מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם העכו"ם לוקחים שוחד ואם מוזהרים ע"ז
שבת קטז ע"א
אימא שלום דביתהו דר' אליעזר אחתיה דרבן גמליאל [וכן הוזכרה בב"מ (נט:), ובעירובין (סג.), ובספ"ב דנדרים (סד"כ.) ע"ש] הואי, הוה ההוא פילוסופא [ופירש"י מין, ובערוך פי' חוזה בכוכבים] בשבבותיה דהוה שקיל שמא דלא מקבל שוחדא, בעו לאחוכי ביה וכו', ופירש"י שהיה מוציא עליו אותו מין שם שאינו מקבל שוחד מבעלי דינין הבאין לפניו, והיה מקבלו בסתר, עכ"ל ע"ש.
ויעוי' ברא"ש בפ"ק דגיטין (יא.) [אות יו"ד] דהביא לדברי הרמב"ם [בפכ"ז דמלוה ולוה ה"א] שכ' דכל השטרות שחותמיהן עכו"ם הרי אלו פסולין חוץ משטרי מקח וממכר ושטרי חוב, והוא שיהיו עשויין בערכאות שלהם וכו', וכן צריכין עדי ישראל שיעידו על אלו העכו"ם שהן עדי השטר ועל זה השופט שקיים עדותן שאינן ידועין בקבלת שוחד וכו'. וע"ז השיג הרא"ש בזה"ל, ולא מסתבר לי, דא"כ נפל פיתא בבירא [שבת סו:], דמי יעיד עליהם בזה, דסתם עכו"ם מקבלי שוחדא כדאמר בפרק כל כתבי (קטז:), אלא מסתברא דסתם ערכאות לא מקבלי שוחדא, עכ"ל ע"ש. אולם צ"ע היכן מבואר בגמ' דידן דסתם עכו"ם מקבלי שוחד הא אפשר דרק ההוא "פילוסופא" היה לוקח שוחד ובסתר אך מנלן שכן נוהגים סתם עכו"ם, וצ"ע.
ויעו"ש בקרבן נתנאל (אות ב') שכ' דלא מייתי הרא"ש מהך גמ' דכל כתבי אלא על שאין אדם יכולין להעיד על עדותן שלהם, אף שהן מפורסמין שאין מקבלין בפרהסיא מ"מ מקבלין בסתר כמו ההוא פילוסוף וכו', עכ"ל ע"ש. אולם עדיין יל"ע כנ"ל, דשמא רק ההוא פילוסוף היה נוהג ליקח שוחד בסתר אך מנלן דה"ה לכל העכו"ם שג"כ לוקחים בסיתר ולכן א"א להעיד עליהם, דאטו מין זה בנה אב לכל העכו"ם שבעולם. ועוד דברא"ש משמע דהביא לגמ' דהכא דמבואר דלוקחים שוחד בפועל ולא רק שא"א להעיד עליהם שלא לוקחים, וא"כ צ"ע הקר"נ. וכן עדיין יל"ע ברא"ש.
וי"ל דס"ל לרא"ש, דע"כ שאם הוצרך ההוא פילוסוף להוציא קול שאינו מקבל שוחד, דע"כ דסתם עכו"ם אכן לוקח שוחד, דאל"כ מה הוצרך להוציא קול שאין הוא מן "הלוקחים ומקבלי השוחד" דמהיכ"ת שמקבל שוחד, ואטו דיין ישראל צריך להוציא קול על עצמו שאינו מקבל שוחד ושדן דין אמת לאמיתה וכו' וכו' הא אדרבה ה"ז אומר "דרשני", אע"כ דמדהוצרך מין זה להוציא ע"ע קול כזה דקאתי להפקיע עצמו מסתם עכו"ם חביריו שאכן לוקחים שוחד ואין דיניהם אמת, דאל"כ לא הוצרך לזה כלל. וזהו דכ' הרא"ש דמבואר בגמ' הכא שסתם עכו"ם מקבלי שוחד, דגם זה קאתי הגמ' לספר בעובדא זו דמדוייק כנ"ל מדהוצרך "לקול" זה, ולא רק דא"א להעיד עליהם "שאינם מקבלים שוחד", והבן בס"ד.
אולם עדיין צ"ע מה הוצרך הרא"ש לגמ' דהכא, הא תיפ"ל מדאיתא בפ"ד דב"ק (לח.) דראה הקב"ה לשבע מצות דב"נ שנצטוו עליהם ולא מקיימים אותם עמד והגלה אותם מעל אדמתם וכו', ור' יוסף אמר דעמד הקב"ה והתירן שאפי' מקיימין אותן אין מקבלים עליהם שכר כמצווה ועושה וכו' ע"ש, וכן יעוי' בתוס' בע"ז (כו:) ד"ה ולא מורידין וכו' שכ' דסתם עכו"ם עוברים על שבע מצות שלהם וכו' ע"ש, וכן יעו"ש לעיל ברפ"ב (כב.) במשנה שחשודים על העריות ועל שפ"ד ואע"פ שמוזהרים ע"ז ע"ש, וא"כ הוי כ"ש שאם חשודים על הז' מצות שלהם שבכללו איסור "גזל" ואיסור "רציחה" א"כ כ"ש וק"ו שחשודים ליקח "שוחד" מב' הצדדים יחד דהא אינו דבר "מגונה" כ"כ כמו הגזל והרציחה, וא"כ מה הוצרך הרא"ש להקשות על הרמב"ם מהגמ' דידן שלוקחים שוחד הא זה פשוט וברור שעושים כן ואי"צ לזה ראיה כלל.
