סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטויים: "מדשקיל וטרי אליביה"; "מדקמתרץ"

שבת קיב ע"א-ע"ב


רבי ירמיה הוה קאזיל בתריה דרבי אבהו בכרמלית, איפסיק רצועה דסנדליה, אמר ליה: מאי ניעבד לה? אמר ליה: שקול גמי לח דחזי למאכל בהמה, וכרוך עילויה. אביי הוה קאי קמיה דרב יוסף, איפסיק ליה רצועה, אמר ליה: מאי איעביד ליה? אמר ליה: שבקיה. - מאי שנא מדרבי ירמיה? - התם לא מינטר, הכא - מינטר, - והא מנא הוא, דאי בעינא - הפיכנא ליה מימין לשמאל! - אמר ליה: מדקמתרץ רבי יוחנן אליבא דרבי יהודה - שמע מינה הלכה כרבי יהודה.
מאי היא? דתניא: סנדל שנפסקו שתי אזניו או שתי תרסיותיו, או שניטל כל הכף שלו - טהור, אחת מאזניו או אחת מתרסיותיו, או שניטל רוב הכף שלו - טמא. רבי יהודה אומר: נפסקה פנימית - טמא. החיצונה - טהור. ואמר עולא ואיתימא רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כמחלוקת לענין טומאה, כך מחלוקת לענין שבת, רבי ירמיה הוה קאזיל בתריה דרבי אבהו בכרמלית, איפסיק רצועה דסנדליה, אמר ליה: מאי ניעבד לה? אמר ליה: שקול גמי לח דחזי למאכל בהמה, וכרוך עילויה. אביי הוה קאי קמיה דרב יוסף, איפסיק ליה רצועה, אמר ליה: מאי איעביד ליה? אמר ליה: שבקיה. - מאי שנא מדרבי ירמיה? - התם לא מינטר, הכא - מינטר, - והא מנא הוא, דאי בעינא - הפיכנא ליה מימין לשמאל! - אמר ליה: מדקמתרץ רבי יוחנן אליבא דרבי יהודה - שמע מינה הלכה כרבי יהודה. מאי היא? דתניא: סנדל שנפסקו שתי אזניו או שתי תרסיותיו, או שניטל כל הכף שלו - טהור, אחת מאזניו או אחת מתרסיותיו, או שניטל רוב הכף שלו - טמא. רבי יהודה אומר: נפסקה פנימית - טמא. החיצונה - טהור. ואמר עולא ואיתימא רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כמחלוקת לענין טומאה, כך מחלוקת לענין שבת, אבל לא לענין חליצה. והוינן בה: [רבי יוחנן] אליבא דמאן? אילימא אליבא דרבנן, מדלענין טומאה מנא הוי - לענין שבת נמי מנא הוי, אבל לא לחליצה דלאו מנא הוא, והתנן: חלצה של שמאל בימין - חליצתה כשרה! ואלא אליבא דרבי יהודה, מדלענין טומאה לאו מנא הוא - לענין שבת נמי לאו מנא הוא, אבל לא לחליצה - דמנא הוא. אימר דאמרינן חלצה של שמאל בימין חליצתה כשרה. - היכא דלמילתיה מנא הוא, הכא למילתיה לאו מנא הוא; דהא אמר רבי יהודה: נפסקה החיצונה - טהור, אלמא לאו מנא הוא! - לעולם אליבא דרבי יהודה, אימא: וכן לחליצה. והא קמשמע לן דכי אמרינן חלצה של שמאל בשל ימין חליצתה כשרה - היכא
ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה, ותנן: סנדל שנפסקה אחת מאזניו ותיקנה - טמא מדרס, (נפסקה שניה ותיקנה - טהור מלטמא מדרס אבל טמא מגע מדרס,) מאי לאו - לא שנא פנימית, ולא שנא חיצונה? - לא, פנימית דוקא. אבל חיצונה מאי - טהור? אי הכי, אדתני נפסקה שניה ותיקנה טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס ניפלוג בדידה: במה דברים אמורים - שנפסקה פנימית, אבל חיצונה - טהור! - אמר רב יצחק בן יוסף: תהא משנתנו בסנדל שיש לו ארבע אזנים וארבע תרסיותים, שלא לשבור דבריו של רבי יוחנן.
כי אתא רבין אמר רב חנן בר אבא אמר רב: הלכה כרבי יהודה, ורבי יוחנן אמר: אין הלכה כרבי יהודה. - ומי אמר רבי יוחנן הכי? והא מדמתרץ רבי יוחנן אליבא דרבי יהודה, שמע מינה כרבי יהודה סבירא ליה! - אמוראי נינהו, ואליבא דרבי יוחנן.

