גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתמ"ד, מדור "עלי הדף"
מסכת שבת
דף פח ע"ב

כיצד חזרו ישראל לאחוריהם י"ב מיל - ולא עברו על איסור תחומין?

אמר רבי יהושע בן לוי, כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה (-במתן תורה) חזרו ישראל לאחוריהן שנים עשר מיל, והיו מלאכי השרת מדדין אותן, שנאמר (תהלים סח, יג) "מלכי צבאות ידודון ידודון", אל תיקרי ידודון אלא ידודון (פח ע"ב).

הקושיא ידועה מדברי רבותינו הראשונים, הלא קיי"ל "דכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל" (לעיל פו ע"ב), ונמצא אם כן שכשחזרו לאחוריהן י"ב מיל עברו על איסור תחומין, וכמו כן לא היו מותרים לחזור ולהתקרב אל הר סיני. [והקושיא היא גם למ"ד שאיסור תחומין אינו אלא מדרבנן, כי לפי דעת הירושלמי (עירובין פ"ג ה"ד) בשיעור י"ב מיל - ישנו איסור תחומין לכו"ע (וכן פסק הרמב"ם בהל' שבת פכ"ז ה"א)].

ומיישב הרוקח (סי' קעח): "י"ל, הואיל ועננים מקיפים אותם הוי כמחיצות בני אדם, [ונחשב] כאלו לא יצאו" (הובא ב'אליה רבה' או"ח סי' שצז סק"א). גם המהר"ם מרוטנברג (שו"ת מהר"ם בר ברוך ח"ג סי' שצ) תירץ כן בתוספת ביאור: "לא קשיא דאפילו למ"ד תחומין דאורייתא, מוקפין היו ענני כבוד, והוי כמחיצת בני אדם... ואע"ג דעננים של עכשיו אינם נחשבים בממש, עננים שלהם שאני, שהקיפן הקב"ה להגן מפני האומות, ובכל מקום שהיו הולכין היו ענני הכבוד עליהם...". (כיו"ב מובא בספרי בעלי התוס': 'פענח רזא' פר' יתרו, ו'אמרי נועם' פר' יתרו כ, יד. וראה עוד 'מושב זקנים' במדבר כ, ד).

מדבריהם למדנו חידוש גדול, שענני הכבוד היה להם דין מחיצות העשויות בידי אדם, ולכן לא היה נחשב כמי שיצאו מחוץ לתחום, והיו מותרים לחזור לאחוריהם ולשוב אל הר סיני. וכבר הרבו האחרונים לדון בענין זה (1), ואכמ"ל בזה. אולם נביא את אשר הקשה בזה ה'פרי מגדים' (או"ח סי' שצז א"א סק"ח), כי לאור דבריהם נמצא שכל מחנה ישראל היה מוקף מחיצות, ומן הראוי היה שיהא דינם כרשות היחיד, ואם כן למה הוזהרו על אודות המן (שמות טז, כט): "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי", ודרשו חז"ל (עי' עירובין יז:; שבת ב. תוד"ה יציאות הב'): "אל יצא עם הכלי ללקט המן", ומכאן למדים דין הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים, הרי לפי האמור, לא היתה כאן כלל הוצאה מרשות לרשות, ולמה אם כן נאסר להם לצאת עם הכלי ללקט מן.

ה'עיון יעקב' ציין לדברי הראשונים הנ"ל, והוסיף עוד שני תירוצים בזה, האחד - מקורו בדברי רש"י שכתב: "י"ב מיל - זו היא מדת מחניהם, והיו הקרובים לדיבור חוזרים מפחד הקול עד קצה המחנה". ומדבריו למדנו שכשחזרו לאחוריהם לא חזרו כי אם עד קצה המחנה, שהרי מקום מתן תורה היה מיד אחרי ממחנה ישראל, ככתוב (שמות יט, יז): "ויוצא משה את העם לקראת האלקים מן המחנה" (ראה 'רבינו בחיי' שם), וכפי הנראה מדברי רש"י - לא חזרו כי אם עד לקצה מחנה ישראל, והקרובים אל הדיבור חזרו לאחוריהם י"ב מיל - עד קצה המחנה, ואילו הרחוקים מן הדיבור חזרו פחות מכן - ממקום שעמדו עד קצה המחנה, ונמצא שלא יצאו מחוץ לתחום כלל (ע"כ תירוץ הא' של העיון יעקב).

ויתר מכן, גם אם ננקוט שכל אחד מבני ישראל חזר י"ב מיל ממקום שעמד בו, יש להביא כאן את תירוצו של ה'מרכבת המשנה' (שם) על קושיא זו, כי שיעור התחום נמדד מקצה מחנה ישראל - מקום ששבתו שם מערב שבת (יעו"ש שמבסס את דבריו על הגמרא בעירובין נה:), ונמצא ששיעור תחום שבת הוא ככ"ד מילים, כי המחנה עצמו היה י"ב מילין, ושיעור התחום שהוא עוד י"ב מילין הוא מחוץ למחנה, וגם אם כל ישראל נרתע לאחוריו - ממקום שעמד לפני הר סיני י"ב מילין לא היה יוצא משיעור תחום שבת [וע"ש ב'מרכבת המשנה' שדן עוד בזה, דלכאורה מה שמחנה ישראל היה י"ב מילין, היינו, מלבד מחנה הערב רב, שהיו כפלי כפלים מבני ישראל, ואם כן מן הראוי למדוד את שיעור תחום שבת במדבר מקצה מחנה הערב רב, ונמצא, שבכל אופן לא יצאו בני ישראל מחוץ לתחום].

עוד תירץ ה'עיון יעקב': "כיון דעל פי אונס יצאו חוץ לתחום והחזירו, הוי כאילו הוציאו גוים, וכמבואר באורח חיים סי' תה סעיף ה", והיינו, כי נפסק בשו"ע (שם): "מי שהוציאוהו חוץ לתחום לסטים או רוח רעה או שאר כל אונס, או ששגג ויצא, אין לו אלא ארבע אמות. החזירוהו לתוך התחום, כאילו לא יצא, והרי כל העיר כד' אמות כבתחלה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח", ובני ישראל כשחזרו לאחוריהן - מפחד הקול, וגם חזרתם שהיתה על ידי מלאכי השרת שהיו מדדין אותם, הרי זה נחשב כמי שיצאו מאונס, ולכן לא היה אצל בני ישראל משום איסור תחומין.

כדברים האלה כתב גם ה'פנים יפות' בפרשת יתרו (יט, יז), ותלמידו הגה"ק ה'חתם סופר' זי"ע הביא (תורת משה, פר' יתרו בפסוק וירא העם) דבריו בתוספת ביאור, כי אמנם מה שחזרו לאחוריהן י"ב מיל היה מתוך אונס, ואכן לא היו מותרים לחזור, ולכן החזירו אותם המלאכים, והגם ש"חי נושא את עצמו" - והאדם הנישא יש לו חלק בפעולת ההליכה גם כשנישא בידי אחר (עי' שבת צד.), מכל מקום, הלא היו חולים, מחמת שיצאה נשמתם כששמעו עשרת הדברות, ובחולה אין אומרים הכלל שחי נושא את עצמו (עי' יומא סו:), ונמצא שבחזירתן לא היה כלל חשש של איסור תחומין.

עוד הביא החת"ס בשם רבו, שלמ"ד שאין תחומין למעלה מעשרה (עי' עירובין מג.) יש לומר שמלאכי השרת החזירום למעלה מעשרה, ונמצא שלא עברו בחזרתם כלל על איסור תחומין (כ"כ ב'מרכבת המשנה' שם, וע"ע 'חתם סופר' שבת פח:; אמרי בינה שם; שו"ת 'בנין שלמה' ח"א סי' יט; 'חבצלת השרון' פר' יתרו, ועוד).
 

(1) עי' 'דורש לציון' להנו"ב דרוש יג; 'מרכבת המשנה' על המכילתא פרשת יתרו ט, ג; הגהות ה'שואל ומשיב' על שו"ת מהר"ם ב"ב שם; שו"ת 'אבני נזר' או"ח סי' רעח; 'אמרי בינה' הל' שבת סי' לד; שו"ת 'תורת חסד' או"ח סי' לה, ועוד.