מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
מי שיש לו שתי ערלות
שבת קלה ע"ב
איני והא איתמר יוצא דופן ומי שיש לו שתי ערלות רב הונא ורב חייא בר רב ח"א מחללין עליו את השבת וח"א אין מחללין וכו'. ופירש"י שתי ערלות, שני עורות זה על זה, ואמרי לה שני גידין. וכ"כ הר"ן. אולם יעוי' ברש"י ביבמות (עב.) בסה"ע שפירש דהוי ב' עורות זו ע"ג זו, ויל"ע מ"ט לא הביא לפ"ב דהוי ב' גידין כדפירש הכא.
(א)
ויעוי' במאירי הכא שהביא לב' הבי' דרש"י וכ' על פ"א דהוי ב' עורות זע"ז, דיש שמוחים בפירוש זה דכל שיש לו שתי ערלות חייב לכרות את שתיהן וודאי שכריתת שתיהם דוחה שבת לכו"ע, עכ"ד יעו"ש. וכ"כ המאירי עד"ז ביבמות דלפי' זה הא הוי כציצים המעכבים את המילה דלכו"ע דוחה שבת ומהו א"כ דנחלקו בזה האמוראים הכא, עכ"ד יעו"ש. וא"כ יל"ע ברש"י בזה, וכן יל"ע מהו יסוד ב' הביאורים דרש"י.
ויל"פ עפי"ד השפ"א הכא שכ' בזה"ל, שתי ערלות וכו', ולא נתבאר בגמ' טעמא דמ"ד דאין מחללין, וי"ל דממעטינן ליה מדכ' "ערלתו" דמשמע אחת דוחה שבת ולא היכא דאיכא שתים דאז שניהם אין דוחין, או י"ל "ערלתו" אחת ולא שתים אבל חד משניהם בר מילה הוא, אלא דלא ידעינן הי ניהו ולכן אין מחללין על שום אחד מהם, עכ"ל השפ"א יעו"ש. ולפי"ז רש"י לק"מ מקו' המאירי, שכן ס"ל דהוי גזה"כ שרק כשיש ערלה א' מחללים שבת ע"ז ולא כן היכא דאיכא ב' דאין מחללים שבת על שניהם.
וכן יל"פ עפי"ז ליסוד פלוגתת ב' הביאורים, דפ"א דרש"י דהוי ב' עורות זע"ז ס"ל כפ"ב דהשפ"א דהא דלא מחללים שבת ע"ז משום דהוי ספק בכל א' וא' וע"כ א"א למול לשתיהם מחשש שאין זה ה"ערלה", ולכן ס"ל דהוי ב' עורות ולא דהוי ב' גידים, דדוקא אי הוי ספק אם זה הערלה אסור לחלל שבת ע"ז אולם לא כן אי הוי ב' ערלות בודאות דדוחים שבת ע"ז שכן לא ס"ל להאי מ"ד כפ"א דהשפ"א דערלתו משמע א' ולא ב'. ומאידך פ"ב דרש"י דהוי ב' גידים ס"ל כפ"א דהשפ"א דהוי גזה"כ שרק לערלה א' דוחים שבת ולא לב' ערלות דאדם אחד, ודו"ק. וזה כפתור ופרח.
(ב)
והנה יעוי' ברש"ש ביבמות שם דכ' בזה"ל, ושאר כל הנימולים לאתויי מי שיש לו ב' ערלות [אינן נימולין אלא ביום], מוכח להדיא דאינו נימול לשמונה, דאל"כ מאי קמ"ל, וגם ראבר"ש לא הוה פליג עליה, וכ"כ הקרבן אהרן ר"פ תזריע, וא"כ כ"ש שאינו דוחה את השבת. וק"ל דבפרק ר"א דמילה (קלה:) פליגי אמוראי בזה וח"א דמחללין עליו את השבת, ותיובתא עליו מהברייתא הזאת, עכ"ל הרש"ש יעו"ש.
