שומשמנא גמלא דדרי מידי
שבת סו ע"ב
"...וכי חזי שומשמנא גמלא דדרי מידי, לישקליה ולישדייה בגובתא דנחשא, וליסתמיה באברא, וליחתמי בשיתין גושפנקי, ולברזוליה ולידריה, ולימא ליה: טעונך עלי וטעונאי עלך.
אמר ליה רב אחא בריה דרב הונא לרב אשי: ודילמא איניש אשכחיה ואיפסק ביה?
- אלא לימא ליה: טעונאי וטעונך עלך".
וקשה, הכיצד חששו רב אחא בריה דרב הונא ורב אשי שמא סגולה זו כבר נעשתה באותה נמלה עצמה. גם לו שרדה בשלום את השהות בשפופרת הנחושת, וגם אם חזרה לפעילותה בטעינת משאות אל קן הנמלים, וגם אם טרם הגיעה זמן קיצה הטבעי של אותה פועלת, שהוא בין שנה לשלש שנים. מהו הסיכוי שדוקא נמלה זו תילכד מבין אלפי הנמלים שבכל מושבה?! והלא כלל מפורש בכמה מסכתות: "כל דפריש מרובא פריש", והלכה שאין מקום לחשש כזה. ואפילו סיכון של מיעוטא דמיעוטא אין כאן.
אלא שיש חשיבות ותועלת בסגולה בשלוה שהיא משרה, בהנחת דעתו של החולה, כי בהיותו מפוחד ומבוהל מערכת החיסון הטבעית לוקה. ואם אותו חולה יגיע לכלל חשש שהחבילה שאותה נמלה נושאת על גבה מכיל מטען צרות גדול אף משלו, שום נימוק סטטיסטי כבר לא יניח את דעתו.
