דיוק וחידוש ברש"י
מסכת שבת דף קב
עמוד ב
הדרן עלך פרק הזורק ותמו להם פרטי דיני הוצאה שבאו זה אחר זה מהמשנה בפרק כלל גדול
ובאנו לכאן פרק הבונה להמשיך ולפרט שאר הל"ט מלאכות שנלמדו באותה המשנה
רש"י ד"ה הבונה. שאמרו באבות מלאכות כמה יבנה כו':
רש"י מסביר הבונה הוא אותו שנאמר באבות מלאכות וכוונתו למשנה בפרק כלל גדול שמובאים כל אבות מלאכות, ונראה להסביר מדוע רש"י המשיך והביא את המשך המשנה כמה יבנה וכו' שמיישב כאן מדוע רק לגבי הבונה שאלה המשנה הבונה כמה יבנה ושוב חוזרת הבונה כל שהוא וכו' ובמשניות הבאות לא אמר התנא בדרך של קושיה החורש כמה יחרוש אלא אמר החורש כל שהוא ועל כן אמר רש"י שהתנא פתח בדרך של שאלה (והוא כעין שפתח התנא בברכות מאימתי ובגמרא פרכינן היכי קאי היכן למד שפתח בשאלה) והוא כדי שנדרוש ג"כ מדוע פתח בשאלה וכך יזכירנו שבא להמשיך לפרש את המשנה שמנתה את ל"ט אבות המלאכות ולאחר שהאריך בהסבר פרטי הדינים של מלאכת הוצאה שהיא היתה אחרונה למנין המלאכות חוזר ומסביר את שאר המלאכות והראשונות שמבאר פרטיהם הם היו הסמוכות למלאכת הוצאה, ובהמשך המשניות חוזר לסדר המשנה וכדי להזכירנו בחר התנא לפתוח בדווקא מהסמוכים להוצאה. ואם נקשה מדוע פירט התנא דיני הוצאה בראשונה? דהוא יכול להיות מב' סיבות: א' כי במלאכת הוצאה סיים אחרונה וע"כ המשיך ופירשה בראשונה והב' הרי כבר כתבנו בדברי רש"י מדוע פתח מסכת שבת בדיני הוצאה בראשונה והדברים עולים גם לכאן, ובדברים הללו אנו מקיימים הוראת תוס' בד"ה הבונה. שכתב וז"ל צריך ליתן טעם אמאי תני בונה אחר זריקה והוצאה:
ובתוספות יום טוב כאן מתרץ דאכן התנא המשיך לפרש ממסוף המשנה בכלל גדול וז"ל אחר שפירש דיני הוצאה דאיהי סיומא דאבות מלאכות רצה לשנות ולפרש מאי דסמיך לה והוא מכה בפטיש ולפי שמכה בפטיש מעין מלאכת בנין הוא ומלאכת בנין שכיח טפי טובא הלכך נקט הבונה קודם מכה בפטיש. ובתירוצו מיישב את לשון המשנה הבונה והמסתת וכו' דהרי במשנה בכלל גדול נכתב בסדר זה "הבונה הבונה והסותר המכבה והמבעיר המכה בפטיש המוציא מרשות לרשות",
ומיושב בזה קושיית תוס' בד"ה מכה בפטיש. וז"ל פי' בקונטרס שמפוצץ בו את הסלע לאחר שחצבה ואין נראה לר''י דבמשכן לא הוה בנין אבנים ולא שביק תנא גמר מלאכה דכלים דהוה במשכן ונקט מכה בפטיש דאבן דלא הוה במשכן אלא נראה לר''י דהאי מכה בפטיש היינו מכוש אחרון שמכה על הכלי בשעת גמר מלאכה: עכ"ד,
ואלו דברי רש"י בד"ה המכה בפטיש. גם הוא באבות מלאכות והוא בלעז פי''ק שמפוצץ בו את האבן מן הסלע לאחר שחצב את האבן סביב ומבדיל מן ההר קצת הוא מכה בפטיש מכה גדולה והיא מתפרקת ונופלת וזהו גמר מלאכה של חוצבי אבן וכל הגומר בשבת מלאכה תולדת מכה בפטיש היא:
ואפשר לומר דגם רש"י כיוון לכך וע"כ שינה כאן רש"י מפירושו על מכה בפטיש במשנה בכלל גדול ששם ביאר כתוס' כאן וז"ל רש"י ד"ה מכה בפטיש. הוא גמר כל מלאכה שכן אומן מכה בקורנס על הסדן להחליקו בגמר מלאכה ומתניתין נמי לא מיחייב ליה אלא בגמר מלאכה:
