סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים

 

מויעפילו הוה – אהבת ארץ ישראל

שבת צו ע"ב - צז ע"א

 
"תנו רבנן: מקושש זה צלפחד, וכן הוא אומר (במדבר טו) ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש וגו' ולהלן הוא אומר (במדבר כז) אבינו מת במדבר, מה להלן צלפחד, אף כאן צלפחד, דברי רבי עקיבא.
אמר לו רבי יהודה בן בתירא: עקיבא, בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין. אם כדבריך – התורה כיסתו ואתה מגלה אותו. ואם לאו – אתה מוציא לעז על אותו צדיק...
אלא מהיכא הוה? – (במדבר יד) מויעפילו הוה
".

וקשה,
א) אמרו בנות צלפחד: אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת. כוונתן לומר שלא היה בין אותם שנענשו שלא לנחול בארץ, כדברי הגמרא במסכת בבא בתרא קיח ע"ב. אך למה הזכירו: כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת – שהיה בידו חטא כלשהו, הרי הזכרת החטא מעוררת קיטרוגים, ושמא ייענש גם הוא שלא ינחל זרעו בארץ! והלא מיתתו אינה ראייה שחטא, שהרי יש שמתו ללא עוון אלא בעטיו של נחש (מסכתות שבת דף נה ע"ב; ובבא בתרא דף יז ע"א).

ב) כיון שלדעת רבי יהודה בן בתירא יש פסול בגילוי ובפרסום חטאים, למה מגלה הגמרא שלפי דעתו צלפחד היה מהמעפילים?
רש"י אמנם נתקשה בזה וכתב: "מויעפילו - ויעפילו לעלות וגו' שלא הרשיע כל כך כחילול שבת". אך עדיין קשה למה לא להסתיר גם חטא קל, והלא רבי אומר: (אבות ב, א) "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה".

ג) הכיצד אומרת הגמרא שלרבי יהודה בן בתירא צלפחד היה חוטא בחטא המעפילים, והרי הוא בכלל כינהו "אותו צדיק". וכן כתב רש"י בספר במדבר פרק כז, א: "למשפחת מנשה בן יוסף - למה נאמר והלא כבר נאמר בן מנשה אלא לומר לך יוסף חבב את הארץ שנאמר (בראשית נ) והעליתם את עצמותי וגו' ובנותיו חבבו את הארץ שנאמר תנה לנו אחוזה. וללמדך שהיו כולם צדיקים שכל מי שמעשיו ומעשה אבותיו סתומים ופרט לך הכתוב באחד מהם ליחסו לשבח הרי זה צדיק בן צדיק. ואם יחסו לגנאי כגון (מ"ב כה) בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע בידוע שכל הנזכרים עמו רשעים היו". הרי שגם צלפחד צדיק היה ומחבב את הארץ כיון שנמנה עימם. מקורו של רש"י בספרי במדבר פיסקא קלג: "בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה... וללמדך שהיו כולן זכאות בנות זכאי שכל מי שמעשיו סתומים ומעשה אבותיו סתומים והכתוב מייחסו לשבח הרי זה צדיק בן צדיק וכל מי שמעשיו סתומים ומעשה אבותיו סתומים והכתוב מייחסו לגנאי הרי זה רשע בן רשע... למשפחות מנשה בן יוסף, כשם שחיבב יוסף את ארץ ישראל כך יוצאי חלציו חיבבו את ארץ ישראל".

ד) בשלמא רבי עקיבא דרש גזירה שוה, אך מנין לרבי יהודה בן בתירא שצלפחד היה מהמעפילים? הרי גם את זאת התורה כיסתה.

ה) למה מתנסחת הגמרא "מויעפילו הוה" ולא בלשון ברורה: "מהמעפילים הוה"?

שתי הקושיות האחרונות מתרצות זו את זו על פי דברי בעל הטורים בבמדבר פרק יד, מד (וכן הביא השפתי חכמים): "ויעפילו - בגימטריא צלפחד. דאיכא למאן דאמר (מסכת שבת דף צז, א) מן המעפילים היה".
אך עדין צריך ביאור, הרי התורה רק רמזה לכך ולמה לפרסם את הדבר, הרי בעל הטורים לא היה כותב כן לולא דברי הגמרא.

