סקר
הסבב ה-14 - באיזה סבב של דף יומי אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 808

 

"אמר שמואל: הושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעיה"

שבת קז ע"ב


אדם ניענע את העובר של הבהמה, וגרם שהבהמה תפיל את וולדה חייב המדלדל. מסבירה הגמ': טעמו של שמואל, כמו שהתולש גידול בשם קשותא [שאינו צומח מן הקרקע אלא יונק מצמח אחר], יש כאן תלישה משום עוקר דבר מגידולו, כך גם כאן ע"י דלדול העובר תלש את העובר ממקום גידולו ולכן חייב. משמע ששמואל מחייב משום תולש.

אבל הרמב"ן מקשה "והרי הגוזז ותולש כנף מן העוף כשהן חיין לא מחייבינן להו תרתי חדא משום עוקר דבר מגידולו, וחדא משום גוזז", אם נאמר טוען הרמב"ן שכל העוקר דבר מגידולו חייב משום תולש, היה עלינו לחייב כל גוזז גם משום תולש, ואנו יודעים שגוזז הוא אב מלאכה בפני עצמו.

והטעם מסביר הרמב"ן שאין תולש אלא בגידולי קרקע, שהרי תולש היא תולדת קוצר, וכשם שאין דישה אלא בגידולי קרקע, ודאי שאין גם קצירה, אלא בגידולי קרקע, ובעל חי אינו נחשב לקרקע, ע"כ צ"ל שמדלדל עובר חייב משום נטילת נשמה, "והכי קאמר אע"ג דהאי עובר לית ליה נשמה כיון דגידולו תלוי בנשמת אמו העוקרו משם נוטל נשמתו ממנו".

דברי הרמב"ן נדונו בארוכה ברי"ט אלגאזי במס' בכורות כה: ושם מביא הרי"ט אלגאזי כמה ראשונים שחולקים על הרמב"ן וסבורים שכוונת דברי שמואל עוקר דבר מגידולו כפשוטם, שהיא תולדה של קוצר, וכל גוזז חייב באמת גם משום גוזז וגם משום קוצר.

ראיה נפלאה להרמב"ן מביא המנ"ח במוסך השבת במלאכת קוצר, הגמ' להלן שואלת כיצד יתכן לימול תינוק בשבת כאשר אנו יודעים שכל שלא עברו 30 יום על התינוק הרי הוא ספק נפל, והנפל פטור ממילה, וכיצד א"כ דוחה מילה את השבת, כאשר אין אנו בטוחים שאנו מקיימים מצות מילה כל זמן שאנו לא יודעים שהוולד הוא בר קיימא.

הגמ' עונה שאנו מלים ממה נפשך, אם הוולד בר קיימא הרי יש כאן מצות מילה שדוחה שבת, ואם לא הרי הוא מחתך בבשר בעלמא [שהרי לנפל אין דין של חי], ואין כאן שום חילול שבת.

שואל המנ"ח בשלמא לדעת הרמב"ן שאין חיוב של קוצר בבעל חי, א"כ כל העבירה של מילה היא רק ענין של נטילת נשמה, ודבר שאינו חי אין בו נטילת נשמה, ושפיר אפשר למול ממ"נ. אבל התוס' החולקים על הרמב"ן וסבורים שכל התולש מן הבהמה ומן האדם יש בזה משום תולדה של קוצר, וכדברי שמואל כאן עוקר דבר מגידולו, א"כ לכאורה בכל מילה חוץ מן החבורה יש כאן גם משום עוקר דבר מגידולו, שהרי גם בנפל שייך עוקר דבר מגידולו, זה לא יותר גרוע מאדם שעוקר קשותא מהיזמי והיגי, הרי הנפל מתפתח, מדוע א"כ אמרה הגמרא שברגע שאין אנו יודעים אם הוולד הוא בר קיימא או לא, אפשר למול אותו ממה נפשך, יש כאן הרי שאלה של חילול שבת, משום תולדת קוצר שעליה אנו עוברים בין אם הוולד הוא בר קיימא, ובין אם אינו בר קיימא, וכיצד יכולה מצות מילה מספק לדחות חילול שבת.

ודאי על כורחנו אומר המנ"ח כדברי הרמב"ן, שתולדה של תולש לא תתכן באדם, היות והוא אינו גידולי קרקע, וכל הבעיה של מילה בשבת אינה אלא משום חובל שהוא תולדה של נטילת נשמה, ובזה צדקו דברי הגמ' שאם הוולד אינו בר קיימא, אין כאן חשש של נטילת נשמה.

[האדמו"ר מטאלנא שליט"א]



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר