סקר
מסכת שבת






 

סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 808

 

"ויאמר בועז לנערו הנצב על הקוצרים למי הנערה הזאת"

שבת קיג ע"ב


על הפסוק במגילת רות מקשה הגמ' "וכי דרכו של בועז לשאול בנערה? א"ר אלעזר דבר חכמה ראה בה שני שבלים לקטה, שלשה שבלים לא לקטה" מה שעורר את תשומת לבו של בועז וההתפעלות מחכמתה של רות, מזה שראה שהיא מלקטת רק שני שבלים ושלשה שבלים ששכבו ביחד זה על גבי זה היא לא ליקטה. וכך באמת הדין שניים לקט, שלשה אינם לקט. והב"ח ציין דבר חכמה – דבר הלכה שנהגה על פי ההלכה.

המהרש"א מעיר אם כך הדין וכך נוהגים כל העניים מהו דבר חכמה המיוחד שראה בועז ברות. היא פשוט נהגה ככל העניים, ומסתבר שגם אחרים נהגו כך, ומהו הדבר המיוחד שהיסב שאת תשומת לבו?

והמהרש"א מתרץ שהמקור לכך שרק שניים לקט ו-3 אינם לקט מבואר בירושלמי, שנלמד ממה שנאמר "לגר ליתום ולאלמנה" – הרי 3.

אומר המהרש"א רות היתה גם גיורת, גם אלמנה, וגם עניה, ואפשר שבית הלל מודים שכאשר המלקט הוא גם עני, גם גר, וגם אלמנה, יתכן שמותר היה לה לקחת 3, ובכל זאת לא לקחה, וזה היה דבר החכמה המיוחד.

דברי המהרש"א טעונים הסבר שהרי הגמ' מגדירה את התנהגותה של רות כדברי חכמה, לדברי המהרש"א אין אנו רואים פה חכמה אל צדקות.

החדושי הרי"ם משתמש בשיטתו של המהרש"א אבל בהסבר נפלא אחר. בועז ראה כיצד רות הולכת עם שאר העניים, לוקטת 2, וכאשר היא רואה שלש שבלים מונחות יחד היא מניחה אותם אבל היא חוזרת שוב על עקבותיה אחר שהיא גמרה ללקט את ה-2 והיא כן לוקטת את ה-3 וכדעת המהרש"א שמשום שהיא היתה גם עניה וגם גיורת וגם אלמנה היתה לה הזכות ליטול את ה-3, החכמה היתה שכיון שהיא ידעה שלאף עני אחר אין את הזכות המיוחדת שלה ליטול את ה-3 חבל היה לה להפסיד בינתיים את לקיטת ה-2, לכן היא עברה ולקטה יחד עם שאר העניים את כל ה-2, ורק אז חזרה ללקוט את ה-3, וזהו דבר החכמה שראה בועז.

[האדמו"ר מטאלנא שליט"א]

תגובות

  1. ה תמוז תש"פ 23:02 לענ"ד ההסבר שונה | עלי

    המעיין בירושלמי יראה שקיימת מחלוקת מניין לומדים דין לקט, וזו מחלוקת ב"ש וב"ה, שב"ש מקילים על העני שיכול ללקוט גם שלוש שבלים וב"ה מחמירים שמותר לו רק שתי שבלים, ונחלקו במקור מחלוקתם האמוראים, אם למדו משני פסוקים או שלמדו מפסוק אחד, והמעיין במקרא ימצא שבלקט כתוב רק 'לעני ולגר תעזוב אותם' ורק בשכחת עומרים כתוב 'לגר ליתום ולאלמנה יהיה' ונחלקו האמוראים אם רק ב"ש לומדים מעומרים ללקט או שגם ב"ה לומדים מעומרים ללקט, ולדעת האמורא הסובר ששניהם למדו מעומרים ללקט נחלקו ב"ש וב"ה כיצד ללמוד את מספר השבלים מהכתוב, ונלענ"ד שלא ממספר המלים 'לגר ליתום ולאלמנה' למדו ב"ש שיכול העני ללקוט שלוש אלא מכך שכתוב בסופן 'יהיה' כלומר 'לגר ליתום ולאלמנה יהיה', כלומר שהשבולת הראשונה תהיה לו בגלל שהוא עני ובעני כלולים יתום ואלמנה, ושבולת שניה בגלל שהוא גר ממש או כגר שאין לו קרקע משלו, ולדעת ב"ש מ'יהיה' למדים שגם השבולת השלישית תהיה כקודמותיה, בעוד שב"ה סבורים ש'יהיה' כבר שייך לבעה"ב, עיי"ש ותמצא כדבריי. ומה שבועז מצא ברות דבר חכמה זה נלמד מפשט הכתוב ששאל 'למי הנערה הזאת', כלומר את מי שימשה ולמדה אצלה כנערה אצל מורתה, שיודעת היא להחמיר על עצמה עד שתי שבלים כב"ה הפוסקים בדין זה להחמיר שלא כרגיל, שכן כרגיל ב"ה מקילים וב"ש מחמירים, ואז טרם הוכרעה הלכה כמי ויכלה לפסוק כב"ש, ואם החמירה כב"ה אין זה בודאי לא מחמת עצמה אלא מפני שלמדה ממישהי שיש שתי אפשרויות לפסוק - כב"ש וכב"ה והחמירה מפני שכך לימדה אותה נעמי והתפעל מזה...

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר