הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "חיסורי מחסרא"
שבת קב ע"א
אלא אמר רבא: תרתי קתני; הזורק ונזכר מאחר שיצתה מידו, אי נמי: לא נזכר, וקלטה אחר או קלטה כלב או שנשרפה - פטור.
רב אשי אמר: חסורי מחסרא, והכי קתני: הזורק ונזכר, מאחר שיצתה מידו קלטה אחר, או קלטה כלב, או שנשרפה - פטור. הא נחה - חייב. במה דברים אמורים - שחזר ושכח, אבל לא חזר ושכח - פטור, שכל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה.
1.
הגמרא הציגה שיש לכאורה סתירה בדברי המשנה. רבא מתרץ על ידי כך שמסביר ששני החלקים מדברים במקרים שונים.
המקרה הראשון – כפשט המשנה – "ונזכר...", וההמשך במשנה מדבר במקרה אחר ["אי נמי"] ש"לא נזכר...".
2.
אחר כך גם רב אשי מסביר ששני חלקי המשנה עוסקים במקרים שונים. כאשר המקרה השני מדבר במקרה שנחה ["הא נחה"]. רב אשי אומר שיש קטע חסר במשנה - "חיסורי מחסרא"
3.
למעשה גם רבא וגם רב אשי מסבירים את המשנה במקרים שלא מוזכרים בה באופן מפורש.
4.
לגבי רבא אומר המהרש"א, שה"אי נמי" הוא כמו הגהה [מובא ב"מתיבתא", הערה לא] - וכנראה שהכוונה היא למשמעות של "חיסורי מחסרא".
4.1
ויש מי שחולק עליו [שם] וטוען שאין כאן תיקון הגהה אלא הסבר, מפני שאם מוסיפים [כאילו] בתוך משפט את המילה "או" - שמנתקת בין שני חלקי המשפט והופכת אותו לשני מקרים - אין זה בגדר "הגהה" אלא בגדר פירוש "רגיל".
4.2
בכל אופן, הביטוי "אי נמי" בסוגייתנו איננו ביטוי שפותח תרוץ נוסף או קושיה נוספת כמשמעות הביטוי בדרך כלל, אלא כאן הוא מובא במשמעות של מקרה נוסף במשנה [כמשמעות הביטוי המקביל, למשל - "איבעית אימא"].
5.
ולפי רב אשי מדובר ב"חסורי מחסרא" כי מוסיפים במשנה סיטואציה חדשה של "חזר ושכח".
6.
תוספות מסכת שבת דף קב עמוד א:
רב אשי אמר חסורי מחסרא כו' - אין זה ממש חסורי מחסרא דמשנה כמו שהיא שנויה יש לפרש כן אלא כדי לפרשה קאמר בלשון חסורי מחסרא.
התוס' אומר שאפילו לפי רב אשי לא מדובר ממש ב"חיסורי מחסרא" אלא בפירוש. כנראה שתוס' מתכוון ללמדנו שאם מוסיפים סיטואציה שלמה בין שני חלקי משפט במשנה אין זה מוגדר ממש כ"חיסורי מחסרא" אפילו אם בגמרא כן מופיע הביטוי "חיסורי מחסרא".
6.1
לכאורה, ניתן להבין מתוס' שבדרך כלל המשמעות של "חיסורי מחסרא" הוא שבאמת יש כאן "הגהה" - תיקון של לשון המשנה.
7.
סיכום:
להלן מובאת המשנה עצמה כשבסוגריים מובאות התוספות של רבא ורב אשי:
אלא אמר רבא: תרתי קתני;
הזורק ונזכר מאחר שיצתה מידו, [תוספת: "אי נמי: לא נזכר] וקלטה אחר או קלטה כלב או שנשרפה - פטור.
ה"אי נמי לא נזכר" משמעו כאילו נאמר "אבל לא נזכר...] וזה מתאים לכל "חיסורי מחסרא" בש"ס שבאמצע המשפט המקורי משתבץ קטע/ביטוי/ מקרה שבא כ"אבל"...
רב אשי אמר: חסורי מחסרא, והכי קתני:
הזורק ונזכר, מאחר שיצתה מידו קלטה אחר, או קלטה כלב, או שנשרפה - פטור. [הא נחה - חייב. במה דברים אמורים - שחזר ושכח, אבל לא חזר ושכח - פטור] שכל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה.
בדברי רב אשי ה"חיסורי מחסרא" מורחב יותר. תחילה מובא דיוק שמשתמע מהרישא במשנה, ואחר כך מובאת מיגבלה שפותחת ב"אבל" [כהערה לעיל], וצריך ליישב עם דברי תוס' לעיל בסעיף 6.
8.
ואולי יש לומר - ליישב את דברי תוס' - שהדיוק מהמשנה הוא ברור מאליו, וגם ה"אבל" שנובע ממנו משתמע מאותו דיוק, ועל כן אין כאן ממש "חיסורי מחסרא" כבכל מקום בש"ס.
וזו כוונת תוס' בדבריו "... דמשנה כמו שהיא שנויה יש לפרש כן אלא כדי לפרשה קאמר בלשון חסורי מחסרא".
