סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 808
 

"ויאמר בועז לנערו הנצב על הקוצרים למי הנערה הזאת"

שבת קיג ע"ב

על הפסוק במגילת רות מקשה הגמ' "וכי דרכו של בועז לשאול בנערה? א"ר אלעזר דבר חכמה ראה בה שני שבלים לקטה, שלשה שבלים לא לקטה" מה שעורר את תשומת לבו של בועז וההתפעלות מחכמתה של רות, מזה שראה שהיא מלקטת רק שני שבלים ושלשה שבלים ששכבו ביחד זה על גבי זה היא לא ליקטה. וכך באמת הדין שניים לקט, שלשה אינם לקט. והב"ח ציין דבר חכמה – דבר הלכה שנהגה על פי ההלכה.

המהרש"א מעיר אם כך הדין וכך נוהגים כל העניים מהו דבר חכמה המיוחד שראה בועז ברות. היא פשוט נהגה ככל העניים, ומסתבר שגם אחרים נהגו כך, ומהו הדבר המיוחד שהיסב שאת תשומת לבו?

והמהרש"א מתרץ שהמקור לכך שרק שניים לקט ו-3 אינם לקט מבואר בירושלמי, שנלמד ממה שנאמר "לגר ליתום ולאלמנה" – הרי 3.

אומר המהרש"א רות היתה גם גיורת, גם אלמנה, וגם עניה, ואפשר שבית הלל מודים שכאשר המלקט הוא גם עני, גם גר, וגם אלמנה, יתכן שמותר היה לה לקחת 3, ובכל זאת לא לקחה, וזה היה דבר החכמה המיוחד.

דברי המהרש"א טעונים הסבר שהרי הגמ' מגדירה את התנהגותה של רות כדברי חכמה, לדברי המהרש"א אין אנו רואים פה חכמה אל צדקות.

החדושי הרי"ם משתמש בשיטתו של המהרש"א אבל בהסבר נפלא אחר. בועז ראה כיצד רות הולכת עם שאר העניים, לוקטת 2, וכאשר היא רואה שלש שבלים מונחות יחד היא מניחה אותם אבל היא חוזרת שוב על עקבותיה אחר שהיא גמרה ללקט את ה-2 והיא כן לוקטת את ה-3 וכדעת המהרש"א שמשום שהיא היתה גם עניה וגם גיורת וגם אלמנה היתה לה הזכות ליטול את ה-3, החכמה היתה שכיון שהיא ידעה שלאף עני אחר אין את הזכות המיוחדת שלה ליטול את ה-3 חבל היה לה להפסיד בינתיים את לקיטת ה-2, לכן היא עברה ולקטה יחד עם שאר העניים את כל ה-2, ורק אז חזרה ללקוט את ה-3, וזהו דבר החכמה שראה בועז.

[האדמו"ר מטאלנא שליט"א]