מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם איכא קלבד"מ בחיוב מיתה וקרבן
שבת צג ע"ב
ת"ר המוציא אוכלים כשיעור וכו' ואם היה כלי צריך לו [ופירש"י להשתמש בו תשמיש אחר וכו'] חייב אף על הכלי, ש"מ אוכל וכו', א"ר ששת הכא ב"ע כגון ששגג על האוכלין והזיד על הכלי, מתקיף לה ר"א והא אף על הכלי קתני וכו', ופירש"י והא וכו', משמע שני חיובין שוין, עכ"ל. והיינו דא"א לומר דחייב גם מיתה וגם קרבן, דמל' הגמ' דחייב "אף על הכלי" משמע דתרי החיובים שוים ולא מיתה וקרבן.
וא"כ מדוייק בגמ' וברש"י דבלי טענה זו אכן יכלו לחייבו הני תרי חיובים "מיתה וקרבן" ולא אמרי' בזה ד"קם ליה בדרבה מיניה" ומדמתחייב ע"ז מיתה תו לא מתחייב ע"ז אף "קרבן", דס"ל דב"קרבן" לא אמרי' לזה, וה"ט י"ל מדקאתי לכפר עליו א"כ לא נפטר מזה בעונש "מיתה". וכן יעוי' בתוס' בפ"ב דפסחים (כט.) ד"ה ר' נחוניא וכו' דהקשה ריב"א אמאי פטורים הכא מקרבן מעילה משום דקלבד"מ הא אמר בהמצניע (צג:) המוציא אוכלים בכלי שגג באוכלים והזיד בכלי, חייב על האוכלים חטאת ועל הכלי סקילה, אלמא קלבד"מ לא פטר מקרבן, ותירץ כיון דפטר מקרן וחומש ע"כ פטר נמי מקרבן וכו', עכ"ל תוס' יעו"ש. וא"כ מבואר להדיא כנ"ל דבקרבן ליכא קלב"מ, וכמוכח בגמ' הכא. וכן יעוי' בתוס' בפ"ג דכתובות (ל:) בד"ה זר שאכל וכו' שכ' דבמקום "כפרה" לא אמרי' קלב"מ יעו"ש.
אולם נר' דמהגמ' לא מוכח כלל מידי, דיעוי' בתוס' הכא בד"ה ששגג וכו' דהביא לרשב"ם דלא ניח"ל לפ' דמש"כ חייב היינו "סקילה", דבכל דוכתי [במס' שבת] איירי בחיוב "חטאת", אלא דאיירי דלא התרו בו וע"כ חייב רק "חטאת" וכו', וע"ז כ' תוס' דאין נר' לר"י לא פירש"י ולא פי' רשב"ם, דכשהזיד באחד מהם אינו חייב חטאת על השני ששגג בו, דלא "שב מידיעתו" הוא, כיון "שהזיד" באחד מהן, ונר' דהשתא דמוקי בהזיד בכלי איירי הכל לענין סקילה וה"פ דברייתא המוציא וכו', ופריך והא אף על הכלי קתני משמע דחייב שתים ולא א', עכ"ד תוס' ע"ש. וא"כ י"ל דזה גופא מק' הגמ' דא"א לומר דחייב רק "סקילה" ולא "חטאת", דמדכ' דחייב "אף" וכו' ע"כ דחייב ב' עונשים ולא א', והא גופא קשיא איך אפשר לחייב לשתיהם הא איכא גם בכה"ג קלב"מ וא"כ לא יתחייב אף "קרבן" ע"ז. וא"כ ליכא כלל הכרח בגמ' דחייב סקילה וחטאת על מעשה א' ולא אמרי' בזה קלב"מ, ודו"ק. אולם מרש"י דפי' דקו' הגמ' רק דמשמע דחיובין שוין, מדוייק דס"ל דאכן חייב שתים, וה"ט מדליכא בכה"ג קלב"מ. וה"נ מדוייק בתוס', וברשב"א, ובריטב"א, וברמב"ן, דס"ל הכי, דמדהשיגו על רש"י [בדס"ל דחייב אף "חטאת"] רק מחמת דאינו "שב מידיעתו" וא"כ ע"כ דפטור מחטאת ולא השיגו עליו אף מדאמרי' בזה קלב"מ, ע"כ דג"כ ס"ל כרש"י דבקרבן ליכא קלב"מ, ודו"ק.
אולם נר' דאף מרש"י ותוס' והרשב"א ודעימיה ליכא להוכיח דס"ל הכי, דיעוי' בחי' הר"ן הכא שכ' בזה"ל, וליכא למיפטריה על האוכלין מדינא דקלב"מ, דההוא דינא הוא בענין אחד כגון אם הדליק גדיש בשבת, אבל הכא דהוי שני גופין כלי ואוכלין לא, כן נר' לי, עכ"ל יעו"ש. וא"כ י"ל דה"נ ס"ל לרו"ת הכא דה"ט דחייב גם "חטאת" ולית ביה משום קלב"מ מדהוי "שני גופין", אך בעלמא אפשר דס"ל דאמרי' קלב"מ גם בקרבן, ודו"ק. וא"כ מרו"ת ודעימיה הכא ליכא למידק מידי. וכן מהגמ' הכא ליכא למידק מידי, וכש"נ בס"ד.
אמנם בר"ן מבואר להדיא דס"ל דאמרי' קלב"מ גם בקרבן חטאת ואע"פ דהוי "כפרה" ורק הכא לא אמרי' לזה מדהוי ב' גופין, ומאידך בתוס' בפ"ב דפסחים ובפ"ג דכתובות שם מבואר להדיא דס"ל איפכא דלא אמרי' לזה גבי קרבן וחייב ע"ז שתים. וה"נ נר' דס"ל לריטב"א כתוס'. דיעוי' ברפ"ה דשבועות (לז.) דבעי רב כהנא הזיד בשבועת הפיקדון והתרו בו מהו כיון דחידוש הוא וכו' או דילמא הא והא עבדינא, והיינו דמקבל ע"ז "מלקות" ואף חייב להביא ע"ז "קרבן", ויעו"ש בריטב"א שכ' וז"ל, או דילמא וכו', פירוש לגבי קרבן שהוא "לגבוה" לא דרשי' ואי אתה מחייבו שתי רשעיות וכו', עכ"ל יעו"ש. והיינו דליכא במקום קרבן האי דינא דקלב"מ מדהוי לגבוה ולא עונש בבית דין, דס"ל דדוקא בתרי עונשים בב"ד אמרי' קלב"מ ולא כשהוי א' מהם "לגבוה", ודו"ק. וה"נ י"ל דס"ל לתוס' בפסחים שם דה"ט דלא אמרי' ב"כפרה" קלב"מ. ויעוי' בקהלות יעקב עמ"ס שבועות (סימן כח') מש"כ בדברי הריטב"א שם.
אולם צ"ע בעצם דברי הר"ן הכא דכשהוי שני גופין וכגון הכא דהוי כלי ואוכל לא אמרי' קלב"מ, דיעו"ש בכתובות (ל:, לא.) דר' אשי אמר דאמרי' קלב"מ בזר שאכל תרומה שלו וקרע שיראין של חבירו בשעת הבליעה, ופירש"י דאע"ג דמיתה לאו משום ממונא דניזק אתיא ליה, שכן מתחייב מיתה ביד"ש מדאכל "תרומה" ולא מדהזיק לשיראין של חבירו, אפ"ה מיפטר דס"ל לר' אשי מיתה לזה ותשלומין לזה פטור ע"ש, וא"כ מבואר להדיא דאמרי' קלב"מ אף בשני גופין נפרדים לגמרי, דהא המיתה ביד"ש מתחייב מדאכל תרומה ומאידך החיוב ממון הוי מדקרע לשיראין דחבירו דתרי מעשים נפרדים לגמרי המה ואפ"ה מיפטר מהממון מדין קלב"מ, וא"כ מהו שכ' הר"ן הכא דלא אמרי' הכא קלב"מ וחייב מיתה ביד"א והיינו סקילה ובנוסף אף קרבן חטאת על שהוציא "אוכל עם כלי" במזיד ובשוגג מדהוי "תרי גופין", וצ"ע. ודוחק לומר דדוקא במיתה ביד"ש לא איכפ"ל דהוי ב' גופין אך במיתה ביד"א בעינן שיהיה גוף א' והכא איירי במיתה ביד"א וע"ז כ' הר"ן דבעינן גוף א', דמה סברא לחלק בזה, וצע"ג בר"ן.
