סקר
המסכתות הקצרות שבסדר מועד





 

הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים

 

דין קלפים שלנו

מנחות לב ע"א – ע"ב

 
"והתניא: שינה בין בזה ובין בזה - פסול! ...הא דכתבינהו אקלף במקום שער, והא דכתבינהו אדוכסוסטוס במקום בשר".

התוספות בשבת דף ע"ט ע"ב ד"ה קלף והראשונים הביאו יש אומרים שהקלף שלנו עשוי ברובו מהחלק הנחשב לדוכסוסטוס, ולכן מהדין היה לכתוב בו מצד השער, ולא כנהוג שכותבים מצד הבשר.
אבל ניתן לבאר שגם אם כך הוא במציאות (כפי שאכן נראה), מקום הכתיבה בהם צריך להיות במקום הבשר.

שכן ישנם שני ברורי דינים:
א. באיזה צד יש לכתוב בכל סוג של עור.
ב. על איזה עור יש לכתוב תפילין או ספרים.

א. צד הכתיבה
בירושלמי מסכת מגילה פרק א הלכה ט אמרו:
"וצריך שיהא כותב על הגויל במקום השיער ועל הקלף במקום נחושתו אם שינה פסל".
ובמסכת סופרים פרק א הלכה ה אמרו:
"כותבין על הקלף במקום בשר, ועל הגויל במקום שער, ואינו רשאי לשנות, הלכה למשה מסיני שאם שינה בזה ובזה, אין קורין בו".
ובמסכת ספר תורה פרק א הלכה ד (מודפס עם המסכתות הקטנות אחרי מסכת עדיות) אמרו:
"כותבין על הקלף במקום בשר ועל הגויל במקום שער ואם שינה בזה ובזה אל יקרא בו".
והובא במחזור ויטרי סימן תקכד ד"ה פרק א' כנוסח שבמסכת סופרים.
בברייתות אלה מפורש שהסיומת "אם שינה פסל" עוסקת בדין של צד הכתיבה בלבד ושדין זה הוא הלכה למשה מסיני.
אם כן מה שאומרת הגמ' במסכת שבת (דף עט ע"ב): "והתניא: שינה בזה ובזה - פסול!?"
וכן במסכת מנחות (דף לב ע"א) אמרו: "והתניא: שינה בין בזה ובין בזה - פסול!?"
הכוונה לברייתא שהובאה במקורות לעיל, ולא להמשך הברייתא שהובאה בגמרא שבת הנ"ל:
"הלכה למשה מסיני - תפילין על הקלף ומזוזה על דוכסוסטוס, קלף במקום בשר, דוכסוסטוס במקום שער".
ראיה לכך גם מזה שלשון הגמרא בשאלה היא "והתניא" ולא "והתניא סיפא". ואכן מסקנת הגמרא שהפסול בדיעבד מוסב על שינוי בצד הכתיבה. בין במזוזה - במסכת שבת, ובין בתפילין - במסכת מנחות. ולא על דין סוג העור שעליו נכתבים תפילין ומזוזה שזהו דין נוסף שאותו נסתה הגמרא לדייק מהברייתא שהביאה.
וכן מדויק בלשון הרמב"ם בהלכות תפילין ומזוזה וס"ת פרק א הלכה ח:
"הלכה למשה מסיני שיהיו כותבין ספר תורה על הגויל וכותבין במקום השיער, ושיהיו כותבין התפילין על הקלף וכותבין במקום הבשר, ושיהיו כותבין המזוזה על דוכסוסטוס וכותבין במקום השיער, וכל הכותב על הקלף במקום שיער או שכתב בגויל ובדוכסוסטוס במקום בשר פסול".
הרי שהמילה "פסול" מוסבת על דין שינוי מקום הכתיבה ולא על דין השינוי בסוג הקלף.
ונראה דטעמא דהלכתא שאין לכתוב על הצד שאינו הראוי במיוחד לכך הוא כלשון הגמרא (שבת עד, ב; פסחים עה, ב; יומא מז, א; מנחות סב ע"א):
"השתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא עושין?"
וכיון שזה הטעם יוצא שלגבי הכתיבה העיקר הוא שיש לכתוב בצד הנאה יותר לכתיבה, ותו לא. ומעתה נאמר שאם מכשירים בדוכסוסטוס או בגויל את צד הבשר יותר מצד השיער כפי שלכאורה אנו עושים יש לכתוב עליהם בצד הבשר.

ב. באיזה עור
דין נוסף שמסיקה הגמרא שאם שינה וכתב תפילין על הדוכסוסטוס פסל, וכן אמרה הגמרא בפשיטות "תפילין אגויל מי כתבינן?" לגבי דין זה לא מוכח בגמרא אם זה הלכה למשה מסיני כדברי הרמב"ם לעיל ועוד פוסקים, או רק דין דרבנן כפי שניתן לדייק מדברי המאירי.
יתכן שדין זה מדייקת הגמרא מלשון הברייתא, שלא אמרה "תפילין ומזוזה על קלף או דוכסוסטוס", שאז היינו מבינים שגם תפילין וגם מזוזה כשרים על שני סוגי העור, אלא אמרה "תפילין על הקלף ומזוזה על דוכסוסטוס ", ומתוך כך אנו מפרשים שאחד מהם בדוקא והשני בלשון זו אף זו, שיכול להכתב אפילו על העור האחר.