אלא שכתב בספר צדקת הצדיק לרבי צדוק מלובלין אות מו:
"לרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי. ועל דבר זה ידוו כו'. כי העובר על דברי סופרים נקרא רשע כמ"ש (יבמות כ.). אבל על זה אמרו הקדמונים מאמר חז"ל (פסחים פ"ו:) כל מה שיאמר בעל הבית עשה חוץ מצא. ולא לחנם כתבה תורה ענין המעפילים בפרשת שלח {לאחר} אשר כבר האמינו בדברי משה, ולמה לא שמעו לו בזה שאמר להם אל תעלו וגו'. אלא שהם חשבו שזה בכלל חוץ מצא. ועי' בזוהר (ח"ג קס א) המליץ כל ענין מרגלים על התורה והיה העונש שלא ישיגוה וע"ז העפילו לעלות אף נגד רצון הש"י כמשז"ל (סנהדרין קה.) חוצפתא מלכותא בלי תגא [ולמדוה מבלעם שאח"כ הסכים הש"י. כי בלעם נסתכל עד עקבותא דמשיחא ולכך ידע סוד זה] פירוש, כידוע מלכות הוא כנסת ישראל וכתר הוא שורש רצון השם יתברך, ור"ל ממשלה מעצמו בלי רצון הרוצים. והתקרבות כנסת ישראל מעצמם. והם לא הצליחו בזה מפני שאכלוה פגה כמו שאמרו ז"ל (סוטה מט:) בעקבותא דמשיחא חוצפא יסגא שאז הוא העת לזה [ולעתיד נקבה תסובב גבר ואכ"מ] ולכך אמר להם משה והיא לא תצלח נראה שעצה הוא, אלא שלא תצלח. ודייק והיא שבכל מקום דרשו ז"ל היא ולא אחרת, שיש זמן אחר שמצליח, והוא זמנינו זה שהוא עקבי משיחא".
הרי שהיה גם צד של זכות גדולה במעשה המעפילים. וטענו בנות צלפחד שכיון שכל חטאו היה מתוך אהבת ארץ ישראל יתירה, ודאי שלאחר שנתכפר לו במיתתו, תהנה לו מסירות נפשו שבנותיו האוחזות במעשה אביהן באהבת א"י תירשנה את נחלתו בה. ולא ייענש כמתלוננים, כמרגלים, וכעדת קורח שלא נחלו בארץ, כמו שאמרו במסכת בבא בתרא דף קיח ע"ב.
וביותר מבוארת בזה דעת האומר: (שם בבבא בתרא דף קיח ע"ב) "מרגלים, מתלוננים ועדת קרח – יהושע וכלב נטלו חלקם". הניחא יהושע וכלב שנטלו את חלק המרגלים, בבחינת "יכין רשע וצדיק ילבש" (כך לשון הגמרא במסכתות בבא קמא דף קיט ע"א; ובבא מציעא דף סא ע"ב. ולשון הפסוק באיוב פרק כז פסוק יז "יָכִין וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ"). אך למה שיטלו גם את חלק המתלוננים ועדת קרח? אלא שגם הם חטאו באותו חטא של זלזול בארץ ישראל, וראוי שיירשום אלו שמסרו נפשם עליה.

ודווקא רבי יהודה בן בתירא הוא שעורר את ענין ויעפילו, שכן היה מזרעם של אותם שהיתה להם אותה זכות ומתו באותו עוון ממש, כמו שאמר על עצמו במסכת סנהדרין דף צב ע"ב:
"רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: מתים שהחיה יחזקאל עלו לארץ ישראל, ונשאו נשים והולידו בנים ובנות. עמד רבי יהודה בן בתירא על רגליו ואמר: אני מבני בניהם, והללו תפילין שהניח לי אבי אבא מהם. ומאן נינהו מתים שהחיה יחזקאל? אמר רב: אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו, שנאמר (דברי הימים א' ז') ובני אפרים שותלח וברד בנו ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו וזבד בנו ושותלח בנו ועזר (ואלעזר) [ואלעד] והרגום אנשי גת הנולדים בארץ וגו' וכתיב (דברי הימים א' ז') ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים ויבאו אחיו לנחמו".
בדומה לכך כתב הגר"א – שמשום שהיה רבי יהודה בן בתירא מבני אפרים לא נחל קרקע בארץ, ומשום כך פטור היה מלעלות לרגל כדברי התוספות בפסחים דף ג ע"ב ד"ה מאליה.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר