דיוק וחידוש ברש"י

מסכת שבת דף נו

עמוד א

רש"י ד"ה דוד חטא. בבת שבע קודם שקבלה גט: שבקש. לשכב עמה קודם שקבלה גט שהיה בעלה שולח לה מן המלחמה שאם ימות לא תיזקק ליבום או שמא יהרג ואין מעיד עליו ותתעגן אשתו או שמא יהא שבוי כדאמרינן לקמן כל היוצא למלחמת בית דוד כו': גט כריתות. על תנאי שאם ימות תהא מגורשת מעכשיו ופעמים שהוא טרוד בצאתו ושולחו מן המלחמה:
רש"י חוזר כאן כמה פעמים ומדגיש שלא קיבלה את הגט לידה, ומדובר על גט ששלח לה אוריה בשעת המלחמה, ולא על גט שניתן לפני היציאה למלחמה,
ברש"י הראשון כותב רש"י הלשון קודם שקבלה גט, ולא כתב קודם שחל הגט וחלות הגט – הכריתות - כשמתקיים התנאי כשלא שב מן המלחמה,
בד"ה שבקש חוזר רש"י שוב על הלשון קודם שקבלה גט, ומוסיף עוד שהיה בעלה שולח לה מן המלחמה שאם ימות וכו',
וכן בד"ה גט כריתות כותב רש"י פעמים שהוא טרוד בצאתו (למלחמה) ושולחו מן המלחמה,
דיוק נוסף בשינויי לשונו של רש"י נראה שבד"ה שבקש כותב רש"י שהיה בעלה שולח לה מן המלחמה שאם ימות לא תיזקק ליבום או שמא יהרג ואין מעיד עליו ותתעגן או שמא יהא שבוי כדאמרינן לקמן כל היוצא וכו' וברש"י ד"ה גט כריתות כותב רש"י על תנאי שאם ימות וכו' רש"י כאן מוסיף על תנאי משמע שזה תנאי בגט עצמו, משא"כ ברש"י הקודם לא כתב על תנאי אלא הסיבה שרצה יואב לשלוח את הגט הייתה כדי שתהיה מגורשת שאם ימות לא תיזקק ליבום ומפני עוד שני סיבות שלא תהיה עגונה שאין מעיד עליו שמת או שיהיה שבוי ואז לא תוכל להתחתן כי תהיה אשת איש,
ועוד יש כאן שינוי נוסף שכאן מופיעים שלשה סיבות וברש"י הבא שכותב על תנאי מביא רש"י רק הטעם שאם ימות,
ועיין בתוספות ד"ה גט כריתות כותב לאשתו. פרש''י על תנאי שאם ימות במלחמה תהא מגורשת מעכשיו וצריך לומר לפירושו דאף על גב דאוריה בא מן המלחמה התנאי היה שאם לא ישוב בסוף המלחמה שיהא גט אך קשה דתנן במי שאחזו (גיטין דף עג. ושם) מה היא באותן הימים רבי יהודה אומר הרי היא כאשת איש לכל דבריה ואם כן לר' יהודה היתה אשת איש גמורה ונראה לר''ת שהיה מגרשה לגמרי בלא שום תנאי עכ"ל,
ונראה ליישב דגם רש"י למד כך לגבי אוריה שרצה לגרשה לגמרי ללא שום תנאי ולא כשאר היוצאים למלחמה שכותבים גט על תנאי, והוא לא הספיק לתת גט זה לפני המלחמה, ואם היה הגט בא לידה בוודאי שהייתה גרושה לגמרי ואין כאן אפילו נדנוד של חטא, אבל מאחר שהגט עוד לא הגיע לידה ורק יצא מידו ששלח לה כמו שרש"י הדגיש ע"כ היה כאן בבקשת דוד כעין חטא,
ועוד אפשר להוסיף שאוריה הרגיש שיש לו דין מורד במלכות ויכול להיות שהיה רוצה לגרם לעצמו להיהרג במלחמה וע"כ שלח לה גט ממש בתוך המלחמה משלוש הסיבות שרש"י פירט וזה מוכיח שרצה מיד לגרשה ועוד יותר מבואר ללישנא דתוס' שמסכם את כל הסיבות בטעם אחד שאם לא ישוב בסוף המלחמה, וזה גם יכול להיות תלוי באדם עצמו שלא ישוב וילך למקום אחר מה שאין כן מיתה שתלוי בידי אחרים ג"כ, ומזה שהביא רש"י ג"כ הטעם שחשש שמא יהיה שבוי (והוא חי) והיא תהיה אשת איש ולא תוכל להינשא לאחר משמע יותר שרצה לגרשה מיד, ועוד אפשר ללמוד מזה שרש"י הביא את שלוש הסיבות דווקא באוריה עצמו, משמע שהיה שייך באוריה את שלוש הסיבות, כי לא בכל אחד שהולך למלחמה שייך את הסיבה שלא תיזקק לייבום, כי כשיש לו בן או כשאין לו אח לא שייך ייבום, וע"כ מוכרח להיות שזה לא היה כמו שאר היוצאים למלחמה שנותנים גט על תנאי, ומכאן שגם רש"י פירש כר"ת שגירשה ממש ועל פי רש"י מיושב יותר הפשט מה היה החטא.
 

