מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אי בעינן שיהיה מזיד מתחילתו ועד סופו לענין סקילה וכרת
שבת קב ע"א
במשנה, זה הכלל כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחילתן וסופן שגגה וכו'.
ויעוי' ב"שפת אמת" דמספק"ל בזה בזה"ל, יש להסתפק אי גם "במזיד" שייך זה הכלל דצריך שיהיה מזיד מתחילת המלאכה ועד סופה, לאפוקי אם באמצע המלאכה מתחרט אלא דלא מצי למיהדר דיהיה פטור. ומדברי התוס' לעיל (ד.) ד"ה קודם וכו' משמע דגם במזיד שייך כן וכו'. ולכאו' קשה להבין דהא כיון דתחילתו הוי מזיד אמאי יפטר, אך אם נאמר דהא דקתני "זה הכלל" איתמר נמי "במזיד", ניחא, עכ"ל השפ"א יעו"ש.
וה"נ יש להסתפק אם באמצע המלאכה "נשתטה" ולפני שנגמר המלאכה על ידו "נתרפא" וחזר להיות כאחד האדם, וכגון שבשעה שנשתטה ממש "יצא מדעתו" ר"ל והיה פטור מכל המצות והעונשים כדין "שוטה" [וכש"כ רש"י והמאירי ברפ"ק דחגיגה (ג:) ד"ה איזהו שוטה וכו', ועי' ברמב"ם בפ"ט דעדות ה"ט ובכס"מ שם] וא"כ נמצא שלא היה מתחילתו ועד סופו "מזיד" שכן באמצע לא היה "מזיד" כלל דנפקע מכל המצות והעונשים, דלכאו' לא יתחייב סקילה. ולמש"כ השפ"א דמהתוס' הנ"ל בפ"ק משמע דאף במזיד איכא לכלל זה נר' דע"כ דה"ה כשנשתטה באמצע דג"כ לא יתחייב סקילה, ודו"ק.
וה"נ יש להסתפק אם גם לענין כרת איכא להאי כללא, דהשפ"א נר' דמספק"ל לענין "סקילה", ועכ"פ ראייתו מהתוס' הנ"ל היינו רק לענין חיוב סקילה דבכה"ג ליכא לזה, וא"כ שמא לענין "כרת" דהוי עונש בידי שמים שאני וחייב בזה אף כשבאמצע העבירה לא היה "מזיד", ורק גבי עונש בידי אדם בעינן שיהיה מזיד מתחילתו ועד סופו. ועוד יש להסתפק אי הוי דוקא גבי שבת דאינו חייב חטאת וסקילה עד שתהא מזיד או שוגג מתחילתו ועד סופו או ה"ה אף בשאר עבירות דבעינן שיהיה מזיד או שוגג וכו'. ומלשון המשנה שכ' כל חייבי חטאות אינן חייבין וכו', משמע דה"ה בכל עבירות ולא רק גבי שבת. ובאמת כן מבואר להדיא ברמב"ם דה"ה לכל חייבי חטאות שבתורה. דיעוי' ברפ"א דה' שגגות ה"א שכ' דכל העובר בשגגה על אחת ממצות ל"ת שיש בה מעשה וכו' ה"ז חייב להקריב קרבן חטאת וכו', ויעו"ש שהאריך בדיני "חטאת" שבכל העבירות. וברפ"ב ה"א כתב דאין אדם חייב חטאת על שגגתו עד שיהיה שוגג מתחילה ועד סוף וכו', עכ"ל יעו"ש. ומבואר דה"ה לכל החטאות ולא רק גבי שבת, דכל דבריו איירי בפרשת חטאת שבכל התורה ולא רק לענין שבת.
וכן בדמספק"ל לשפ"א לענין "מזיד", וכן בדנסתפקנו לענין "כרת", מבואר להדיא ברמב"ם דה"ה כחטאת. דיעוי' בפ"א דשבת הי"ט שכ' בזה"ל, כל העושה מלאכה בשבת מקצתה בשוגג ומקצתה בזדון בין שהזיד ולבסוף שגג בין ששגג ולבסוף הזיד פטור עד שיעשה שיעור המלאכה כולה מתחילה ועד סוף בזדון ואח"כ יהיה חייב כרת, ואם יהיה בעדים והתראה חייב סקילה, או שיעשה שיעור מלאכה כולה בשגגה מתחילה ועד סוף ואח"כ יהיה חייב חטאת קבועה, עכ"ל. ויעו"ש במג"מ שכ' דמקורו מהמשנה דהכא. וא"כ מבואר להדיא דה"ה לענין "מזיד" דנענש בסקילה וכרת דוקא כשהיה מזיד "מתחילתו ועד סופו". וצ"ע בשפ"א דמספק"ל בזה ולא ראה דרמב"ם ערוך הוא במקומו דה"ה לענין מזיד.
ובעצם דעת הרמב"ם נר' דס"ל דהוי "סברא" דעד כמה דגבי "חטאת" צריך שיהיו שוגג מתחילה ועד סוף דע"כ דה"נ גבי "סקילה וכרת" ה"ה, והא דנקט המשנה ל"חטאת" דוקא ה"ט דנקט "השכיח" יותר שיחטא אדם בשוגג ולא במזיד שאינו שכיח כ"כ, וכדאשכחן בכל המסכתא דשבת דאיירי "בשוגג" אם חייב חטאת או פטור ולא איירי "במזיד" שחייב סקילה או לא, ודו"ק.
