סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 810
"א"ר יוחנן גדולה הכנסת אורחים כהשכמת בית המדרש ורב דימי מנהרדעא אמר יותר מהשכמת בית המדרש"
שבת קכז ע"א
לכאורה כל המחלוקת הזאת אם גדולה הכנסת אורחים כהשכמת בית המדרש או יותר, נוגעת לגבי כמה גן עדן יש לשלם למכניס אורחים, אבל הח"ח בספרו "אהבת חסד" אומר שהמחלוקת הזאת נוגעת הלכה למעשה, באם השכים אדם ללכת לבית המדרש ונזדמנו לו אורחים, מוטב שיתעסק במצוה זו ולא ישכים לבית המדרש. אבל, אומר האהבת חסד, ונראה דהני מילי כשאין לו בביתו מי שיקבלם כהוגן, אבל אם אשתו שם או שיש לו בן גדול או בת גדולה שיכולים לקבל את האורחים, אז ילך לביהכ"נ כיון שיש מי שיקבל אותם, ואם האורחים נכבדים ביותר וזה לא יפה שלא יקבלם, נכון שהוא עצמו ישמש לפניהם לכבודם, ואי לאו הכי – שהם לא כ"כ חשובים – ובני הבית גם נאות להם לכבד את פני האורחים, הא קי"ל ביו"ד דאם נזדמן לפניו מצוה ותוכל המצוה להעשות ע"י אחרים אין מבטלין תורה בשביל המצוה ההיא עכ"ד האהבת חסד.
אבל צריך לדעת – וכבר העירו מזה – שענין הכנסת אורחים האמור בגמ' ובאהבת חסד, אמור באורח שהגיע ממרחק ואין לו היכן להתאכסן וזקוק לבית ללון או לישון, אבל הבא לביקור ידידות, אין זה הכנסת אורחים ואין לקבלם כאשר עי"ז הוא ימנע מהשכמת בית המדרש. כך יש ללמוד גם מדברי הרמ"א או"ח סי' של"ג ס"א, כתוב שם שאסור לפנות קופות בשבת [משאות כבדות של תבן, ירקות ורוצה לפנותן מהמחסן] משום טירחא יתירה, אבל אם באו אורחים מותר לפנותן, ואומר שם הרמ"א "ולא מיקרי אורחים אלא שנתארחו אצלו בביתו, אבל כשזימן חברו לסעוד אצלו לא מיקרי אורחים ואינו סעודת מצוה רק סעודת רשות".
גם ביו"ד סי' ס"ט סעיף ו' נאמר [הל' מליחה] "שעור שהייה במלח אינו פחות מכדי הילוך מיל, שהוא כדי שלישית שעה בקירוב" וכתב על זה הרמ"א שם שיש לסמוך על זה בדיעבד או אפילו לכתחילה לכבוד אורחים, או לצורך שבת, אבל בלאו הכי המנהג להשהות במליחה שיעור שעה. וכתב שם בפתחי תשובה בשם "סולת למנחה" דלא מיקרי אורחים אלא שנתארחו אצלו בביתו, אבל לא כשזימן אצלו חברו. מכל זה יש ללמוד שהבאים לביקור ידידות וכיו"ב אין זה בכלל הכנסת אורחים האמור בגמ' ובאהבת חסד.
[א.ש.ח.]
