![]() |
רפורמת הקרקעות הפרסית / חנן חריףבבא מציעא קח ע"אפורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון
"אמר שמואל: האי מאן דאחזיק ברקתא דנהרא [מי שהחזיק בשפת הנהר] – חציפא הווי, סלוקי לא מסלקינן ליה".
דברי שמואל, המתייחסים למי ש"החזיק" בקרקע על שפת הנהר, מתארים מצב שהתקיים בבבל בה, כפי שכתב רש"י, "בשני הפרסיים היה הקרקע מופקר לכל הקודם להחזיק בו ולפרוע למלך 'טסקא' – מס של קרקע". כל הקודם להחזיק בקרקע - גם כשמדובר בקרקע שיש לה משמעות ציבורית וסביבתית כמו זו שעל שפת הנהר הדרושה לצורך פריקה וטעינה של ספינות – זכה בה, ולא ניתן לסלקו ממנה על אף "חוצפתו", ובלבד ששילם את מס הקרקע, ה'טסקא', למלך. מציאות זו, של 'כל הקודם זוכה' ושל "חציפא הווי, (אבל) סלוקי לא מסלקינן ליה" מזכירה במשהו את המצב שנוצר בארץ במקומות הדומים ל"רקתא דנהרא" עליה דיבר שמואל – חופי הכינרת שגודרו על ידי גופים פרטיים, קו החוף של הים התיכון שהפך טרף לכרישי נדל"ן, קטעים מהירדן שמוחזקים בידי מפעילי קיאקים או גם נהרות כמו הירקון והקישון שמזה שנים רבות מהווים יעד להזרמת שפכי תעשייה למיניהם. "והאידנא, דקא כתבי פרסאי 'קני לך עד מלי צווארי סוסיא מיא' [וכיום, שכותבים הפרסים "קנה לך (אל תוך הנהר) עד עומק מלוא צוואר הסוס] – סלוקי נמי מסלקינן ליה".
|