בסוגייתנו מוזכר המשפט: אמר ליה, מדקמתרץ רבי יוחנן אליבא דרבי יהודה - שמע מינה הלכה כרבי יהודה

ביטוי זה "מדמקתרץ" [או "מדמתרץ"] הוא ייחודי בש"ס [מופע יחידי - רק כאן]. ביטוי זה מלמדנו עיקרון, שאם אמורא מתרץ שיטה [של תנא או של אמורא] הרי זה מוכיח שכך הוא פוסק. וכך מפורט בסוגייתנו, שבסופה מגיעה הגמרא למסקנה שיש מחלוקת אמוראים מה פסק רביהיוחנן – "אמוראי נינהו, ואליבא דרבי יוחנן".

בלשון בעלי הכללים עיקרון זה מנוסח כ"מדשקיל וטרי אליביה". כמובן שזהו נושא רחב, ובעיקר בדבר הקיעה מה נכלל ב"מדשקיל...". בהמשך, ה"יד מלאכי" מביא את סוגייתנו כדוגמא, אולן שי להבדיל ביו סוגייתנו לשאר דבריו של ה"יד מלאכי".

המיוחד בסוגייתנו:

1. מדובר ברבי יוחנן שפוסק אולי כרבי יהודה. רבי יוחנן הינו דמות מפתח בתקופת האמוראים הראשונה הסמוכה לתקופת התנאים, ולכן יש חשיבות מיוחדת לדבריו. ולכן נראה לי לחדש ["חידוש"]: אי אפשר להקיש מרבי יוחנן לשאר האמוראים המאוחרים יותר, וגם לא ל"סתמא דגמרא".

2. בסוגייתנו, דברי רבי יוחנן שפוסק כרבי יהודה – בתחילת הסוגיה ובודאי בסופה – אינם מפורשים, אלא הגמרא מסיקה זאת מדבריו "כמחלוקת לענין טומאה, כך מחלוקת לענין שבת"

3. השאלה היא האם כל דיון [פירוש / שאלה ותשובה / קושיה ותרוץ וכד'] נכלל בביטוי בסוגייתנו "מדקמתרץ", ובלשון ה"יד מלאכי" - "מדשקיל וטרי.."

4. לענ"ד נראה לחדש ["חידוש"]: קטע זה שובץ בגמרא על ידי הסבוראים ולא נאמר על ידי האמוראים בגמרא [בעיקר בגלל הלשון הייחודית]. לכן אין ללמוד ממנו על כללי הגמרא.

5. יש פרשנים שאומרים שתלוי מי אומר בשם רבי יוחנן "רבה בר בר חנה" או "עולא" - ואמר עולא ואיתימא רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כמחלוקת לענין טומאה, כך מחלוקת לענין שבת,

אני מביא רק כמה קטעים מדברי ה"יד מלאכי":
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תי:

