דיוק וחידוש ברש"י

מסכת שבת דף עה

עמוד א

רש"י ד"ה והיודע כו'. הני תלת שמעתתא שמעינהו (מר)[רב] זוטרא מרב כי הדדי וגרסינהו:
רש"י מציין כאן ששלושת מימרות אלו נאמרו ע"י רב ברציפות וכך רב זוטרא חזר ולימדם, והסיבה לכאורה שרש"י כותב זאת היא לאפוקי מהמובא במסכת ברכות דף מג ע"ב שיש חמישה מאמרים של רב זוטרא בר טוביה בשם רב, ושם נאמרה כל מימרה בפני עצמה, וכאן עירבם יחד כמימרא אחת - ואין למצוא קשר נוסף בין המימרות (ורק לגבי במימרא על המגושי והמימרא על שימוש בהילוך המזלות - יש אולי לדרוש רמז בכך על המחלוקת בין חכמי ישראל לאומות העולם בפסחים צד ע"ב, אבל כמובן שרש"י שולל זאת) ע"כ רש"י ציין זאת אולי לרמוז בכך על דרך הנכונה לשינון וחזרה על הלימוד,
עוד אפשר מפני הנאמר כאן בעמוד ב' אמר רבי חייא בר אבא ג' דברים סח לי רב אשי משמיה דרבי יהושע בן לוי ושם יש קשר בין המימרות ברור שכולם ענינם שבת, וע"כ הוצרך רש"י לציין שהני תלת שמעתתא למדם בפעם אחת וכך חזר עליהם.

רש"י ד"ה שוחט משום מאי מיחייב. שחיטה במלאכת המשכן היכא ומאי עבידת' אי מעורות אילים מאדמים למה לי בהו שחיטה בחניקה נמי סגי:
עיין בתוס' ד"ה שוחט משום מאי מיחייב. לאו אשוחט דמתני' קאי דההוא פשיטא דלא הוי אלא משום נטילת נשמה דצובע תנן בהדיא במתני' אלא אשוחט דעלמא קאי: ומכאן נראה שתוספות חולק על רש"י בביאור קושית הגמרא ולפי תוס' בוודאי מדברים במשנה על מלאכות הקשורות למשכן וע"כ יותר נראה לו במשנה שפשוט יותר שמדובר על שחיטה שיש לחייבה רק משום נטילת נשמה ולא משום צובע כי במשנה כבר מוזכר צביעה, אבל רש"י למד שמאחר שבמשנה כתוב הצד צבי והשוחטו וכו', וצבי בוודאי לא היה בעבודת המשכן ועל כן יותר נראה לומר שהמשנה שנקטה בלשון זה דברה באופן כולל יותר, אלא שנקטה דוגמה צבי, וא"כ כמו שהגמרא שאלה מדוע המשנה נקטה בלשון אופה שהוא לשון שמשמעותו רק בפת ולא כתב לשון כולל יותר מבשל שהוא גם היה במשכן וגם כולל בתוכו אפית פת, וכעין זה הגמרא שואלת כאן וכפי שרש"י כתב בהסברו על הקושיה בלשון כפולה שחיטה במלאכת המשכן היכא, (ועוד קושיה)ומאי עבידת' אי מעורות אילים וכו' והכוונה בכפילות הקושיה וכמו כן הבאת עורות אילים כמשל ולא עור התחש, כי הרי את ההקבלה לצידה במשנה במלאכת המשכן, הסביר רש"י בד"ה הצד את הצבי. וכל מלאכת עורו נוהגת בתחשים למשכן בעורותיהן: ולכאורה מאחר שהתחש היא חיה שדנים בגמרא בדף כ"ח מה היא, ומוסבר שם שהיא נבראה רק לצורך המשכן, וממילא יש יותר סברה לומר שלא שחטו אותה אלא חנקו אותה על מנת לא לפגום בשלימות עורה ובגוונים הרבים של עורה כמו שמובא שם, וע"כ אמר רש"י שאולי באילים הייתה שחיטה וע"כ הוסיף בלשון זה ושאל ומאי עבידת', למה היו צריכים את האילים בדווקא שחיטה הרי גם אותם יכלו לחנוק, והיות והשם שחיטה לא מקיף כל כך את המלאכה שהיא במובן הרחב יותר (וגם על פי מסקנת הגמרא) נטילת נשמה ע"כ היה צריך לומר במשנה הצד צבי וההורגו .
 

עמוד ב

רש"י ד"ה משום נטילת נשמה. דנטילת נשמה הואי במשכן באילים מאדמים ותחש וחלזון:
רש"י מביא כאן גם את החילזון שהיה בו נטילת נשמה ובעמוד א' נראה מהגמרא שצבע יותר טוב יוצא מחילזון חי וע"כ מדוע רש"י מצרף כאן את החילזון, ועוד יש להבין מדוע לא כתב גם את תולעת השני והארגמן - ששניהם נעשו מבע"ח, כדאיתא בירושלמי כלאים פרק ט, אמנם לגבי תולעת השני אפשר ליישב מדוע לא נכתב כי מדובר בביצי התולעת ואין בהם משום נטילת נשמה, אבל מדוע לא כתב ארגמן, ונראה ליישב דחילזון לתכלת משתמשים בצבעו רק לאחר נטילת נשמה, ותהליך הפקת צבע התכלת נעשה ע"י ריסוק של גוף החילזון, ובודאי שעי"ז ניטלת נשמתו, וארגמן הוא מצבע הנעשה לפני נטילת נשמה, שמופרש מבלוטת צבע הנמצאת בגוף החילזון, ששמו הוא ארגמון ולזה היה כוונת הגמרא בעמוד א', (או להיפוך ששם מדברים על חילזון לתכלת וכאן על חילזון לארגמן,) ועל כל פנים חילזון שייך בשני הצבעים תכלת וארגמן.