גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתמ"ו, מדור "עלי הדף"
מסכת שבת
דף צז ע"א

מה היה ה"נס בתוך נס" כשבלע מטה אהרן את מטות החרטומים?

נאמר בפרשת וארא, במופת המטה שעשה משה רבינו לפני פרעה (שמות ז, י-יב): "ויבא משה ואהרן אל פרעה וגו' וישלך אהרן את מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו ויהי לתנין וגו'. ויעשו גם הם חרטמי מצרים בלהטיהם כן. וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינם ויבלע מטה אהרן את מטתם", ודרשו חכמינו ז"ל במכילתין (צז ע"א): "'ויבלע מטה אהרן את מטותם', אמר רבי אלעזר, נס בתוך נס".

בטרם נבאר מהות נסים הללו, נציין שעל דרשת בעל ההגדה בפסוק (דברים כו, ח): "ויוצאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים", ועל כך דרשו: "ובאותות - זה המטה", מבאר השל"ה הק' שהכוונה היא נסים הללו, וז"ל: "'ובאותות זה המטה', רצה לומר, אותות שנעשית במטה עצמו, ובא לאורויי לנו חידוש מה שלא מבואר לעיל בהדיא בתורה, והוא זה, שהיו שתי אותות במטה 'נס בתוך נס', כמו שפרש רש"י בפסוק 'ויבלע מטה אהרן את מטותם', ומלתא דרמזא שם טרח וכתב לה בכאן", וכן כתב גם ב'שבלי הלקט' (בפירוש ההגדה) בקצרה.

והנה בפשר נסים הללו מצינו כמה פנים, רש"י כתב בפי' הגמרא: "נס בתוך נס - לאחר שחזר ונעשה מטה בלען, ולא כשהוא תנין, דלא כתיב 'ויבלע תנין אהרן'", וכן כתב בפי' עה"ת: "ויבלע מטה אהרן, מאחר שחזר ונעשה מטה בלע את כולן", ומבאר המהרש"א כפילת הנס בזה לדעת רש"י: "דנס אחד היא הבליעה גופה גם אם היה תנין, ועוד נס שני שבלעו אחר שנעשה מטה".

דברי המהרש"א לכאורה תמוהים הם מדברי המדרש (שמו"ר ט, ז) בזה, וז"ל: "באותה שעה אמר הקב"ה, אם יבלע תנין את תניניהם של מצרים, מנהגו של עולם הוא נחש בולע נחש, אלא יחזור לברייתו, ויבלע את תניניהם, מהו 'ויבלע מטה אהרן את מטותם' א"ר אלעזר נס בתוך נס, מלמד שחזר המטה מטה כברייתו ובלע אותן" וכו', הרי שעצם הבליעה אין בזה חידוש ורבותא, שהרי "מנהגו של עולם הוא נחש בולע נחש".

והנה ה'מזרחי' בפירושו עה"ת הוסיף על דברי רש"י: "ולפי זה צ"ל, לאחר שחזרו כולן ונעשו מטות, בלע מטה אהרן את כולן, דאם לא כן 'ויבלע תנין אהרן את תניניהם' מיבעי ליה, לא מטה אהרן את מטותם". ואמנם הדברים מפורשים בתרגום יונתן: "וטלקון אינש חוטריה והוו לחרמנין ומן יד אתהפיכו למהוי כמן שירויא ובלע חוטרא דאהרן ית חוטריהון", פירוש: והשליכו איש מטהו ונתהפכו לתנינים, ומיד התהפכו להיות כבתחילה, והבליע מטה אהרן את מטותם.

ולאור דברים אלו כתב מהרז"ו על המדרש ביאור אמרם ז"ל 'נס בתוך נס': "שהרי דרך הבולעים לבלוע דבר שיש בו לחלוחית, אך אינם בולעים עצים ומטות עשרה", ונס אחד היה שאחרי שחזר להיות מטה כבתחילה בלע מטות החרטומים, ונס שני שבלעם כשנהפכו בחזרה להיות עצים.