דין זה של תפילין על הקלף יתכנו לו שני טעמים שיש ביניהם נפקא מינה.
משום שיש צורך בקלף דק כדי שיהיה אפשר להכניסו לבתים.
ב. כדי שהכתיבה תהיה במקום בשר.
את הטעם הראשון כתבו רבינו יהונתן והמאירי, ומקור לטעם השני יש להביא ממה שאמרו במסכת מנחות דף לה,ב (ובמסכת עירובין דף צז ע"א):
"אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: קשר של תפילין - הלכה למשה מסיני. אמר רב נחמן: ונוייהן לבר. רב אשי הוה יתיב קמיה דמר זוטרא, איתהפכא ליה רצועה דתפילין, א"ל: לא סבר לה מר ונוייהן לבר? א"ל: לאו אדעתאי".
משמע שהדין "ונוייהן לבר" אף הוא הלכה למשה מסיני.
ואף שבפשטות הדין הוא על הרצועות, כתב המאירי במסכת עירובין דף צז ע"א:
"וי"מ שמקום השער של עור נקרא נוייהן והוא מלבר ר"ל שהכתיבה במקום הבשר".
הרי שעל פי דעה זו הלכה למשה מסיני שהכתיבה בתפילין במקום בשר כדי שנוייהן כלומר צד השיער שהוא הצד היפה של העור יהיה כלפי חוץ. ויתכן שהסיבה היא שהתפילין מקופלים ומכוסים לכן הצד היפה צריך לפנות החוצה, לעומת מזוזה וספרים שהעדיפות בהם היא שהכתב יהיה בצד שיער שהוא הצד היפה כיון שכל עיקרם כדי שיקראו בהם.
כעין זה כתבו התוספות (במנחות לב ע"ב ד"ה הא):
"ואומר רבינו תם דספר תורה בעי שרטוט משום זה א-לי ואנוהו (שמות טו), אבל תפילין דמכוסין בעור לא בעו שרטוט דלא שייך בהו נוי".
והנה במזוזה אמר רב מנימין בר חלקיה במנחות לב ע"ב:
"שרטוט של מזוזה הלכה למשה מסיני".
ובכל זאת נתן ר"ת בזה טעם שעל פיו ניתן לנו גדר מתי חל הדין, הרי שאפשר לתת טעם להלכה למשה מסיני.

והנה כתב בפתחי תשובה ס' רעא ס"ק ד:
"ועוף. עיין בספר דרך חיים על הלכות שחיטות וטריפות בסימן כ"ג בהג"ה שכתב דמה דמשמע מדברי תשובת נו"ב תנינא חי"ד סימן י"ב דפשיטא ליה דאית בעור עוף דין גויל וקלף ודוכסוסטוס הנאמר בספרים ותפילין ומזוזות צ"ע דלא שמענו כזאת בגמרא ופוסקים בעור עוף שהוא דק והרמב"ם פ"א מהל' תפילין דייק להדיא בדין הקלף ודוכסוסטוס דהיינו בעור בהמה וחיה דוקא. ועור עוף דל"ש ביה חלוקה הנ"ל י"ל דיש לו דין קלפים שלנו. ומ"מ צ"ע באיזה צד כותבים אם נאמר דנכתבות לצד השער (נראה שצריך להיות בשר) כדין קלפים שלנו או לכל צד. עכ"ד".
ברור שלדעת ספר דרך חיים לא יתכן לקלוף קלף מעור העוף, ויש להביא לו סיוע מהגמרא בשבת קח ע"א שרצתה להכשיר אפילו עור דג הדק מאוד אילו רק היה ברור לנו שפסקה זוהמתו. אך עדין קשה הרי לכאורה עור זה שלא נחלק יש לו דין גויל ומדוע מכשיר רב הונא לכתוב עליו תפילין (שם)? ולפי הטעם הראשון הנ"ל י"ל דהטעם הוא מפני שמדובר בעור דק, ועל פי טעם זה יכתוב בכל צד שראוי היטב לכתיבה. ולפי הטעם השני הנ"ל י"ל דהטעם הוא שכיון שניתן לכתוב היטב בצד הבשר יש לזה דין קלף לענין כשרות לכתיבת תפילין. וכל זה מבואר בדברי המאירי שכתב שיש צורך רק ב"מעלת" העורות השונים.
על פי זה הוא הדין בקלפים שלנו שהם דקים וראוים לכתיבה בצד הבשר, יש להכשירם כקלף, גם אם הם מכילים את חלק העור השייך לדוכסוסטוס.

אלא שבקלפים שלנו קיימת בעיה נוספת.
הרי כתב תוספות בשבת דף עט ע"ב ד"ה קלף:
"וא"ת קלפים שלנו דלא עפיצן היכי מיתכשרי?
ואומר ר"ת דתיקון שלנו חשיב כעיפוץ וכן משמע ... בפ"ק דגיטין (דף יא ע"א) גבי שטר: 'והא בעינן דבר שאינו יכול להזדייף' ומשני 'דעפיצן', משמע דאי לא עפיצן יכול להזדייף ופסול, ואנן סהדי דשלנו אינו יכול להזדייף – אלמא חשוב כעפיץ".
לדברי ר"ת גם עור שלא עובד בעפצים אינו נחשב לדיפתרא הפסול לספר תורה אלא אם כן ראוי הוא להזדייף.
וכך כתב גם הרמב"ן שם בפירושו הראשון:
"משמע שכל שאר העבודין שלהן יכולין היו להזדייף, ואפשר שמפני כך פסלום לס"ת דבעינן כתיבה תמה וליכא, א"נ דלאו ספר מיקרי. אבל לדידן דאית לן עבודין אחרים שאינן יכולין להזדייף וכותבין בהן גטין ושטרות אפשר שיהיו כשרים אף לס"ת".
הסברו השני של הרמב"ן: "דלאו ספר מיקרי" הוא כדעת רוב הגאונים (להוציא רב משה גאון והרב שמואל בן חפני) וכן דעת הרמב"ם בתשובה, שפסלו ספר תורה הכתוב על קלף מעובד בסיד, ולא על גויל מעובד בעפצים, אם לא כאשר אין בנמצא ס"ת אחר, משום עת לעשות לה'. לשיטתם, היום שיש גוילים בנמצא צריכים ספרי התורה להכתב בהם.
אלא שאפילו לדעת המכשירים הרי שכתב ר"ת המובא בתוספות דלעיל, וכו כתבו ראשונים רבים: הלכות ספר תורה, המנהיג, המאירי, הרא"ש, והר"ן, שהטעם להכשר הוא שתכלית עיבוד כשר הוא שיווצר קלף שאינו יכול להזדייף, והם כתבו שאכן הקלף שלהם אינו יכול להזדייף. לעומת זאת הקלפים שלנו יכולים להזדייף ואפשר לערוך בהם תיקונים מבלי שיהיה אפשר להבחין בכך. וכן כתב רבינו ירוחם על זמנו שיכולים להזדייף, וכך כתב גם הט"ז באבן העזר סימן קכד סק"ז הביאו הפתחי תשובה שם בס"ק ז. ולכן נהוג לפוסלם לגיטי נשים.
דברי רבינו ירוחם הם בספר תולדות אדם וחוה נתיב ב ח"ב דף יז טור ג: "ואם כן קלפים שלנו שאינם מעובדים בעפצים נראה שכותבין עליהם ס"ת דדוקא לגיטין פסול אבל לא לס"ת, ולגיטין פסול משום דיכול להזדייף. ותקון סיד שלנו טוב כמו בעפצים כך כתב ר"ת בגיטין". והם סותרים את מה שכתב רבינו ירוחם בעצמו בספר מישרים נתיב ד חלק א דף יט טור ג: "וכתב רבינו תם בעינן כת' על קלף שאינו יכול להזדייף, וקלפים שלנו בסיד כמו בעפצים שלהם ואינו יכול להזדייף. גטין".

אמרו במסכת אבות פרק ד משנה כ: אֱלִישָׁע בֶּן אַבָּא אוֹמֵר, הַלָּמֵד תּוֹרָה יֶלֶד לְמָה הוּא דּוֹמֶה, לִדְיוֹ כְּתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ. וְהַלָּמֵד זָקֵן לְמָה הוּא דּוֹמֶה, לִדְיוֹ כְּתוּבָה עַל נְיָר מָחוּק. (נוסח הרמב"ם). למה נקט דוקא נייר, הלא רוב דבריהם היו נכתבים על העור, כמשמע במסכת שבת פרק ח: (ב) הַמּוֹצִיא... נְיָר מָחוּק, כְּדֵי לִכְרֹךְ עַל פִּי צְלוֹחִית קְטַנָּה שֶׁל פַּלְיָטוֹן. (ג) עוֹר, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵיעַ. קְלַף, כְּדֵי לִכְתֹּב עָלָיו פָּרָשָׁה קְטַנָּה שֶׁבַּתְּפִלִּין, שֶׁהִיא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. והוסיפו בברייתא (מסכת שבת דף עט ע"ב) "קלף ודוכסוסטוס - כדי לכתוב עליו מזוזה".
אלא שדוקא בנייר שייך ההפרש בין חדש לבין על המחק שראוי להזדייף, וכלשון הברייתא במסכת בבא בתרא דף קסד ע"א: "הוא על המחק ועדיו על הנייר – פסול".

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר