דיוק וחידוש ברש"י

מסכת שבת דף פו

עמוד ב

רש"י ד"ה לא בסתר דברתי. במקום ארץ חשך ולילה חשך הוא:
רש"י מביא את המשך הפסוק בישעיה מ"ה פסוק י"ט לֹא בַסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, בִּמְקוֹם אֶרֶץ חֹשֶׁךְ לֹא אָמַרְתִּי לְזֶרַע יַעֲקֹב, תֹּהוּ בַקְּשׁוּנִי; אֲנִי יְהוָה דֹּבֵר צֶדֶק, מַגִּיד מֵישָׁרִים. ובגמרא שלפנינו איתא לא מראש בסתר דברתי וזהו פסוק אחר מישעיה מ"ח פסוק ט"ז קִרְבוּ אֵלַי שִׁמְעוּ זֹאת לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי מֵעֵת הֱיוֹתָהּ שָׁם אָנִי וְעַתָּה אֲדֹנָי יְהוִה שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ. והעיר על כך רעק"א בגליון הש"ס,
ונראה דרש"י לשיטתו בביאור פסוקים אלו דפסוק הראשון מדבר על מעמד מתן תורה, וכך רש"י מפרש בנביא בפסוק זה וז"ל לא בסתר דברתי. כשנתתי את התורה ולא אמרתי על תהו על חנם, ופסוק השני מכוון על נבואות הגאולה ועל הר סיני עצמו שכל הנבואות היו דרך הר סיני ומביא מדרש תנחומא על כך, וז"ל מעת היותה שם אני. מעידן דאיתפרשו עממיא מדחלתי תמן אנא קריבתיה לאברהם אבוכון לפולחני : ועתה ה' אלהים שלחני ורוחו. אמר נביא וכען ה' אלהים שלחני ומימריה עירובי דברים מי שאמר זה לא אמר זה, ומדרש אגדה רבי תנחומא פירש שמעו זאת תורת משה שנא' בה זאת התורה לא מראש בסתר דברתי בסיני והנביא אומר מעת היות' לאותו דבר שהוא אומר שם אני, ולמדנו מכאן שכל הנביאי' עמדו בסיני ועת' שלחני להנבא אליהם ואף לשון זה ישנו עירוב דברים לא מראש בסתר דברתי אמרה שכינה מעת היותה שם אני אומר הנביא ויש לפתור שלא יהו עירובי דברים קרבו אלי שמעו זאת שאני מתנבא לכם על מפלת בבל וגאולתכם לא מראש בסתר דברתי אותה מעת היות' שגזר הקב''ה להביא' שם הייתי לומד (ס''א למדת) שמשעת הגזירה הקב''ה מעמיד הנביא שעתיד להנבא על הדבר בסוף פמליא של מעלה ואע''פ שעדיין אינו נוצר, וכן משמע מתוכן הפסוקים בפרק מח שמדבר על עוד דברי נבואה,
ובמסכת מועד קטן דף ט"ז ע"ב מביאה הגמרא ג"כ את פסוק זה לא מראש בסתר דברתי, ושם בגמרא נראה שפסוק זה מדבר באופן כולל יותר ולא דווקא על מעמד הר סיני, דדרשינן שם בגמרא איך צריך ללמוד תורה, והובא שם משיר השירים שצריך ללמוד תורה בסתר , ושאלה על כך הגמרא דמפסוק זה משמע להיפך לא מראש בסתר וכו', ומתרצת הגמרא שמדובר ביומי דכלה שכולם מתאספים לשמוע הדרשה, ואז בוודאי שזה לא בסתר,
וממהלך הגמרא נראה שמדובר בלימוד בעומק התורה, ואולי אף בסתרי תורה, ומזה שהגמרא מקשה מפסוק זה – לא מראש בסתר, משמע שלא מדובר בו על מעמד הר סיני, דא"כ מה היה ההו"א בקושית הגמרא שיש סתירה בין הפסוקים, שבפסוק בשיר השירים חמוקי ירכיך כמו חלאים ודרשינן מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר, ופסוק זה - לא מראש בסתר, ואם מדובר על מעמד הר סיני בפשטות, לא קשיא מידי, דהרי בוודאי מעמד הר סיני היה צריך להיות בפרהסיה להודיע לכל עם ישראל את התורה, אבל אם דורשים פסוק זה כמו שרש"י הסביר בנביא שכוונתו על נבואות וכו' אז יש מקום להקשות על סתירה בין הפסוקים, ועל זה עונה הגמרא שצריך להבדיל בין הפסוקים – בשני סוגי לימוד או לתלמידים ולכלל או סתרי תורה והלכות,
אמנם המהרש"א מביא כאן את המדרש תנחומא הנ"ל לחזק את הראיה מהפסוק לא מראש בסתר וכו' שראש הכוונה בהתחלה ומכאן שמדבר על מעמד הר סיני, וכן ברש"ש תמה על רש"י הנ"ל
וע"כ נראה ליישב באופן נוסף את דברי רש"י שנצרך בדווקא לא פסוק לא בסתר דברתי במקום ארץ חושך להוכיח דמתן תורה היה ביום ולא בלילה, כי גם אם יודעים שהיה בפרהסיה מהפסוק לא מראש בסתר דברתי עדיין לא יודעים שזה היה דווקא ביום כי גם בלילה יכול להיות בפרהסיה ובפרט מעמד הר סיני שהיה בקולות וברקים שמאירים ונראים אף יותר טוב בלילה, ורש"י אזיל לשיטתיה בנדה דף ג ע"א גבי סוטה דאין סתירה ברשות הרבים ומדבריו נראה דאין חילוק בין לילה ויום, ומקום עם ישראל הוא הוא הנקרא רשות הרבים דהיו שם שישים ריבוא, (ועיין בתוד"ה והלל כי אמר נדה ב ע"א דמחלק בין יום לליה ואפילה וכן בירושלמי), ועכ"פ להביא ראיה דמתן תורה לא היה בלילה בוודאי שצריכים לפסוק שרש"י הביא דמפורש דהוא לא במקום חושך דחושך נקרא לילה כמו שרש"י מסביר ולילה חושך הוא, והוא כדאמרינן יוצר אור ובורא חושך, ואולי אפשר לומר דמשני פסוקים אלו הדומים שכתיב בהם לא - בסתר דברתי, ובאחד איתא מראש והכוונה על ראש והתחלה והוי הוכחה דמדבר על מעמד הר סיני, אבל פסוק זה לבד לא מוכח שלא היה בלילה אלא שהיה בפרהסיה - לא במקום סתר, ובאחד איתא במקום ארץ חשך לא אמרתי והוא ראיה שזה לא היה בלילה, אבל פסוק זה לבד לא מוכח שמדבר על מעמד הר סיני, ומתוך הדמיון שבין הפסוקים אנו למדים דמעמד הר סיני לא היה בלילה.