מדשקיל וטרי אליבא דפלוני ש"מ דהלכתא כוותיה, אמרינן אף כשהשקלא וטריא הויא אליבא דיחיד כנגד רבים, כן למדתי מההיא דאמרינן בר"פ אלו קשרים [דף] קי"ב א' מדקמתרץ רבי יוחנן אליבא דרבי יהודה ש"מ הלכה כרבי יהודה אף על גב דפליג את"ק ע"ש והזכירה הכה"ג שם בדף ח"י ב', והנה אמת נכון הדבר שאחר שקיימתיה מסברא מצאתיה ראיתיה בדברי הרמב"ן והר"ן בפרק ב' דסוכה גבי הסומך סוכתו בכרעי המטה ובפרק ראוהו ב"ד שכבר קדמוני רבנן ללמוד מהך סוגיא דשבת דכל היכא דשקלו וטרי אמוראי אליבא דחד תנא הלכתא כוותיה לדעת הרי"ף ושכן פסקו הגאונים שם ...
ומ"מ אענה אף אני חלקי ואחריהם אלך לדון בדבר חדש אשר לא ראיתיו עד הנה בדברי המחברים ואען ואומר דשיטה זו דרשתיה פגשתיה בדברי הרי"ף והרא"ש ריש פרק מציאת האשה משמיה דרבינו האי גאון בזה הלשון כתב רבינו האי גאון כך העלו בישיבה אף על גב דיחיד ורבים הלכה כרבים בזו הלכה כרבי יהודה בן בתירא מדקא מקשו רבנן ומפרקי אליבא דריב"ב ש"מ דהלכתא כוותיה ע"כ, וכ"כ בשמו הר"ב ספר אגודה שם דהלכה כרבי יהודה ומדשתקו ליה ש"מ דאודויי אודו ליה וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק ד' מהלכות חובל ומזיק הלכה ט"ו וכן העיד המרדכי בריש פרק הכותב דזו היא דעת רבינו האי גאון שכתב וז"ל פסק רב האי גאון כר' יהודה וכן פסק ריצב"א כיון דאשכחן דשקלו וטרי תלמודא אליביה דקא בעי לר' יהודה אי פירי פירות דווקא וכו' והובא בהגהות אשרי שם וכן ראיתי עוד להרי"ף והרא"ש ז"ל סוף פרק במה אשה גבי אבן תקומה דמהאי טעמא פסקו כר"מ נגד ת"ק וכן פסק הרמב"ם בפרק י"ט מהלכות שבת הלכה י"ד וכן מצאתי תו להרי"ף בפרק מי שהחשיך עלה דתניא שם בגמרא אין גובלין את הקלי וכו' שכתב ומדקמתרצינן אליבא דר"י בר' יהודה ש"מ דהלכתא כוותיה וכן פסקו הרא"ש שם והרמב"ם בפרק כ"א מהלכות שבת הלכה ל"ב
... וקי"ל הכי כיון דשקלו וטרו אליביה דרבי יהודה הלכתא כוותיה וכו' וזהו דעת הרי"ף והרמב"ם,
... הרי מבואר שדעתו ז"ל מסכים והולך לדעת כולהו רבוותא דאייתינן דדחינן כללא דיחיד ורבים הלכה כרבים מקמי שקלא וטריא אליבא דיחיד,
... ואפשר לתרץ דלא מקרי שקלא וטריא אלא כשמתוך המשא ומתן נפקא לן נפקותא לענין דינא כההיא דפרק אלו קשרים ובכולהו אינך דרמיזי לעילא
... וכן מצאתי למרן בכ"מ פרק ד' מהלכות ע"ז הלכה י"ג שכתב לדעת הרמב"ם דאף על גב דכולהו אמוראי מפרשי למילתיה דר"ש משום הכי ליתא למדחי סברא דת"ק דהני אמוראי שקלו וטרו להבין דבריו [ולא] לפסוק הלכה כמותו וכו' ע"כ לעניינינו, ועיין סוף פרק י"ג מהלכות פסולי המוקדשין ובפרק א' מהלכות אבות הטומאות הלכה ח'
