טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
הצד חגבים בשעת הטל פטור – ארבה המדבר
"תנו רבנן: הצד חגבין, גזין, צרעין ויתושין בשבת חייב, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: כל שבמינו ניצוד חייב, וכל שאין במינו ניצוד פטור. תניא אידך: הצד חגבים בשעת הטל פטור, בשעת השרב חייב. אלעזר בן מהבאי אומר: אם היו מקלחות ובאות פטור. איבעיא להו: אלעזר בן מהבאי, ארישא קאי או אסיפא קאי? תא שמע: הצד חגבין בשעת הטל פטור. בשעת השרב חייב. אלעזר בן מהבאי אומר: אפילו בשעת השרב, אם היו מקלחות ובאות פטור" (שבת קו ע"ב).
פירוש: תָּנוּ רַבָּנַן [שנו חכמים] בברייתא: הַצָּד חֲגָבִין גִּזִּין צְרָעִין וְיַתּוּשִׁין בַּשַּׁבָּת חַיָּיב, אלו דִּבְרֵי ר' מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לא הכל שווים לענין זה, אלא כָּל שֶׁבְּמִינוֹ נִיצּוֹד, כלומר, שרגילים אנשים לצודו לצרכם חַיָּיב, וְכָל שֶׁאֵין בְּמִינוֹ נִיצּוֹד פָּטוּר. תַּנְיָא אִידָךְ [שנויה ברייתא אחרת]: הַצָּד חֲגָבִים בִּשְׁעַת הַטַּל פָּטוּר, שמחמת הקור החגבים כמשותקים. בִּשְׁעַת הַשָּׁרָב חַיָּיב. אֶלְעָזָר בֶּן מְהַבַאי אוֹמֵר: אִם הָיוּ מְקַלְּחוֹת וּבָאוֹת בלהקה גדולה פָּטוּר, שאין קושי לתפוס אז חגב אחד. אִיבַּעֲיָא לְהוּ [נשאלה להם] לבני הישיבה: אֶלְעָזָר בֶּן מְהַבַאִי האם אַרֵישָׁא קָאֵי [על ראש הברייתא הוא עומד, מתייחס], ומחמיר לומר שאף בשעת הטל אם אינם באות בלהקה גדולה הצדן חייב, אוֹ אַסֵּיפָא קָאֵי [על סוף הברייתא הוא עומד, מתייחס] וחולק, שלדעתו אף בשעת השרב אם הן באות בלהקה הריהו פטור? תָּא שְׁמַע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו במקור אחר, שאמרו בו במפורש: הַצָּד חֲגָבִין בִּשְׁעַת הַטַּל פָּטוּר. בִּשְׁעַת הַשָּׁרָב חַיָּיב, אֶלְעָזָר בֶּן מְהַבַאי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ בִּשְׁעַת הַשָּׁרָב אִם הָיוּ מְקַלְּחוֹת וּבָאוֹת פָּטוּר (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: ארבה המדבר שם באנגלית: Desert Locust שם מדעי: Schistocerca gregaria
שמות במקורות: חגב, ארבה
נושא מרכזי: מהי השפעת הטל על חגבים?
לריכוז המאמרים שנכתבו על ארבה המדבר הקש/י כאן.
התאורים המעטים בברייתא הדנה בהלכות צידת חגבים רומזים על האפשרות שהיא מתייחסת למיני חגבים הנקראים, לפחות במונח המקובל היום, ארבה. הארבה איננו שם של מין ספציפי אלא תאור מצב פיסיולוגי בחגבים המתבטא בנטייתם להתלהק ולנדוד. מינים אלו חיים בדרך כלל במופע בודד אך לעיתים, בגלל תנאי מזג אוויר מיוחדים בבית גידולם, הם מתרבים במספרים עצומים והופכים למופע נודד השונה בצבעו והתנהגותו. הארבה הנפוץ באזורנו הוא המין ארבה המדבר שתפוצתו הרגילה מקיפה חגורה הנמשכת ממאוריטניה, דרך הסהרה, חצי האי ערב עד צפון מערב הודו. ההנחה שהברייתא עוסקת במיני ארבה מאפשרת להבין כיצד החגבים עשויים גם "לקלח ולבוא" וכדברי רש"י: "מקלחות - הרבה ביחד, שהן מזומנות ליקח". האבחנה בין "שעת הטל" ו"שעת השרב" רומזת אף היא על להקות הארבה הפעילות דווקא בשעות היום. להקות הארבה נודדות בשעות הבוקר המאוחרת לאחר שפני הקרקע התחממו די הצורך ובשעות אחה"צ המאוחרות ואילו בשעות החמות ביותר הן נחות על פני הקרקע תוך הסתתרות במקומות מוצלים.
גם במקורות נוכל למצוא ביטוי לקשר בין פעילות הארבה לבין שעות היום ותנאי מזג האוויר. במכת הארבה במצרים (שמות, י י"ג) אנו קוראים: "ויט משה את מטהו על ארץ מצרים וה' נהג רוח קדים בארץ כל היום ההוא וכל הלילה. הבקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה". רש"י במקום מפרש: "ורוח הקדים - רוח מזרחית נשא את הארבה, לפי שבא כנגדו שמצרים בדרומית מערבית היתה, כמו שמפורש במקום אחר". אם נניח שהתפרצות נחילי הארבה התרחשה בחצי האי ערב, ואולי גם בהודו, הרי ברור כיצד רוח מזרחית הובילה אותם למצרים. גם המשך מסלול נדידת הארבה המתואר בתורה מתאים למסלולי הנדידה הידועים לנו. "ויהפוך ה' רוח ים חזק מאד וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים". מפרש המלבי"ם: "ויהפך ה' - העיר רוח מערבי שהוא הפך רוח הקדים והיה חזק להתגבר על רוח קדים שנשב כנגדו, וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף. שרוח מערבי צפוני שבא מצד הים הגדול שהוא מערבי צפוני למצרים גבר על רוח קדים ונשאו עד ים סוף שהוא מזרחי למצרים, ושם פגש בתוקף רוח הקדים שנשב מן הים והיו שני הרוחות במשקל השוה ונשאר הארבה שם תקוע במקומו וכו'". התאורים של תפקיד הרוח בנדידת הארבה, לשני הכיוונים, מבטאים באופן מדוייק את מנגנון התעופה של הלהקות.
מאידך גיסא לשעות הקור יש השפעה הפוכה. בנחום (ג י"ז) נאמר: "מנזריך כארבה וטפסריך כגוב גבי החונים בגדרות ביום קרה שמש זרחה ונודד ולא נודע מקומו אים". מפרש שם רש"י: "החונים בגדרות ביום קרה - כן דרך הארבה והזבוב החסיל והילק בעת הקור נדבקים בכתלים וכשיבא חום הן נודדים משם והולכים להם כך יגלו כל עמך". בדומה לכך מפרש גם אבן עזרא: "מקומו - מקום אחד מהן כי כן דרך הארבה ביום קרה מקבצים לרוב מאד ומקיפים העיר וחונים בגדרת שהם חומות העיר ובחום עליהם השמש נודדים והולכין אחד מהם לא נותר ולא נודע איה מקומם כאילו לא היו".
לענ"ד האבחנה בין "שעת הטל" ו"שעת השרב" יונקת מהמקורות הקדומים כאשר "שעת השרב" מקבילה ל"רוח הקדים" שנשאה את הארבה למצרים ואילו "שעת הטל" מקבילה ל"יום קרה". באזורים מדבריים שעות הטל הן השעות לפנות בוקר ושעות הבוקר המוקדמות. שעות אלו קרירות יחסית לטמפרטורות בשעות היום ובהן החגבים כמעט שאינם פעילים ובוודאי שאינם נודדים בלהקות. החגבים ככל בעלי החיים משני החום (הטרותרמיים) אינם פעילים בטמפטורה הנמוכה מסף מסויים ועליהם להמתין לזריחת השמש על מנת לקלוט חום מהסביבה. ייתכן וניתן להתייחס למונח "שעת הטל" כפשוטו (ולא כמונח מקביל לשעות קרה) אם נניח שלחות האוויר נספגת על ידי כנפי החגבים ומכבידה על תעופתם ולכן עליהם להמתין ל"שעת השרב". בדרך זו נוכל לפרש את פשט הפסוק בשמות (שם). לאחר שרוח הקדים נשבה זמן ממושך ("כל היום ההוא וכל הלילה") וייבשה את הלחות שהייתה ספוגה בכנפי החגבים היה בכוחה לשאת את החגבים החל משעות הבוקר.
.JPG) |
|
 |
|
תמונה 1. להקת ארבה המדבר אשר חדרה ארצה במהלך חודש נובמבר 2004 מקור: |
|
תמונה 2. להקת ארבה בקיבוץ סעד, 1955
צילם: ELDAN DAVID
|
מדברי רש"י משתמעת, לכאורה, גישה שונה לחלוטין להבדל בין "שעת הטל" ו"שעת השרב". לדעת רש"י יש לטל השפעה ישירה על עיני החגבים. מפרש רש"י (שבת, קו ע"ב): "חגבים בשעת הטל - עיניהם מתעוורות, והרי הן ניצודין ועומדין". פרופ' יהודה לוי בספרו "המדע שבתורה" (עמ' 19-20) מסביר שעיוורון החגבים נובע מטיפות טל המתעבות על עיניהם. לדעתו העובדה שעיני החגבים מורכבות מעדשות רבות (תמונות 3-4), הפועלות בנפרד, גורמת לכך שטיפת הטל ה"מחליקה" את פני העין פוגעת בתפקוד העדשות בניגוד למצב הקיים בבעלי חיים בעלי עיניים פשוטות. לאור כך שלחגבים אין עפעפיים, שהיו עשויים לנגב את הטל, עליהם להמתין עד להתייבשותו בשעות השרב. פרופ' לוי רואה בפירוש רש"י הוכחה לחכמתו משום שהוא ציין את תופעת עיוורון החגבים כ – 400 שנה לפני התגבשות חוקי האופטיקה. צר לי על כך שאיני שותף להתלהבותו מפירוש זה משום שאני לא מוצא בו שום הוכחה לכך שרש"י הכיר את חוקי האופטיקה. כל שמשתמע מפירושו שהוא סבר שטל עלול להפריע לראיה מסיבה כזו או אחרת (ראה הסבר חלופי להלן) (1). לענ"ד הכרת הטבע או אי הכרתו אינם מעלים או מורידים מגדלותם של ענקי הרוח כרש"י.
לחילופין ברצוני להציע שגם רש"י סבר ש"שעת הטל" מייצגת את השעות הקרות של הבוקר שבהם החגבים חסרי תנועה. בתאור "עיניהם מתעוורות" הוא מנמק מדוע, אכן, החגבים אינם נמלטים בשעות אלו. "עיניהם מתעוורות" איננה תוצאה של ירידת הטל אלא הסיבה מדוע בשעות הקרות החגבים "אפטיים" וקל ללכוד אותם. אליבא דאמת בשעות הקרות רמת המטבוליזם (חילוף חומרים) יורדת דבר המתבטא ביכולת התנועה של החגב ואולי גם בתיפקוד מערכת החושים. על פי גישה זו אין צורך להניח שהטל גורם לעיוות אופטי, עד כדי עיוורון, בעיני החגבים כפי שמניח פרופ' לוי.
(1) נקודה שלא הובהרה די הצורך על ידי פרופ' לוי היא כיצד טיפת טל שקופה לחלוטין עלולה לגרום לעיוורון ובמיוחד בעיניים מורכבות ("עיני תשבץ"). בניגוד מוחלט לדבריו דווקא בעיניים מסוג זה שבהן כל עדשה היא חלק מעינית הפועלת באופן עצמאי כעין לכל דבר הייתי מצפה להשפעה מינימלית של טיפת טל. אם בעיניים פשוטות עלולה טיפת טל להסיט את קרני האור לאתרים ברשתית שאינם מסוגלים להגיב לאור הרי שבעין מורכבת הסטה כזו עלולה אולי לפגוע בחלק מהעיניות אך בוודאי שלא בכולן. הסברו מבוסס על תפיסה לא מדוייקת של מבנה העין המורכבת. אם אכן העדשות הרבות בעין המורכבת פועלות באופן מתואם על מנת לכוון את כל קרני האור לרצפטור (קולטן) משותף אחד הרי שהסטתן עלולה להיות קריטית ליכולת הראיה. למעשה כל עדשה מכוונת את קרני האור שהיא קולטת לרצפטור שלה הפועל באופן עצמאי.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