עמוד ב

רש"י ד"ה נתן דצוציתא. על שם ניצוצין דנורא שהמלאך פשט את ידו וקיבל תשובתו לישנא אחרינא על שאחזו המלאך בציצית ראשו:
במסכת סנהדרין דף לא: מובא ברש"י ד"ה לדזיו ליה כבר בתיה. כמשה שהוא בן בתיה למי שמקרין עור פניו כמשה רבינו שגידלתו בתיה בת פרעה לשון אחר כבר ביתיה כמשה שהוא בן בית דכתיב (במדבר יב) בכל ביתי נאמן הוא לדזיו ליה. על שם שהיה חכם וכתיב (קהלת ח) חכמת אדם תאיר פניו ומצאתי בספר הגדה שהיה מר עוקבא בעל תשובה שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא ונפל בחולי ואשת איש היתה לימים נצרכה ללות ממנו ומתוך דוחקה נתרצית לו וכבש יצרו ופטרה לשלום ונתרפא וכשהיה יוצא לשוק היה נר דולק בראשו מן השמים ועל שם כך קרי ליה ר' נתן צוציתא במסכת שבת (דף נו:) הכא נמי להכי כתבו ליה הכי . על שם האור שהיה זורח עליו: וכן טעם זה שנקרא צוציתא מובא כאן גם בתוספות ד"ה דצוציתא. אומר ר''ת דאמר במדרש שהיה נר דולק על ראשו: ונראה שרש"י לא כתב כאן את הטעם של נר דלוק על ראשו, כי זאת בחינה שכל מי שמסוגל לראות ראה כמו גם בפני משה רבינו ע"ה שראו שקרן עור פניו, כמו שרש"י בסנהדרין קושר בין הדברים, והיות וכאן היו כמה דיעות מי הוא בעל תשובה בדורם, ולכאורה זה נראה כחיסרון למי שלא רואה שיש על ראשו של מר עוקבא נר עד השמים, ע"כ רב יוסף שאמר שהוא חושב שזה מר עוקבא – הביא שראה כך בחלום, ולזה רש"י הביא ב' אפשרויות של מראה שראה בחלום, כמו שמסיימת הגמרא אמר רב יוסף הוה יתיבנא בפירקא והוה קא מנמנם וחזאי בחילמא דקא פשט ידיה וקבליה.

הדרן עלך פרק במה בהמה וממאי דסליקא מנן ממר עוקבן שחזר בתשובה – על שנתן עיניו באשה,
ובאנו לפרק במה אשה – ולעיר של זהב שנתן רבי עקיבא בעל תשובה לרחל דביתהו - הנקראת אשה חשובה.