... ודבריו אלו שגבו ממני דהא סוגיא זו היא ממש כההיא דפרק אלו קשרים דקאמר רבי יוחנן אליבא דרבי יהודה כמחלוקת לענין טומאה כך מחלוקת לענין שבת ועלה קאמר תלמודא מדקמתרץ רבי יוחנן אליבא דרבי יהודה ש"מ הלכה כרבי יהודה, ולכך אל ימהר להוציא דבר או להרהר דאולי אשתמיט מיניה דהרא"ש סוגיא דאלו קשרים חדא דאין נכון לומר כן על מאריה דתלמודא כמוהו ותו דאחר עמל וטורח בדקית ואשכחית דאיהו גופיה הזכירה בפרק המגרש סי' ו' הילך לשונו ותימה הוא מה שפסק הגאון הלכה כרבי יוסי ממה שתירץ רב אשי מתני' דמי שאחזו כר' יוסי בברייתא דאם העמיד המשנה כר' יוסי בשביל זה לא פסק הלכה כמותו ושמא טעמו כדאמרינן בפרק אלו קשרים מדמתרץ ר' יוחנן מילתיה דר' יהודה אלמא סבירא ליה כוותיה ע"כ, אלמא דידע לה לההיא סוגיא ומדלא מהדר עלה ולא מידי ש"מ דלדעתיה שפיר יליף גאון למילתיה מהתם ומעתה חוזר וניעור תמיהתנו ביתר עז למה השליכה אחרי גוו ולא חש לה כלל לתרצה מיהא לפי דרכו.
... וז"ל ואף על גב דבכמה דוכתי מוכיח הרא"ש דהלכה כפלוני מדמפרשי אמוראים דבריו או הגמ' נראה דהיינו בברייתא או בדברי אמוראים אבל במשנה דרך אמוראים לפרש אף על פי שאין הלכה וזהו שכתב הרא"ש פירוש המשנה עכ"ד,
... דמ"ש הרא"ש בהניזקין לידע פירוש המשנה במה נחלקו לאו לדיוקא קא אתי אבל בברייתא לא כמו שחשב הר"ב הדרישה אלא קושטא דמילתא קאמר כיון דעל מתני' קעסיק.
... זאת נראה לפק"ד לתרץ בעדם ולומר דלדעתם ז"ל הך סוגיא דאלו קשרים לא מכרעא כ"כ דהא לבסוף מסיק שם תלמודא אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן דלרבב"ח שקלי וטרי רבי יוחנן אליבא דר' יהודה והלכתא כוותיה ולרבין אין כאן שקלא וטריא אלא דרב פסק להדיא הלכה כרבי יהודה ורבי יוחנן פליג עליה ואמר אין הלכה כרבי יהודה ואף על גב דליכא הוכחה בש"ס אהי מנייהו סמכינן סברי מרנן דאית לן למסמך אדרבנן משום דמתבאר תמן דרב יצחק בר יוסף לא סבר לה להא דרבין מדטרח לאוקומי סתם מתני' דפרק כ"ו דכלים אליבא דרבי יהודה וקאמר תהא משנתינו כסנדל שיש לו ד' אזנים וד' תרסיותים שלא לשבור דבריו של רבי יוחנן דאמר הלכה כרבי יהודה וחזינן ליה לאביי דאיהו מאריה דעובדא הכא דאיהו גופיה אית ליה בפרק הבא על יבמתו [דף] ס"ד ב' דרבין הוא בר סמכא ובקי במיליה דרבי יוחנן טפי מרב יצחק בר יוסף
והכי איתא התם כי אתי רב יצחק בר יוסף אמר עובדא הוה קמי דר' יוחנן וכו' סמך עליה אביי ואזל נסבה חומה וכו' אמר רבא ומי איכא דעביד עובדא בנפשיה כי האי והא איהו דאמר אבין דסמכא יצחק סומקא לאו דסמכא אבין ישנו בחזרה יצחק סומקא אינו בחזרה ופי' רש"י שם אבין דסמכא מה שאמר אבין משום רבי יוחנן יש לסמוך עליו ישנו בחזרה חוזר על תלמודו לשון אחר מצוי כל שעה לפני רבי יוחנן ואם חזר בו רבי יוחנן משום דבר שאמר תחילה שומע רבין וחוזר בו גם הוא אבל רב יצחק אינו מצוי לפניו ופעמים ששמע דבר מרבי יוחנן ולמחר חוזר בו ר' יוחנן