סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 810
 

"אבא בר מרתא דהוא בר מניומי הוה מסקי ביה דבי יש גלותא זוזי"

שבת קכא ע"ב

מספרת הגמ' שבני ראש הגולה הציקו לאבא בר מרתא לפרוע את חובו, ובשבת אחת בביתו של ראש הגולה, היה מוטל רוק, היות ואסור למרוח את הרוק ציוה ריש גלותא להביא כלי לכפותו על הרוק.

אמר אבא בר מרתא אין אתם צריכים לכפות כלי על הרוק, "הכי אמר רב יהודה רוק דורסו לפי תומו" [היות ואינו מתכוון למרח], וכאשר שמע ריש גלותא את דבריו, אמר לעבדיו: "צורבא מרבנן הוא שבקוהו". כששמע שהוא ת"ח ויתר לו על החוב. נשאלת השאלה האם ת"ח פטור מלשלם חובות. והמהר"י פיק מוסיף מעוד מקורות בש"ס שאבא בר מרתא השתמט בכל מיני אמצעיים מלפרוע את החוב. ויש להשתומם כלום יתכן לזלזל בפריעת בעל חוב מצוה, ובפסוק "לוה רשע לא ישלם". הגאון רבי ראובן מרגליות מח"ס "מרגליות הים" מביא הסבר הגיוני לגמרות אלו, בכמה מקומות בש"ס משמע שאנשי ריש גלותא הטילו מיסים על כלל ישראל, כדי לחזק את מעמדם, חוב אותו היה חייב אבא בר מרתא לריש גלותא לא היה חוב שנוצר עקב הלואה, אלא חוב שהצטבר ממיסים שהטיל בית ריש גלותא על כל אנשי הקהילה היהודית. הגמ' במסכת נדרים סב: אומרת שתלמידי חכמים פטורים מהמס לראשי הגלויות.

הגמ' שם אומרת "שרי ליה לצורבא מרבנן למימר לא יהיבנא אכרגא", אבא בר מניומי כנראה שמתוך ענווה לא רצה לומר על עצמו "צורבא מרבנן אנא", וכדברי המשנה באבות דאישתמש בתגא חלף, וכפי הידוע על רבי טרפון המובא במסכת נדרים שכל ימיו הצטער על שהשתמש בכתרה של תורה, לכן אבא בר מניומי השתמט מהחוב של ריש גלותא, ובאותו יום שבת כאשר ריש גלותא גילה שאבא בר מרתא יודע לספר דבר הלכה בשם רב יהודה "רוק דורסו לפי תומו", והתברר לו שאבא בר מרתא הוא תלמיד חכם, ולכן שפיר אמר לעבדיו צורבא מרבנן הוא שבקוהו, שהרי צורבא מרבנן לא יהיב אכרגא [פטור מהמס שמטיל ראש גלותא].

[האדמו"ר מטאלנא שליט"א]