ועוד דהא אינם מצווים כלל על "השוחד" וא"כ הוי כ"ש וק"ו מגזל ורציחה שעוברים ע"ז תמיד בכל עת אע"פ שמצווים ע"ז, שכן אינו א' מהז' מצוות דב"נ, וא"כ מדלא הוזכר בגמ' בפ"ז דסנהדרין וברמב"ם בס"ה מלכים לאיסור ע"כ דלא מוזהר ע"ז.
וכן יעוי' בספר "אורים ותומים" (סימן ט') בתומים (ס"ק א') שהביא לשו"ת "חות יאיר" (סימן קלו') שפלפל אם רשאים ליתן לדיין גוי שוחד, דשמא אסור מדמצווה על ה"דינים" וא"כ כולל בזה אף שלא ליקח שוחד, וא"כ לפי"ז יעבור ישראל על לפנ"ע וכו', אך לא העלה החו"י דבר ברור בזה, והעולם נוהגים היתר משנים קדמוניות ואין איש שם על לב להחמיר בזה, וצ"ל דס"ל "לעולם" דכל הטעם דשוחד שהוא "חד" דמקרב דעתיה גביה [וכבכתובות (קה:) וע"ש ברש"י שכ' דהנותן והמקבל נעשים לב אחד], וזהו דוקא בישראל דקרובים אסורים לדון אבל בב"נ שכל הקרובים מותרים לדון אין לך קירוב יותר מזה וכו', וא"כ ע"כ דאף שוחד מותר דמ"ש מקורבים. ואמת דבגמ' לא מצינו בב"נ דקרוב מותר לדון רק להעיד וכו', וא"כ אפשר דבאמת גם בב"נ אסור וה"ט דלא חזי ליה חובה וכו', אבל ראיתי בשו"ת הב"ח (סימן קיא') ובשו"ת הגר"צ (סי' נה') דהסכימו דב"נ עצמו יכול להיות עד ודיין ולא שייך ביה אדם קרוב אצל עצמו בב"נ, ולפי"ז ע"כ דאם יכול לדון על ממון עצמו דאין לך "שוחד" גדול מזה כ"ש שמותר ליקח שוחד, ומזה נר' דפשט ההיתר, עכ"ד הג"ר יונתן ז"ל יעו"ש.
וא"כ צ"ע ברא"ש כלעיל מה הוצרך לגמ' הכא בשבת הא הוי כ"ש מגזל ורציחה וכו' שעוברים ע"ז דכ"ש וק"ו שלוקחים שוחד, אב"א מדהוי גזל ושפ"ד מגונה יותר, ואב"א מדמצווים ע"ז ועל שוחד אין מצווים. ושמא איה"נ רק לרווחא דמילתא הביא לזה ראיה ואע"פ דהוי פשוט שלוקחים שוחד, ויל"ע. אולם יעוי' בחי' הרמב"ן בפ' וישלח (לד', יג') שכ' דבירושלמי אמרו (חיפשתיו ולא מצאתיו) דבדינין של ב"נ הטה דינו נהרג, לקח שוחד נהרג וכו', עכ"ד הרמב"ן יעו"ש. וא"כ צ"ע בחו"י ובתומים דס"ל דמותר מדברי הרמב"ן והירושלמי דמבואר להדיא שאסור. וכן יעוי' במנ"ח [מצוה פג' אות ה'] דהביא לתומים הנ"ל, וע"ז כ' דבמחכ"ת נעלם ממנו דברי הרמב"ן הנ"ל ע"ש. אמנם שמא הוי פלוגתא דהבבלי והירושלמי, דרק הירו' ס"ל שאסור ונהרג ע"ז אך הבבלי שלא הזכיר כלל שמוזהר ע"ז ע"כ דמותר, ויל"ע. וע"ע בשו"ת חו"י (סימן קפה') בזה, והובא בפ"ת ביור"ד ה' ע"ז (סימן קנא' סק"א) ע"ש. ועכ"פ לענינינו אפשר דס"ל לרא"ש כוותיה דהרמב"ן דמוזהר ע"ז ולכן הביא לגמ' הכא בשבת, ודו"ק.
ובעצם הקו' על הרמב"ם, יעו"ש בקר"נ (אות א') שכ' ליישב, דהרמב"ם באמת לא מצריך שיעידו "שאינו לוקח שוחד", דזה באמת א"א, אלא שעכ"פ לא יהיו מפורסמים שמקבלים שוחד, עכ"ד ע"ש. אולם צ"ע א"כ מה בכך שאין "מפורסמים" שמקבלים שוחד, הא אכתי יש לחוש שסתם עכו"ם לוקח שוחד, ואע"פ שאינו מפורסם לשבח מ"מ מן הסתם ה"ה ככל הגוים שמשתדלים ושמחים בקבלתו, ודומיא דסתם עכו"ם שחשוד על גזל ורציחה ועריות דמה"ט אסור להתייחד עמהם כבפ"ב דע"ז שם, דה"נ חשוד על "השוחד" והוי כ"ש וק"ו מהנ"ל וכש"נ בטוטו"ד, וא"כ אכתי תיקשי קו' הרא"ש דא"כ לפי"ד הרמב"ם "נפל פיתא בבירא" והיינו שנפל התקנה לבור ואין בו תועלת דמי יוכל להעיד על השופט "שקיים עדותן ואינו ידוע בקבלת שוחד", דאכתי ה"ה בחזקתו כסתם עכו"ם שלוקח שוחד, וצ"ע. אולם הרא"ש אתי שפיר.
