טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

קשורי פואה – פואת הצבעים  

"גמרא. מאי קשרים? אמר אדא מרי אמר רב נחמן בר ברוך אמר רב אשי בר אבין אמר רב יהודה: קשורי פואה. אמר אביי, אמרה לי אם: תלתא מוקמי, חמשה מסו, שבעה אפילו לכשפים מעלי. אמר רב אחא בר יעקב: והוא דלא חזי ליה שמשא וסיהרא, ולא חזי מיטרא, ולא שמיע ליה קול ברזלא, וקל תרנגולתא, וקל ניגרי. אמר רב נחמן בר יצחק: נפל פותא בבירא" (שבת, סו ע"ב).

פירוש: גמרא שנינו במשנה כי הילדים יוצאים בשבת בקשרים. ושואלים: מַאי [מה הם] קְשָׁרִים אלה? אָמַר אַדָּא מָרִי שכך אָמַר רַב נַחְמָן בַּר בָּרוּךְ שכך אָמַר רַב אַשִׁי בַּר אָבִין שכך אָמַר רַב יְהוּדָה: אלה הם קִשּׁוּרֵי פוּאָה, שקושרים את צמח הפואה לרפואה וסגולה. אָמַר אַבַּיֵי, אָמְרָה לִי אֵם (אומנתי): תְּלָתָא [שלושה קשרים] מוֹקְמִי [מעמידים] את המחלה שלא תגבר, חֲמִשָּׁה קשרים מַסּוּ [מרפאים], שִׁבְעָה אֲפִילּוּ לִכְשָׁפִים מַעֲלִי [יפים]. אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקב: וְהוּא שמועיל הפואה לרפואה הרי זה דווקא באופן דְּלָא חֲזִי לֵיהּ שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא [שאין המתרפא רואה אותה את השמש והירח], שאינו מביט בהם, וְלָא חֲזִי מִיטְרָא [ואינו רואה גשם], וְלָא שְׁמִיעַ לֵיהּ [ואינו שומע] קוֹל בַּרְזְלָא [ברזל], וְקַל תַּרְנְגוֹלְתָּא, וְקַל נִיגְרֵי [וקול תרנגולת וקול פסיעות]. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: נְפַל פּוּתָא בְּבִירָא [נפלה סגולת הפואה בבור], שאם הרפואה תלויה בזהירות כזאת שוב אין אדם יכול להשתמש בה למעשה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: פואת הצבעים   שם באנגלית: Dyer's Madder   שם מדעי: Rubia tinctorium

שם נרדף במקורות: קוצה    שמות בשפות אחרות: ערבית - פווה


נושא מרכזי לעיון: מהי פואה ומהם קשורי פואה? 


כמבוא לזיהוי ה"קשורים" נפתח בזיהוי הפואה עצמה. מפרש כאן רש"י: "קשרי פואה - גרנצ"א. קושרים בקשרים, ותולין בצואר לרפואה, ולא ידעתי לאיזה חולי". בצרפתית עתיקה שמה של פואת הצבעים הוא (1) Warance ואילו בצרפתית בת זמננו היא נקראת garance. הפואה (שאולי נקראה גם קוצה) שימשה כמקור לצבע כפי שאנו לומדים מכמה הלכות המובאות במשנה. לגבי איסור הוצאה בשבת למדנו: "... קליפי אגוזים קליפי רמונים אסטיס ופואה, כדי לצבוע בהן בגד קטן בסבכה וכו'" (שבת, פ"ט מ"ה). "כהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו. רבי יהודה אומר: אף מי שהיו ידיו צבועות אסטיס ופואה לא ישא את כפיו, מפני שהעם מסתכלין בו" (מגילה פ"ד מ"ז). בתוספתא (פרה (צוקרמאנדל) פ"ט הלכה ז'): "מי חטאת שנשתנו מראיהן מחמת עצמן כשר, מחמת עשן או שנפל לתוכו סטיס קוץ ופואה פסול וכו'".

בפירוש הריבמ"ץ (שביעית, פ"ה מ"ד) אנו מוצאים: "וכן פואה של עידית - פירוש פואה של שדה שמינה, פירוש רויא דימיסטיקא". "רויא דימיסטיקא" הואrobbia domestico שהוא השם העממי של פואת הצבעים (domestic = מבויית). הרמב"ם בפיהמ"ש (שם) מציין את שמה של הפואה בערבית: "פואה של עדית, "אלפווה" הטובה". רע"ב מוסיף גם סימן היכר חשוב לצמח: "פואה של עדית - הגדילה בשדה שמינה. פואה, צבע אדום שקורין רויי"א בלע"ז".

פואת הצבעים (תמונות 1-2) היא צמח מטפס שבת סוגו הפואה המצויה (Rubia tenuifolia) נפוצה כצמח בר בחורשים ובבתות בארץ. את הפואה גידלו מאז העת העתיקה להפקת צבע אדום שבו השתמשו לצביעת עור, צמר, כותנה ומשי ואף קירות, גוף, ציפורניים ושערות. להכנת הצבע נאספו השורשים בשנה הראשונה. מהשכבה החיצונית החומה הכינו את הצבע הרגיל ואילו מהשכבה הפנימית הצהובה הכינו צבע מעודן יותר. גם הפירות שימשו להכנת הצבע (תמונה 3). על מנת לקבע את הצבע באריגים השתמשו בדרך כלל באלום. הפואה ידועה גם כצמח תרופה והפיקו ממנה תרופות לצהבת, לחיזוק העצמות ולהמסת אבנים בכליות. בקומרן נמצאו עצמות (כנראה של האיסיים) צבועות באדום, ומשערים שהתושבים נהגו לאכול שורשי פואה כתרופה.

בסוגייתנו אנו מוצאים שימוש נוסף לפואה והוא כקמיע. אביי מביא בשם אמו מסורת שעל פיה יש חשיבות למספר הקשרים של הפואה. על פי רש"י הכוונה כנראה למספר הקשרים שבעזרתם קושרים אותה ("קושרים בקשרים"). מדברי הירושלמי (שבת, פ"ו דף ח טור ב /ה"ב) משתמע באופן שונה והקשרים הם כנראה הפרקים של קנה השורש של הפואה: "אמר רבי חונה: הדא פואה עקר טב סגין טב הוא כד דאית ביה חמשה קטרין שבעה קטרין תשעה קטרין טבא סגין ובלחוד דלא יתן מיי". פירוש הדברים על פי מפרשי הירושלמי בתרגום חופשי: "בפואה הזאת השורש טוב אך טוב יותר כאשר יש חמשה קשרים וכו'". לדעת י. פליקס מקור האמונה בסגולות שורשי הפואה הוא בצבע האדום הנחשב בפולקלור עמים רבים כצבע סגולה. דרך נוספת לפרש את המונח "קשרי פואה" הוא היא שהכוונה לפרקי הגבעול. הגבעול מחלוק לפרקים כאשר מסביב לכל פרק קבועים חמישה עלים (תמונה 4).
  

תמונה 1. פואת הצבעים - שיח         צילם: H. Zell		תמונה 2. פואת הצבעים - פריחה         צילם: H. Zell

תמונה 3. פואה מצויה – פירות		תמונה 4. פואה מצויה – המרווח בין שני דורי העלים הוא פרק אחד

(1) על פי הרב קוהוט ב"ערוך השלם" ערך "קצה".
 

מקור עיקרי:

יהודה פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 301-302).
 

לעיון נוסף:

באתר צמח השדה:
"פואה הצבעים"  
"פואה מצויה"

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל. 
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.