והוא אינו יודע ע"כ, וידוע דאבין הנזכר כאן הוא רבין כדמתבאר מדברי רש"י דנקט בלישניה שומע רבין וחוזר בו וכ"כ הערוך בהדיא סוף ערך אביי רבין אבין שמו אבין תכלא אבין דסמכא וכ"כ בספר יוחסין גבי אבא בר סמכא ע"ש, והשתא לפ"ז נמצאת אתה למד דלדעת רבי ישעיה והרא"ש ז"ל כיון דלרבין שהוא בר סמכא רב ורבי יוחנן פליגי בהך פסקא דדינא אית לן למפסק כרבי יוחנן דאמר אין הלכה כרבי יהודה דכל רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן כידוע.
ומי לנו גדול ממשה הוא הרמב"ם ז"ל דעם היותו מכת הסוברים דיש לפסוק כיחיד היכא דשקלו וטרו אליביה מ"מ מדבריו למדנו דלא יליף לה מסוגיא זו דהא קחזינן ליה בפ"ז מהלכות כלים הלכה י"ב שהביא סתם מתני' דכלים כצורתה ולא רמז כלל לאוקומתיה דרב יצחק בר יוסף גם לא הזכיר מדברי רבי יהודה דברייתא דלעיל ולא כלום אלמא סבר דלית הלכתא כוותיה כרבי יהודה וזה ברור ולדידי טעמא הוי כדכתיבנא.
ברם הני תנאי דמייתו לה מהכא הלא המה הרמב"ן והר"ן והר"ב באר שבע דעבדו עיקר מהך סוגיא למילף לכללין מינה כמדובר לעיל לדידהו אית להו דע"כ ל"פ אמוראי אלא אי תירץ רבי יוחנן אליבא דרבי יהודה בהך מילתא או לא אבל אי וודאי מתרץ אליבא דיחיד כלם שוין לטובה דאמרינן מדמתרץ אליבא דיחיד ש"מ הלכתא כוותיה דבהא לא פליגי,
וזאת לא זאת דע"כ לא קי"ל כרבי יוחנן לגבי רב אלא כשנחלקו הם לבדם ואין לשרים אתם אבל אי איכא אמוראי אחריני דס"ל כרב אין כלל זה אמור כמ"ש הר"ן בע"ז ריש פרק רבי ישמעאל לדעת הראב"ד ומרן בכ"מ פרק א' מהלכות מקוואות הלכה ח' לדעת הרמב"ם ועיין כנה"ג י"ד סי' כ"א הגהות הב"י אות י"א ובסי' כ"ג הגהות הב"י אות ד' שהאריך בזה, והכא נמי הא איכא ר' יוסף ואביי דקיבלה מיניה ורבב"ח ורב יצחק בר יוסף דס"ל כרב וודאי דכוותיה אית לן למפסק הלכתא ומה גם דדעת ר' יוחנן אינה מבוררת ומספקא לן בה משום דאיפליגו אמוראי אליביה וכל כי האי לא שבקינן פשיטותיה דרב משום ספקיה דר' יוחנן כמ"ש הר"ב כנה"ג בכללי הגמרא אות מ"ו בשם הרדב"ז ח"ב סי' קפ"ו (וכמו דפסיק הוא בסי' מ"ט בלשונות הרמב"ם) וכמו שגמגם והקשה מזה הטעם על הרמב"ם דפסק דלא כר' יהודה בדין סנדל שנפסק דפ"ז דכלים הנ"ל הר"ב משנה למלך שם והניחו בצ"ע ע"ש.
יצא מן הכלל ללמד דלדעת ר' האי גאון וישיבתו ולדעת הכנה"ג והרי"ף והרמב"ם ור' חננאל וספר אגודה והריצב"א והמרדכי והרמב"ן והראב"ד והר"ן והנ"י וה"ה והכ"מ ומהרש"ל ובאר שבע גדול כח השקלא וטריא דתלמודא דמהניא למפסק הלכתא כמאן דשקיל וטרי אליביה ואפילו ביחיד נגד רבים וכיון שלא נראה בעליל לארש מאן דפליג אהך כללא אלא ר"י מטראני והרא"ש ז"ל לדברי המרובין שמעינן דרוב מנין ורוב בנין אינון והכי נקטינן:



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר