דיוק וחידוש ברש"י
מסכת שבת דף פא
עמוד ב
רש"י ד"ה לא מיבעיא בחול. שאין איסור טלטול בצרורות דאסור לקנח בחרס משום כשפים שהרי יכול לקנח בצרור: אבל בשבת הואיל ואיכא תורת כלי עליו. לחתות בו אור או לחשוף מים מגבא אימא שפיר דמי דמוטב שיקנח בו מלטלטל צרור: קמ''ל. דלא אי משום סכנה אי משום כשפים:
בתחילת דברי רבי נתן בר אושעיא שנותן טעם לדברי רב יוחנן שאסר לקנח בחרס בשבת, ואומר לא מבעיא בחול שאסור, ומסביר רש"י משום כשפים (בלבד) שהרי יכול לקנח בצרור – אבל בשבת (כ)שיש תורת כלי עליו, אימא שפיר נאמר שעדיף לקנח בו מלטלטל צרור שאסרו טילטולו בשבת, קמ"ל דלא – השמיע לנו רב יוחנן שאסור בחרס, וכאן מסביר רש"י אי משום סכנה אי משום כשפים – או כשיש טעם לאסור משום סכנה או כשיש טעם לאסור משום כשפים, וצריך להסביר מדוע בתחילת דברי רבי נתן הסביר רש"י על האיסור בחול רק משום כשפים, ובסוף דבריו הסביר גבי האיסור לקנח בשבת הן משום כשפים והן משום סכנה, ואולי אפשר לומר שהרי בחרס חלק אין חשש סכנה כדאיתא בגמרא לקמן דף פב ע"א גבי מחלוקת רב חסדא ורב הונא, וע"כ בתחילת דברי רבי נתן כשמדבר על צד איסור בחול, הוצרך לומר באופן של איסור כולל יותר דשייך הן בחרס חלק והן בחרס שאינו חלק (ואולי יכול בחול להחליק קצת את החרס או לברור חלקי חרס חלקים, מה שאין יכול לעשות כן בשבת), ובסוף דבריו כשמסביר את צד האיסור בשבת – כאן דייק רש"י להסביר או מטעם סכנה או מטעם כשפים כי יש אופנים שיש משום סכנה ואין משום כשפים כגון באוגני כלים ע"פ הגמרא הנ"ל ויש שאין משום סכנה, כגון שהם חלקים, ויש בהם משום איסור כשפים,
וכן צריך לישב את דברי השו"ע שבאורח חיים סימן ג סעיף י"א פסק דאין לקנח בחרס משום כשפים, ובסימן שי"ב סעיף ד' חוזר גם כן שבחול אסור, ובסעיף ה' גבי שבת פסק שמותר לקנח בחרס - באוזני הכלי , ויש כאן מו"מ בפוסקים ראשונים ואחרונים להלכה, וכן מה היא שיטת רש"י.
