הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "אלא"

שבת נז ע"א

תנן התם, ואלו חוצצין באדם: חוטי צמר וחוטי פשתן, והרצועות שבראשי הבנות. רבי יהודה אומר: של צמר ושל שער - אין חוצצין, מפני שהמים באין בהן. אמר רב הונא: וכולן בראשי הבנות שנינו. מתקיף לה רב יוסף: למעוטי מאי? אילימא למעוטי דצואר, ודמאי? אילימא למעוטי דצמר, השתא רך על גבי קשה חוצץ - רך על גבי רך מיבעיא! ואלא למעוטי דחוטי פשתן, השתא קשה על גבי קשה חוצץ, קשה על גב רך מיבעיא!
אלא אמר רב יוסף: היינו טעמא דרב הונא, לפי שאין אשה חונקת את עצמה. איתיביה אביי: הבנות יוצאות בחוטין שבאזניהן, אבל לא בחבקין שבצואריהן, ואי אמרת אין אשה חונקת עצמה חבקין שבצואריהן אמאי לא? - אמר רבינא:

1.
רב יוסף מסביר את דינו של רב הונא, אבל הוא לא דוחה הסבר קודם ולכן לא ברור מדוע הגמרא משתמשת בביטוי "אלא" ["אלא אמר רב יוסף"] שנועד לבטל הסבר קודם.

2.
תוספות מסכת שבת דף נז עמוד א:

אלא א"ר יוסף - לפי שרב יוסף בעצמו מקשה שייך לומר אלא.

עונה תוס': הביטוי "אלא" מתאים גם כאשר אמורא מקשה על אמורא אחר [ואולי גם אם יקשה על תנא במשנה או בברייתא?] ואחר כך אותו אמורא מסביר באופן שלא יקשה.