ספר תורה שנשרפה / הרב יעקב לויפר

פורסם במוסף 'קולמוס', משפחה

שבת קה ע"ב

רש"י בפרשת ניצבים (דברים כט, כ) מבאר את ההבדל בין הביטוי "בספר התורה הזה" (שם), ובין "אשר לא כתוב בספר התורה הזאת", וכה דבריו: "זאת - לשון נקבה, מוסב על התורה. הזה - לשון זכר, מוסב על הספר". כלומר: אפשר לומר 'בספר הזה של התורה', ואפשר לומר 'בספר של התורה הזאת'. רש"י מראה שם כיצד הטעמים מתאימים לפיסוק.

ואכן ההתייחסות לספר תורה בספרי חז"ל היא תמיד בלשון זכר, כגון " חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת... וגולל ספר תורה ומניחו בחיקו" (משנה יומא ז, א), "ספר תורה שבלה, ספר תורה שנמחק" (שבת קטז.) וכדומה.

תמוה אם כן מדוע בדף קה: אנו קוראים "ספר תורה שנשרפה"?

התשובה היא שבכל כתבי היד, וגם בדפוס ונציה כתוב 'שנשרף' אל נכון, וכן הוא במסכת מועד קטן (כה.) גם בדפוסים שלנו. הצורה 'שנשרפה' קיימת כבר במהדורת אמשטרדם (תע"ד), ומשם ואילך השתרשה בדפוסים.

מסתבר שיד האידיש בדבר. באידיש מתייחסים לספר תורה בלשון נקבה. ופוסקים אשכנזיים מדברים עליו על פי רוב בלשון נקבה. כגון 'ספר תורה הכתובה מדיו' (תוס' מגילה יט. ד"ה על הספר); "ספר תורה שבלתה" (אגודה מנחות פרק ג); "ועשה הספר תורה למקומה" (לקט יושר ח"ב). ואם אצל הראשונים אפשר למצוא גם לשון זכר ביחס לספר תורה, הרי שאצל האחרונים זה העיקר. כמו "שהספר תורה פסולה לקרות בו" (ים של שלמה גיטין ה, טו); "שהספר תורה כולה מחוברת" (שם סי' כח), "הספר תורה שניה" (מהרש"א סנהדרין כב.) ועוד הרבה. מסתבר שצורת הדיבור הזאת השפיעה גם על העברית של המדפיסים או המעתיקים. אמרנו 'אידיש', אבל אפשר שהתופעה קיימת גם בשפות נוספות. שכן התייחסות לספר תורה כנקבה נמצאת גם בדפוסי שונצינו וונציה האיטלקיים, שם לבטח לא דיברו אידיש, מסתבר שגם לא באמשטרדם.

קחו למשל את התיאור שהזכרנו לעיל במסכת יומא על קריאת התורה של הכהן הגדול ביום הכיפורים. אותו הלשון מופיע במסכת סוטה (ז, ז) וכן במשנה הבאה לגבי קריאת המלך במעמד ההקהל. ושם כתוב בלשון נקבה: "חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנה לסגן והסגן נותנה לכהן גדול... וגולל את התורה ומניחה בחיקו". אף כאן זהו הנוסח גם בדפוס ונציה (סוטה מ:), אבל בכתבי יד המדוייקים של המשנה הכל בלשון זכר, זולת "וגולל את התורה ומניחה בחיקו", כי כאן לא הוזכר ספר! בדיוק כמו שכתב רש"י [ויש הגורסים אף כאן 'ספר', ואז באמת כתוב 'ומניחו בחיקו'].

דוגמא נוספת ברש"י במסכת מגילה (ח: ד"ה לתופרן), שם כתוב "בספר תורה שתפרה בפשתן". ובהמשך המסכת (יט. ד"ה שאם תפרה) כותב רש"י "ספר תורה שתפרו בפשתן פסולה" כאן ה'תפרו' מתאים, אבל ה'פסולה' הוא לשון נקבה. כל זה קיים כבר בדפוסי שונצינו וונציה. קשה להניח שרש"י הדייקן שבעצמו התייחס לכך בפירושו לתורה יכתוב בלשון מגומגם כזה, ויש לתלות זאת במעשה מעתיקים או מדפיסים.