סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 806
 

"מלאכה שאינה צריכה לגופה"

שבת צג ע"ב

לדעת רש"י – כל מלאכה שאינו צריך אותה אלא כדי לסלקה ממקומו נחשב משאצ"ל משום שאין בזה מלאכת מחשבת שיתחייב עליה כמו הדוגמא במש' כשמוציא טומאה מהבית הוא היה מעדיף שלא יהיה לו את הטומאה, ולא יצטרך לסלק אותה, וכיוון שכל הצורך הוא רק לסלקה ממנו ולא באה אליו מרצונו, הוי משאצ"ל. לדעת התוס' משאצ"ל, נקרא כשעושה מלאכה ואינו צריך את התועלת, והמטרה של המלאכה, כפי שהיה במשכן, דהיינו שבמלאכת המשכן היו עושים את המלאכות לצורך מסוים, ואם אדם עושה מלאכה לאותו צורך שהיה במשכן זה נקרא מלאכה הצריכה לגופה, אבל אם עושה את המלאכה לצורך אחר, או תעלת אחרת, ולא כפי שהיה במשכן זה נקרא משאצ"ל, כי אין כאן את גוף המלאכה ושורשה שהוא הצורך שבו מלאכה זו נעשתה במשכן. ותוס' מסבירים הוצאת המת הרי הוא לא צריך את המת שהוא מוציא, ואילו במשכן מלאכת ההוצאה נעשתה בדברים ובחפצים שהיה צריך אותם. הוא העביר חפץ מהרה"י לרה"ר משום שהיה צריך את החפץ ברה"ר, וכאן הוא מוציא את המת לא משום שהוא צריך אותו להיכן שהוא מוציא אותו, אלא רק כדי שכאן לא תהיה הטומאה ולכן הצורך של מלאכת הוצאת המת היא לא באותו ענין שהיה במשכן, וכך מסבירים התוס' לגבי צד נחש כדי שלא ינשך אותו כמבואר לקמן קז. שזה נקרא משאצ"ל, מכיון שבמשכן מלאכת דידה שהיו צדים תחש או חלזון נעשו כי היו צריכים את הדבר כדי להשתמש בו, אבל כאן צד את הנחש רק כדי שלא ינשך אותו, או מפיס מורסה להוציא את הליחה, כמבואר לקמן קז שהוא משאצ"ל, גם בזה מסבירים התוס' פתח שהוא עושה לפצע כדי להוציא את הליחה, אם הפתח נעשה רק להוציא הליחה ולא להכניס אויר, ואע"פ שעשה פתח גמור אבל זה לא דומה לפתח שנעשה במשכן, ששם נעשה כדי להכניס ולהוציא, ולכן זה משאצ"ל וכן במלאכת כיבוי כמבואר לעיל מב. אם מכבה גחלת כדי שלא ינזקו רבים, או מכבה נר משם שלא רוצה את האור זה משאצ"ל כי מלאכת מכבה במשכן תמיד נעשה לצורך הדבר שאותו מכבים כדי לעשות פחמים שהם טובים יותר למלאכת הצורפים ע"י הכבוי, או נר שמכבהו כדי שיהיה מיקל להדליקו, וכך גם לרש"י צריך להסביר את כל המלאכות האלו מדוע לשיטתו זה נקרא משאצ"ל כפי שתוס' האריכו בזה בדף צ"ד. ד"ה "ר"ש פוטר".

[הרה"ג מיכל זילבר שליט"א]