כיסוי כתבי קודש
שבת סב ע"א
"והרי תפילין, דמחופה עור, ותניא: הנכנס לבית הכסא - חולץ תפילין ברחוק ארבע אמות, ונכנס?
- התם משום שי"ן. דאמר אביי: שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני".
משמעות הגמרא שאילולא השי"ן די בבית הכסא בכיסוי אחד.
ובדומה לכך במסכת שבת דף קכ ע"ב:
"מכלל דרבי יוסי סבר מותר לעמוד בפני השם ערום? - דמנח ידיה עילויה. - לרבנן נמי, דמנח ידיה עילויה? - זימנין דמשתלי, ושקיל ליה. - לרבי יוסי נמי, זימנין דמשתלי ושקיל ליה? אלא: אי דאיכא גמי - הכי נמי".
כלומר שדי ביד או בגמי, ואין צורך בכלי בתוך כלי כמו שאמרו לענין תשמיש, במסכת ברכות דף כה ע"ב.
וכך כתב הראבי"ה חלק א מסכת ברכות סימן סט:
"בבית הכסא עראי שהמקום קשה שאסור לאוחזם בידו משום ניצוצות אלא מניחם בכיסם אבל מותר כשהוא בראשו ואין צריך לחלוץ רק שיכסה אותם, וכן פסק נמי בשאלתות, אבל לתשמיש המטה צריך להניחם כלי בתוך כלי".
וכן שם בסימן עח:
"ואע"ג דבפירקין (ד)לעיל הלכה היה עומד בתפלה משמע דבכלי שהיא כליין סגי ליה בבית הכסא [בכיס טפח], גבי תשמיש המטה החמירו בכליין, ובכלי שאינו כליין שרי בתרווייהו".
וכך כתבו הרמב"ם בהלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק י הלכה ה:
"הקמיעין שיש בהם ענינים של כתבי הקודש אין נכנסין בהן לבית הכסא אלא אם כן היו מחופות עור".
והשולחן ערוך יורה דעה סימן רפב סעיף ו:
"הקמיעין, אם היו מכוסים עור מותר ליכנס בהם לבית הכסא, ואם לאו, אסור".
וכך פסק בשו"ת ציץ אליעזר חלק י"א סימן ה, ו:
"זאת תורת ההלכה העולה והיוצאת מכל הלין לנידון שאלתנו דמותר ליכנס לביהכ"ס לעשיית צרכיו עם כתבי חידושי תורה שבכיסו, בין כשנמצאים במעטפה או בין יתר כתביו, ובין כשנמצאים לבדם, דבזה לבד שנמצאים בכיס מכוסים סגי".