אמנם דברי המהרז"ו לא יעלו יפה עם דברי ה'ספורנו' שביאר: "'ויהיו לתנינים' - על תבנית ותמונת תנינים, אבל לא בתנועתם. 'ויבלע מטה אהרן את מטותם' - שיראו שהא-ל יתברך לבדו הוא הנותן נשמה ורוח, ולא היה כח בחרטומים לתת תנועה בתנינים" (ראה אוה"ח הק' שמות ז, כא, שמעשה שדים או מעשה כשפים אינם אלא דמיון ואין בהם ממש, והדמיון הוא לעיני הרואים בלבד), ולפי זה גם לא היה שום הבדל מצד מציאותם כשהיו בדמות תנינים למה שהיו לפי כן, כי גם אחרי השתנות דמותם היו דוממים, ונס השני לא היה מוכרח להיות במה שבלע את המטות אחרי שנהפכו כשחזרו להיות עצים.

בספר 'נחלת יעקב' (על פרש"י עה"ת) האריך בדברי רש"י הללו, וכתב ב' אופנים בפשר 'נס בתוך נס, וז"ל: "בשבת בפרק הזורק ובשמות רבה: אמר רבי אלעזר נס בתוך נס, ונראה לי דהכי פירושו, הנס האחד הוא שהמטה (-שהוא דומם) יהא בולע, והנס השני הוא שבלע את תניניהם שהוא בעל חי. או, הנס האחד שחזר להיות מטה, והשני הוא שהמטה יבלע".

היינו, שהנס השני הוא שדומם בולע חי, וכפי שהאריך בהמשך דבריו, שמטה אהרן בלבד חזר להיות מטה, ואילו מטות חרטומי מצרים נבלעו בעודם תנינים, וכלשונו: "דיותר נס הוא כשנבלעו תנינים משנבלעו מטות, ואם כן למה יעשה נס לבטלה להחזירם למטות", ובדבריו מבואר שגם החרטומים כשהפכו את מטותם לתנינים היה בהם רוח חיים - ולא כדברי ה'ספורנו'. וכן מבואר בזוהר הק' (בפרשתנו כח, א): "אמר רבי יוסי, אי תימא חרשיא כל מה דעבדין לאו איהו אלא בחיזו דעינא, דהכי אתחזי ולא יתיר, קא משמע לן 'ויהיו' דייקא, דכתיב 'ויהיו לתנינים'". כלומר, כי אמנם בדרך כלל כוחם של מכשפים אינו אלא באחיזת העינים, שונה היה הדבר במטותם, כי התורה העידה במפורש: "ויהיו לתנינים". וגם מבואר בדברי ה'נחלת יעקב' - שנבלעו כשעדיין היו תנינים - ולא כדברי ה'מזרחי' הנ"ל.

בספר 'באר בשדה' (על פרש"י) האריך לתמוה על דברי ה'נחלת יעקב', דממשמעות דברי המדרש תנחומא (וארא ג) נוטה שנבלעו אחרי שחזרו להיות עצים, ובמסקנת הדברים כתב שמצינו בזה מחלוקת בדברי הזוה"ק (שם), בתחילה מובא: "אמר רבי יוסי, אפילו אינון תניניא דילהון אהדרו למהוי אעין, ואעא דאהרן בלע לון", כלומר, תנינים שלהם חזרו להיות עצים, ועצו של אהרן בלע אותם. ובהמשך מובא דברי רבי אלעזר: "חוטרא דאהרן דאיהו אעא יבישא, קודשא ב"ה שירותא דנסין עבד ביה... דאיהו אעא יבישא ובלע לאינון תנינייא דילהון", הרי שבלעם כשהיו עדיין תנינים.

המהרש"א וכן ב'באר בשדה' כתבו ביאור נוסף באמרם: 'נס בתוך נס', על פי דברי המדרש (שמ"ר שם וראה תנחומא שם): "אמר רבי יוסי ב"ר חנינא, נס גדול נעשה במטה, שאע"פ שבלע כל אותן המטות שהשליכו, שהיו רבים לעשות מהן י' עומרים, ולא הועבה", וזהו: 'נס בתוך נס', נס הראשון - עצם הבליעה, ונס השני - שלא נעשה המטה עבה - גם אחרי שבלע כל אלו המטות.