דיוק וחידוש ברש"י

מסכת שבת דף פט

עמוד ב

רש"י ד"ה ארד עמך אעלה גם עלה. כאן רמז ד' גליות גם ריבויא הוא:
בגמרא כאן איתא - אצל יעקב שאמרת לו אנכי ארד עמך מצרימה ולא בקש רחמים עלינו אצל מי נלך עכשיו יאמר ה' אמר להן הקב''ה הואיל ותליתם עצמכם בי אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, ונראה דהדיבור המתחיל הוא המילים ארד עמך בלבד ואח"כ הוא ציטוט מהמשך הפסוק, אעלך גם עלה (ובש"ס טלמן הגיר' אעלך כמו בפסוק) ונראה דרש"י מביא את המשך הפסוק מפני שהוקשה לו דמה לנו להשיב לה' על יעקב ע"ה שלא ביקש רחמים הרי בחדא מחתא בפסוק זה הובטח לו הגאולה – גאולת מצרים, והגם שלאברהם אבינו גם הובטח הגאולה וכן ליצחק, אבל להם עצמם לא היה הגלות כלל, ולכן אפשר לנו להשיב, מדוע לא נפנה אליהם כשהם עצמם לא התפללו עלינו, שלא יהיה גלות כלל ולא יהיה צורך בגאולה, אבל יעקב אבינו שבו עצמו התקיים הגלות, והוא סמך על הגאולה שתבוא כמובטח לו, וכמו שנאמר בפסוק זה אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ, הרי אין אנו יכולים לטעון כלל שלא התפלל, אלא להיפך ממנו ראיה שצריכים לבטוח בישועת ה' וכבמסקנת הגמרא, ועל כן ציין רש"י להמשך הפסוק והרמז הנלמד מ"גם" על שאר הגלויות, ובזה יובן דגם על יעקב ע"ה יש לנו להשיב שלא התפלל שלא תבוא גלות, (דרשה זו מריבוי גם מובאת בספר צרור המור בשם מדרש ובעוד מקומות).