אולם יש ליישב, דהכא בשבת איירי דיש לו ב' עורות זה ע"ג זה דדוקא בזה איכא מ"ד דדוחים שבת ע"ז שכן שניהם ערלה ודאית ודוקא בזה נחלקו אם דוחים שבת ע"ז א"ל, דלחד מ"ד אין דוחים דס"ל דהוי גזה"כ דרק במקום ערלה א' דוחים שבת ולא במקום שיש ב' ערלות, ולאידך מ"ד דדוחים שבת ס"ל דכיון דהוי עכ"פ ערלה ודאית ע"כ דוחה שבת, וזהו מש"כ בגמ' הכא שיש לו ב' ערלות. אולם לא כן ביבמות שכ' דמי שיש לו ב' ערלות אינו נימול לשמיני אלא לפני כן וכו', היינו שיש לו ב' גידים דרק א' מהם הוי ערלה ודאית וע"כ תרוויהו בגדר "ספק ערלה" דבזה אכן לכו"ע אינו נימול לח' כ"א לפני כן ואף אין דוחים שבת ע"ז, וא"כ לק"מ מהברייתא שם דכ' דב' ערלות אינו דוחה שבת, דתרי "ב' ערלות" איכא, ודו"ק. אולם לרש"י עדיין צ"ע, דהא איהו פי' ביבמות דהוי ב' עורות זע"ז, והול"ל איפכא דהוי ב' גידים, וכן הו"ל לפ' הכא בשבת רק כפ"א דהוי ב' עורות ולא דהוי אף ב' גידין, ויל"ע לרש"י. אולם בדברי הגמ' לק"מ, דפשוט י"ל דהכא איירי בב' עורות והתם בב' גידין, ואתי שפיר.
ובאופ"א יש ליישב איפכא, דהכא איירי בב' גידים והתם בב' עורות, וכדפירש"י באמת ביבמות דאיירי בב' עורות, דדוקא בב' עורות לכו"ע אינו דוחה שבת, וכמבואר בברייתא שם, אולם בב' גידין הוי פלוגתא ואיכא מ"ד דדוחה שבת, והיינו טעמא י"ל דדוקא בב' עורות אינו דוחה שבת משום דהוי גזה"כ דהיכא דאיכא תרי ערלות בודאות אין דוחים ע"ז שבת דרק כשיש ערלתו אחת אמרה תורה שידחה שבת ולא כשיש לאותו אדם תרי ערלות, וכן אי"צ למולו דוקא ביום השמיני דרק בערלה א' אמרה תורה "למולו" ביום השמיני", וזהו שכ' בברייתא ביבמות. ועד"ז יעוי' במשנ"ב בה' שבת (סי' שלא' ס"ק יח') שכ' דה"ט דאין דוחים שבת לב' עורות זע"ז "דאין אנו יודעים כוונת התורה בזה", עכ"ל ע"ש. והוא כעין מש"כ השפ"א.
אולם לא כן בב' גידים דאיכא רק ערלה א' רק אין יודעים מאן נינהו דבזה איכא מ"ד שדוחה שבת שכן בזה ליכא לגזה"כ הנ"ל, דהא איכא רק ערלה א' ולא ב', וזהו דאיירי בסוגיא הכא ורק בזה איכא מ"ד דדוחים שבת ע"ז, ודו"ק. וזה אתי שפיר אף לרש"י שפי' ביבמות דאיירי בב' עורות. אולם עדיין יל"ע בדפירש"י הכא בפ"א דאיירי בב' עורות דע"ז נחלקו אי דוחה שבת, הא לפי"ד התם ע"כ שבזה אין דוחים שבת ע"ז, ויל"ע. אולם לפ"ב דרש"י הכא דאיירי בב' גידים לק"מ, והכל אתי שפיר.
(ג)
ובעצם דברי הרש"ש דבב' ערלות אי"צ למול דוקא ביום השמיני, וה"נ יעוי' ב"קרן אורה" הכא (קלה:) בד"ה גמ' יוצא דופן וכו' שכ' בזה"ל, יוצא דופן ומי שיש לו ב' ערלות וכו', נראה הא דנקט להו בהדדי הוא משום דתרווייהו מהאי קרא נפקא אשה כי תזריע וילדה זכר יוצא דופן ילפי' מכי תזריע במקום שמזרעת אז וביום הח' ימול ומי שיש לו ב' ערלות דכ' וילדה זכר ולא זכרים וכו'. וצריך ליישב הא דאמרי' בפ' הערל (עב.) על הא דתניא ושאר כל הנימולים לאתויי מי שיש לו שתי ערלות, משמע מסתמא דהש"ס דאינו נימול לח', דאל"כ מאי צריך לאתויי כיון דהוי מילה בזמנה, ואמאי לא פסקו הפוסקים כן, ודוק היטב בכל הנ"ל, עכ"ל הקר"א יעו"ש. והוא כש"כ הרש"ש דע"כ דמי שיש לו ב' ערלות אינו נימול לח' דאל"כ מאי קמ"ל וכו'. אך לא הקשה הרש"ש כהקר"א מ"ט לא כ' כן הפוסקים, ומאידך הרש"ש הוסיף להק' לחד מ"ד הכא דדוחים שבת ע"ז.
אולם צ"ע לפע"ד בכ"ז, די"ל דקמ"ל בזה ת"ק דמי שיש לו ב' ערלות אינו נימול אלא ביום ואפי' לאחר זמנה נימול רק ביום ולא בלילה, וע"ז פליג ר"א ב"ר שמעון דרק בזמנה נימול ביום אך לאחר זמנה והיינו לאחר יום הח' נימול אף בלילה, דס"ל לת"ק דסד"א דרק בערלה ודאית ובערלה אחת הוא דאמרה תורה שימול רק "ביום" ולא כן בספק ערלה או בב' ערלות אפשר למול אף "בלילה" וע"ז קמ"ל ת"ק דאף בכה"ג צריך לימול רק ביום. ומאידך ר"א בר"ש ס"ל דרק בערלה א' וודאית ימול "ביום" כשהוי בזמנו ביום הח' אולם לאחר זמנה אכן אפשר למול אף "בלילה", והא קמ"ל בגמ'. אך לכו"ע אין למול לפני יום הח', וע"ש בגמ' ודו"ק. וא"כ יש לתמוה טובא על הרש"ש והקר"א שכ' בפשיטות דלכו"ע אי"צ למול בח', ולפי"ז אף כ' הרש"ש דע"כ דאינו דוחה שבת, ומכח זה כתב דהוי תיובתא מהתם למ"ד הכא דבב' ערלות ג"כ דוחים שבת, הא נתבאר בס"ד דאינו מוכח כלל, וצע"ג. וכן אתי שפיר מ"ט אכן לא כתבו הפוסקים דבכה"ג אינו נימול בשמיני וכו', דאכן גם בזה נימול רק מיום השמיני ואילך.
וכן מצאתי להדיא במאירי ביבמות שם דכ' כדברינו, דכ' בזה"ל, לעולם אין מלין אלא ביום בין מילה בזמנה בין מילה שלא בזמנה כגון משמיני ואילך, שלא תאמר אין הענין ביום אלא שתעבור עליו ליל שמיני קודם מילה הא משהגיע לשמיני אפי' בלילה, אלא לעולם אין מלין אלא ביום אפי' הטפת דם ברית למי שנולד מהול וכו', וכן מי שיש לו שתי ערלות וכבר מל את האחת ביום אינו מל את השניה בלילה וכו', עכ"ל יעו"ש. והיינו כש"נ דקמ"ל בגמ' דאף לאחר יום השמיני צריך למול "ביום", ותפס המאירי כת"ק ולא הזכיר כלל לדעת רשב"א דלאחר זמנה אכן אפשר למול בלילה, דס"ל דהעיקר להלכה כת"ק שגם לאח"ז יש למול ביום. וא"כ מבואר דנקט בפשיטות דאף גבי ב' ערלות איכא מילה "בזמנה" והיינו "בשמיני" ואיכא שלא בזמנה והיינו משמיני ואילך וליכא שום הו"א בגמ' שאפשר למולו לפני כן, ודלא כש"כ הרש"ש והקרבן אהרן והקר"א דאפשר למול אף לפני יום הח', וצע"ג ברש"ש ודעימיה מנלן ומ"ט נקטו כן, ודו"ק.
