הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "סתם משנה ומחלוקת בברייתא"

שבת נט ע"ב

ולא בעיר של זהב. מאי בעיר של זהב? רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: ירושלים דדהבא,
כדעבד ליה רבי עקיבא לדביתהו.
תנו רבנן: לא תצא אשה בעיר של זהב, ואם יצתה - חייבת חטאת, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: לא תצא, ואם יצתה - פטורה. רבי אליעזר אומר: יוצאה אשה בעיר של זהב לכתחלה.
במאי קמיפלגי?
רבי מאיר סבר: משוי הוא,
ורבנן סברי: תכשיט הוא, דילמא שלפא ומחויא ליה ואתיא לאתויי.
ורבי אליעזר סבר: מאן דרכה למיפק בעיר של זהב - אשה חשובה, ואשה חשובה לא משלפא ומחויא.

1.
רמב"ם הלכות שבת פרק יט הלכה ו:

לא תצא אשה בחוטי צמר או בחוטי פשתן או ברצועות ח הקשורין לה על ראשה שמא תחלוץ אותן בשעת טבילה ותעבירם ברשות הרבים, ולא בציץ שמנחת בין עיניה ולא בלחיים של זהב שיורדין מן הציץ על לחייה בזמן שאינן תפורין זה בזה, ולא בעטרת של זהב שמונחת בראשה ולא ט בכבלים שיוצאין בהן הבנות ברגליהן כדי שלא יפסעו פסיעה גסה שלא יפסידו בתוליהן, כל אלו אסורין לצאת בהן בשבת שמא יפולו ותביאן בידה. +/השגת הראב"ד/ לא תצא אשה בחוטי צמר וכו' ולא בלחיים של זהב שיורדין מן הציץ על לחיה בזמן שאינן תפורין זה בזה. א"א זה שבוש שאע"פ שהן תפורין זה בזה אם אינן תפורין לשבכה לא תצא לא בטוטפות ולא בסרביטין.+

בפשטות הרמב"ם פסק כשיטת חכמים בברייתא. ודנים הפרשנים בעובדה שהמחלוקת בין רבי מאיר ורבי אליעזר היא מחלוקת "קיצונית" מדי, שהרי לפי רבי מאיר חייבת חטאת ולפי רבי אליעזר מותר לכתחילה.

2.
ומעירים הפרשנים, שהרמב"ם אמנם פוסק כחכמים אבל הוא לא מביא את הנימוק שאומרת הגמרא שמא תוריד את התכשיט ותראה אותו, ואילו הרמב"ם מנמק "שמא יפולו" ואז תטלטל אותם. ראה ב"מרכבת המשנה" על הרמב"ם.

3.
כמו כן יש לציין, שדברי חכמים בברייתא תואמים ל"סתם משנה" משנתנו – שבת דף נז עמוד א. ויש מי שסובר שיש כלל ש"סתם ואחר כך מחלוקת" ["סתם" משנתנו ואחר כך מחלוקת בברייתא] – אין הלכה כסתם, ולכן צריך לפסוק דווקא כחכמים בברייתא [ויוצא כאילו נפסק כסתם המשנה].

4.
ונראה להוסיף הסבר: הרי "סתם משנה" היא רבי מאיר [כך הוא הכלל המוקבל], ולכן המחלוקת בסוגייתנו היא כיצד להסביר את משנתנו. לפי רבי מאיר האיסור [במשנה] הוא מדאורייתא ולכן חייבת חטאת, ולפי חכמים האיסור הוא רק מדרבנן – ונקבע להלכה כחכמים ובאופן כזה גם כשמשנתנו.

4.1
לפי זה מובן מדוע בברייתא מוזכר רבי אליער בסוף הברייתא ולא לפני רבי מאיר [שהרי רבי אליעזר היה רבו של רבי עקיבא שהיה רבו של רבי מאיר].