אולם נר' ליישב בס"ד, דהנה כ' בגמ' הכא ת"ר המוציא אוכלין וכו' חייב אף על הכלי וכו', א"ר ששת הב"ע כגון ששגג על האוכלין והזיד על הכלי, מתקיף לה ר' אשי והא אף על הכלי קתני, אלא א"ר אשי כגון ששגג בזה ובזה וכו', ומאידך בכתובות שם כ' דר' פפא אמר דאמרי' קלב"מ כגון שתחב לו חבירו משקין של תרומה לתוך פיו, ור' אשי אמר דאמרי' קלב"מ בזר שאכל תרומה שלו וקרע שיראין וכו' יעו"ש, וא"כ י"ל דמש"כ הר"ן הכא דדוקא בענין א' אמרי' קלב"מ היינו דוקא בדעת ר' ששת דהעמיד לברייתא דאיירי ששגג על האוכל והזיד על הכלי דחייב ע"ז מיתה וקרבן, וע"כ דה"ט דלא אמרי' קלב"מ ויפטר מקרבן מדהוי שתי גופין [ובקאתי לכפרה ס"ל דאינו נפק"מ וגם בזה אמרי' קלב"מ]. אולם לא כן ס"ל לר' אשי בכתובות שם דאף בכה"ג אמרי' קלב"מ וכגון שאכל תרומה וקרע שיראין וכו', וזהו גופא מה דהק' הכא ר' אשי "והא אף על הכלי קתני" דמזה משמע דחייב שתים והיינו אף "קרבן" על הכלי וא"כ קשה הא מדהוי תרי גופין "כלי ואוכל" א"כ לא אמרי' בזה קלב"מ ואין חייבים ע"ז "קרבן" כ"א רק "מיתה" ביד"א ותו לא, והבן בס"ד.
וא"כ יל"פ דזהו יסוד פלוגתת ר' ששת ור' אשי הכא, דר"ש ס"ל דבתרי גופין לא אמרי' קלב"מ [וכש"כ הר"ן], וא"כ שפיר אפשר לפ' לברייתא דחייב על הכלי מיתת ב"ד או כרת ועל האוכל חטאת, אולם ר' אשי ס"ל דאף בתרי גופין אמרי' קלב"מ וא"כ א"א לפ' דחייב גם "חטאת", וכדס"ל לר' אשי להדיא בפ"ג דכתובות שם דאף בב' גופין אמרי' לזה, וא"כ לק"מ הר"ן, ודו"ק. וה"נ יל"פ דזהו יסוד פלוגתתן דר' פפא ור' אשי בכתובות, דר' פפא דאמר דאמרי' קלב"מ "כשתחב לו חבירו משקין של תרומה לתוך פיו" ס"ל כר' ששת דדוקא בדבר א' אמרי' קלב"מ ולכן העמיד דוקא בכה"ג דאית ביה רק "גוף אחד", ומשא"כ ר' אשי דהעמיד שם שאכל תרומה וקרע שיראין דהוי ב' גופין ס"ל דאף בב' גופין אמרי' קלב"מ, וכש"נ בס"ד. וזה כפתור ופרח.
