סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 807
"זה הכלל כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחילתן וסופן שגגה"
שבת קב ע"א
כתב ר' אלחנן זצ"ל [באהל תורה ס"א את ט"ז] בזה"ל וע' ריטב"א מכות שכתב לפי גירסת הגאונים דלמ"ד ביטלו ולא ביטלו לא הוי התראת ספק, דמתרין אותו בשעת ביטול העשה ול"ד לתנאי, דביטול העשה הוא חלק מהאיסור ולכא' ק' דהא עבירת הלאו ודאי הוא חלק מהאיסור וא"כ מאי מהניא התראת חלק השני להחלק הראשון, והגע עצמך אם התרו בו על ההנחה בשבת ולא על העקירה, או שעשה את העקירה בשוגג וההנחה במזיד מי מחייב. ומדברי הריטב"א האלו מוכח דבכה"ג באמת חייב, והטעם נ' דכיון דאלו לא גמר לעשות ההנחה לא היה בעקירה לחוד שום איסור, נמצא דבההנחה הוא עושה את כל האיסור וע"כ שפיר מהניא התראה לחייבו עכ"ל. וכתב ע"ז בהג' החזו"א [קובץ ענינים] בזה"ל ע' שבת קב. במעביר ב"א בשוגג וב"א מזיד וכ"ה בר"מ, וא"א תחילתו שוגג וסופו זדון במעביר חייב לא שייך למתני פטור מחטאת, אלא ודאי בעינן המלאכה כולה באיסורא וכ"ה בהדיא ברשב"א וריטב"א לעיל ג.:, ועוד ראיה א"א דעקר ונזכר והניח במזיד חייב, א"כ נזכר וחזר ושכח והניח חייב חטאת, דהא הנחה לחודא הוי דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ובהדיא אמר בשבת קב. דידיעה מחלקת, עכ"ל.
