחמן בזה, אולם איסור דרבנן בעלמא ודאי איכא בזה והיינו משום "מוקצה" שאסור ליגע ולהזיז "מת", אך זה פשיטא שמותר להזיז "מוקצה" והיינו לעבור על איסור דרבנן במקום "ספק פיקוח נפש" ולא הוצרך ר' נחמן לאשמיענו לזה, וזהו דהק' הגמ' "פשיטא" וכו' דנהי דהוי "מוקצה" מ"מ ברור שהותר בספק פיקו"נ. וכן מדוייק ברש"י שם שכ' וז"ל, מחתך בבשר וכו', ואין חיוב אלא בחובל בחי דמוציא דם, עכ"ל ע"ש, והיינו שאין חיוב חטאת וסקילה כ"א בחובל, וא"כ מאחר שאין בזה איסור מה"ת כ"א דרבנן משום מוקצה א"כ מאי קמ"ל בזה. וא"כ לק"מ מ"ט מילת נפל אסור, דדוקא במקום צורך כהתם דהוי ספק פיקו"נ הוא דמותר ליגע במת ולחתוך את כריסה ולא כן במילת נפל דהוי רק "מנהג" בעלמא ותו לא דלא נחשב "מצוה" כלל וכש"כ בהג"מ יעו"ש, על כן פשוט שאסור "לטלטלו" לצורך הסרת "ערלתו", וברור, והבן בס"ד.
